לפי החוק, חובת הקמת מינהלת "בהסכמה חוזית", כאמור בתוכנית גז/556, חלה על המועצה האזורית חבל מודיעין. ביום 25.09.05 כינס סוסן ישיבה בה הציג בפני הנוכחים טיוטת הסכם בין המועצה האזורית חבל מודיעין לבית חברת קש"ת להקמת מינהלת, אבל "ללא עובדים וללא תקציב", וגם ללא סמכויות. חברי המועצה - רובם תומכי סוסן - הצביעו בעד.

למעשה, בהקמת מינהלת מעין זו, סוסן ותומכיו במועצה ויתרו על הכנסות הנאמדות ב- 6 מיליון שקלים לשנה [לפי התחשיב הבא: דמי התחזוקה באתר הם 5 שקלים למ"ר לחודש. כשתושלם בניית 220 אלף מ"ר להשכרה, יגיעו דמי התחזוקה לכ-13 מיליון שקל לשנה, שלאחר קיזוז הוצאות יניבו כ-6 מיליון שקלים לשנה].

כעת מתברר, כי המהלך שעשה סוסן וההסכם שהציג בפני חברי המועצה היה פגום, ובסופו של דבר הוא לא הוצג ולא קיבל את אישורו של משרד הפנים. שני הצדדים, קש"ת וסוסן, החליטו שלא לחתום עליו, והמינהלת חסרת התקציב והסמכויות לא קמה.

תומך נוסף של סוסן הוא שלמה כפרי, גזבר המועצה הוותיק. כפרי חויב על-ידי הממונה על השכר באוצר להחזיר תשלומי יתר שלקח לעצמו. בשנים 2003-2000 התנהלה הליך בעניינו של כפרי על-ידי הממונה על השכר באוצר. ראש המועצה דאז נדרש להוריד את שכרו ל-85 אחוזים משכר בכירים עד לגמר התביעה. ההוראה בוצעה, אבל עם חילופי השלטון במועצה החליט ראש המועצה הנוכחי, שמעון סוסן, לגמול לכפרי על נאמנותו אליו והביא לאישור המועצה החזר רטרואקטיבי של הכספים שלקח ממנו ראש המועצה הקודם. מליאת המועצה אישרה.

ועוד: הגזבר למד ראיית חשבון על-חשבון המועצה. לפי חוות דעתו של מבקר המועצה ושל רשות המיסים, התשלומים היו צריכים להופיע בתלוש המשכורות של הגזבר, כתשלומי ברוטו, על-מנת שיחויב בתשלומי מס. ואולם, הגזבר ביקש שתשלומי שכר הלימוד יועברו ישירות למכללה בה למד, וכך הוא התחמק מתשלום מס.

מרשות המיסים נמסר, כי מדובר בעבירת מס. הממונה על השכר באוצר מסר כי מחלקת האכיפה מטפלת בעניינו של כפרי.

משה כפרי אמר בתגובה: "הכל היום בסדר עם השכר שלי. אני גזבר המועצה 28 שנים ואין לי שום הערת ביקורת. הכל היום בסדר עם השכר שלי".

מחזיק המניות העיקרי בחברת קש"ת (איירפורט סיטי) הוא קובי מימון (דרך חברת יואל), שמחזיק בידיו 81% מהון המניות. מימון נחשב לדמות חזקה ומשפיעה מאוד במרכז הליכוד. שמעון סוסן, ראש המועצה האזורית חבל מודיעין, גם הוא איש ליכוד. הוא נבחר לתפקידו ביום 27.1.04 בתמיכת אנשי מרכז הליכוד. על-רקע זה, כך טוענים מתגדיו, יש להבין את הימנעותו מהקמת מינהלת בעלת סמכויות שתוכל לקבל הכנסות מאיירפורט סיטי, שבשליטת עמיתו הפוליטי.

גורם נוסף ש"תרם" לאי-הקמת מינהלת, כך טוענים המתנגדים, הוא חבר הנהלת המועצה האזורית חבל מודיעין, טימי ברנרד. לדברי כמה גורמים, הוא פועל במועצה כלוביסט של איירפורט סיטי. ברנרד, מקורבו של סוסן, שהיה פעיל מאוד במסע הבחירות של סוסן ותרם לבחירתו, התמנה להיות מנהל התפעול והאחזקה של "קש"ת ניהול ואחזקה", המתחזקת את איירפורט סיטי, תמורת 5 שקלים למ"ר שהיא גובה מהשוכרים. בעבר הוא שימש בתפקיד סגן ראש המועצה האזורית חבל מודיעין, פוטר על-פי הנחיית משרד הפנים, הגיש בג"צ נגד הפיטורין, אך בסופו של דבר בג"צ אישר את פיטוריו, והוא נאלץ למצוא לעצמו מקום עבודה אחר.

טימי ברנרד מסר בתגובה: "אני לא רואה ניגוד עניינים. אין קשר בין אחד לשני. אני בן אדם הגון וישר. התפקיד שלי בתור עובד אייר פורט סיטי הוא לדאוג לאינטרסים של אייר פורט סיטי. אין פה שום ניגוד עניינים".

טימי ברנרד מסר עוד, כי בידיו מכתב מהוועדה לניגוד עניינים במשרד המשפטים, לפיו אין ניגוד עניינים בין היותו חבר מועצה בחבל מודיעין לבין היותו מנהל קש"ת ניהול ותחזוקה. יחד עם זאת, ועל-אף בקשתנו, הוא לא הציג את האישור.

שמעון סוסן מסר כי "טימי ברנרד הוא אדם פרטי והוא רשאי לעשות כעולה על רוחו".

באשר למינהלת, סוסן מסביר את הימנעותו מהקמת מינהלת בעלת סמכויות, בעצה שקיבל מהיועץ המשפטי, עו"ד רון צין: "לשם מתן מענה נעזרנו גם בעו"ד רון צין, היועץ המשפטי של הוועדה לתכנון ובנייה לודים. יש להדגיש, כי בגז/566 התקנון אינו מחייב הקמת מינהלת, אלא מאפשר הקמתה בהסכמה. הסכמה כזו לא הושגה בין היתר, משום שלמימושה נדרשו על-ידי היזם הקלות בארנונה להן המועצה לא הסכימה. כמו כן, היועצים המשפטיים של המועצה ושל החברה הכלכלית רואים קשיים משפטיים רבים בהקמת מינהלת עם גורם עסקי ובגביית תשלומים מבעלי העסקים במקום על-ידי המועצה, או מינהלת בה המועצה שותפה, והמלצתם הייתה ונשארה שלא להקים את המינהלת הנ"ל".

משרד התמ"ת, האחראי על הקמת מינהלות באזורי תעשיה ותעסוקה, מסר כי "בעניין איירפורט סיטי יש לפנות למינהל מקרקעי ישראל".

מינהל מקרקעי ישראל החזיר את האחריות לסוסן ומסר כי האחריות להקמת מינהלת חלה על המועצה האזורית.

ארז יערי, מנכ"ל איירפורט סיטי, טוען כי לא ניתן כלל להקים מינהלת משותפת, מפני שהמועצה האזורית היא לא צד בהשכרת המבנים, ולכן אין לה סמכות לגבות מהם היטלים או אגרות, או דמי ניהול. "לדעתי המועצה כרגע גובה את כל הסכומים שהיא יכולה לגבות מאיתנו. המועצה מקבלת הרבה כסף מהארנונה. העסקים משלמים למועצה ארנונה והם לא מקבלים שום תמורה". בהקשר זה יש לציין, כי גביית מיסי ארנונה מעוגנת בפקודת העיריות כמס ואינה מותנית בשירותים.

אבן הפינה לאזור התעסוקה קש"ת (קריית שדה התעופה), או בשמו המסחרי: איירפורט סיטי, נורתה בשנת 2000. בשלב הראשון מדובר היה בהקמת 190 אלף מטרים רבועים של מבנים להשכרה: משרדים, מחסנים, חנויות ואולמות. אולם בהמשך, הוגדלו אחוזי הבנייה ל–220 אלף מ"ר. בשנת 2006 יצאה החברה להנפקה לבורסה, וכיום שווייה מוערך ב–856 מיליוני שקלים. המועצה האזורית חבל מודיעין - מלבד מיסי הארנונה שהיא גובה – אינה נהנית מהשגשוג של אזור התעסוקה, מפני שהגוף באמצעותו הייתה אמורה לקבל את הרווחים – מינהלת בעלת סמכויות, תקציב וכוח אדם - לא הוקם.

לפי סעיף 9 בתוכנית שקיבלה את אישור משרד הפנים [גז/556], חברת קש"ת הייתה צריכה להקים "בהסכמה חוזית עם הרשות המקומית", "מינהלת אתר אשר תנהל את האתר בכפיפות להוראת התוכנית", אבל מימוש סעיף זה נדחה שוב ושוב. בשלבי ההקמה, היזמים שיכנעו את המועצה האזורית חבל מודיעין, לדחות את הקמת המינהלת לאחר הקמת הבניינים והתשתיות, כדי שלא תצטרך להוציא כסף מקופתה המדולדלת.

בסוף שנת 2003, כאשר הבניינים הראשונים כבר עמדו על תילם, החלה המועצה בראשותו של דוד טוביאנה, לטפל בהקמת המינהלת. אלא שבראשית 2004 נאלץ טוביאנה לפנות את מקומו לשמעון סוסן, שדחה את הקמת המינהלת עד שלפני כשנה, וניסה לעקוף את חובת הקמת המינהלת על-ידי הסכם חסר תוקף.

המועצה האזורית חבל מודיעין היתה שקועה בגרעונות גדולים. היא הצליחה לייצב עצמה רק באחרונה, בעזרת מענק הבראה ממשרד הפנים. עם זאת, הקרקעות של יישובי המועצה, הממוקמת במרכז הארץ, סמוך לנתב"ג, הן מבוקשות מאוד. על חלק מהן, 756 דונמים, הקימה חברת קש"ת (קריית שדה התעופה) לפני כשש שנים אזור תעסוקה - המכונה: איירפורט סיטי.

גורמים מקצועיים במינהל מקרקעי ישראל, התנגדו לבנייה בשטח עליו נבנתה איירפורט סיטי. הם טענו שמדובר בשטח בעל חשיבות אסטרטגית, שיש להשאירו בידי המדינה ולצרפו למתחם נתב"ג. אבל, כך מספר בכיר לשעבר במינהל מקרקעי ישראל, ההתנגדויות נעלמו כלא היו, לאחר פגישות בין מי שהיה אז השר הממונה על המינהל, אריאל שרון, לבין היזם עו"ד שרגא בירן, שעשה הון רב מהפשרת אדמות חקלאיות.

בירן ואנשי קש"ת קיימו שורה של פגישות שכנוע עם אנשי המועצה האזורית חבל מודיעין, עד שבשנת 1999 נתנה המועצה את הסכמתה להקמת אזור התעסוקה בשיטחה. בפגישות הם הבטיחו למועצה ולמי שאז עמד בראשה, שלום דמתי, גדולות ונצורות: פארק פורח, מקומות תעסוקה, גני ילדים, מעונות, מתנ"ס, אולמות ספורט וכושר, בריכה מקורה, בית כנסת ומחסני חירום, שישרתו את תושבי חבל מודיעין.

אחד הנימוקים המשכנעים היה הסיכוי להגדיל את הכנסות המועצה עצמה. מכיוון שמראש הוסכם כי שיעורי הארנונה יהיו נמוכים כדי לפתות שוכרים, הדרך להגדיל את הכנסות המועצה בלי להעמיס עליה הוצאות שלא תוכל לעמוד בהן, כך הבהירו בירן ואנשי קש"ת, היא להקים מינהלת משותפת, שתגבה מהשוכרים כספים לתחזוקת האתר, תשתמש במחציתם לצרכי האתר וביתרה – תשתמש לצרכיה. המועצה הסכימה וההסכמה קיבלה תוקף רשמי בתוכנית שאושרה על-ידי משרד הפנים [גז/556].

משרד גלאון צין ושות', עורכי דין, שייצג את המועצה האזורית חבל מודיעין בעיסקה תמורת מיליון שקל, התחייב בחוזה, שנחתם בינו לבין המועצה, "לגבש הסכמות המתחייבות מכוח התוכנית מול יזמיה לצורך הקמת המינהלת והפעלתה לצורך יצירת ההסדרים הנחוצים לשם כך". כיום עו"ד צין טוען כי אינו יודע באיזה חוזה מדובר.