מי מגונן על ניצב מזרחי?

ההמלצה

השבוע הגיע לפרקו שלב נוסף בפרשת מזרחי: המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) ממליצה להעמיד לדין את ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, בגין שימוש שלא כדין בקלטות של האזנות סתר, הפרת אמונים ושלל עבירות נוספות. עם פרסום הידיעה הראשונה בעניין, על-ידי העיתונאי משה נוסבאום (חדשות ערוץ 2), הוציאה המשטרה הודעה צדקנית לכתבי המשטרה, ובה הביעה מורת רוחה על עצם ההדלפה של המלצת מח"ש, וגם שללה את נכונות הפרסום.

וחמור מכך: לכתבי המשטרה נמסר, לציטוט ולייחוס, כי עיתוי הפרסום נובע מהבחירות, וכאילו הפרסום נעשה עכשיו כדי לפגוע "בחקירות" שמנהל מזרחי נגד אישים בצמרת. מזרחי מצא, כרגיל, אוזן קשבת אצל כמה מכתבי חצרו, ובמיוחד בעיתונים ידיעות אחרונות והארץ. אותם לא עניינה כנראה האמת. הם התגייסו, שוב להגן על מזרחי, "ניתבו" את הדברים בעיתונם כאילו מדובר בעבירה משמעתית טכנית, כביכול, וגם לא "שכחו" להשמיץ את מעריב ובעליו, ואת העיתונאי (אנוכי) שחשף שוב ושוב את המידע המפליל לכאורה לגבי מזרחי. והקוראים? יוק.

לו היה מדובר בטיעון ענייני, ניחא. אך כשמדובר בטיעונים כוזבים, ועוד כאלה המדובררים בידי הארגון, משל המשטרה זה מזרחי, תוך ניצול משאביה - להגנה על קצין בכיר, זה כבר יותר מדיי. הדעת נותנת, כי משעה שהחליט היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על פתיחת חקירה נגד הקצין הבכיר, יחדל המטה הארצי של המשטרה לדברר את מזרחי, יאפשר לחוקרי מח"ש לבצע מלאכתם בלא הפעלת לחץ, וגם יפעל אם הממצאים ידרשו זאת להקאתו מתוך המשטרה בבחינת יהי מחננו טהור.

הפרקליטות מסרה השבוע בתגובה לידיעות בעניין, כי פרקליטת המדינה טרם קיבלה את ההמלצה וטרם גיבשה את דעתה, ובימים אלה היא ממתינה להשלמת החקירה בעניינו של מזרחי. עם קבלת כל הפרטים ייערכו דיונים אצל רובינשטיין, בהמשך לדיונים קודמים בלשכתו ותגובש החלטתו.

למרות זאת, מזרחי זוכה דווקא ליחס מועדף. מלבד כמה עיתונאים הכותבים את האמת, העיתונות בכללותה שותקת. פתאום אין לה דעה ועמדה; פתאום חברי הכנסת ואישי ציבור נאלמים דום. מלבד חברי הכנסת מיכאל איתן ויובל שטייניץ, שעליהם קצת קשה להלך אימים, לא שמענו אחרים; פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, מחפה עליו כבר זמן רב; היועץ המשפטי לממשלה נמנע ממתן חוות דעת שתביא לפחות להשעייתו מהתפקיד הרגיש; גם השר לביטחון פנים, עוזי לנדאו, שיודע היטב לבטא עצמו נמנע מהשעיית מזרחי. האם מדובר בחשש או זהירות מופלגת? העובדה היא כי השר לנדאו לא עושה את הדבר המינימלי והנכון, המתחייב מכוח תפקידו - כשר הממונה: להשעות את מזרחי, לפחות עד שתוכרע פרשה זו בבית המשפט ו/או בבית הדין המשמעתי. אין ולא יכול להיות ספק. אדם החשוד בעבירות כל כך חמורות, לא יכול לכהן כראש אגף החקירות במשטרה, אלא אם יוסר חשד זה. הוא אינו יכול לקבל חומר מודיעיני-ביטחוני, ולא להיות "שותף סוד" לחומר, המחזיק סודות כמוסים בתחום הפלילי והביטחוני.

התנהלותה של ארבל בפרשה זו ברורה. מזרחי וארבל מצויים בסירה אחת: היא שחיפתה עליו, היא שהכשירה עבורו פעולות מסוימות בתחום של האזנות סתר, והיא שתידרש גם לתת הסברים. רובינשטיין ולנדאו, לעומת זאת, גורמים במחדלם לאבסורד: מזרחי, הנתון עתה בידי ארבל ורובינשטיין, הם שאמורים להכריע בגורלו האם להעמידו לדין פלילי ו/או משמעתי, יושב עם השניים, לעתים קרובות, כדי להכריע בגורלם של חשודים אחרים. מיותר כמעט לציין: היחס כלפיו מצד הצמד ארבל-רובינשטיין הוא כאל קולגה, כאל איש חשוב במערכת אכיפת החוק, ומן הסתם גם כאל אדם היודע לא מעט על מחדלים משותפים. לכן הם מפלים אותו לטובה.

הרצח שלא היה

כתבי חצרו של מזרחי וגם אנשי הפרקליטות, התגייסו השבוע, כדי לשוות לפרשה אופי משמעתי בלבד, משל מדובר בעניין טכני. אותם לא מעניינות כל כך העובדות. לטענתם, מדובר בקצין מסור, שלקה, אולי, בעודף מוטיבציה, וחרג מצווי בית המשפט - במובן זה שתמלל קצת יותר מדיי מקלטות האזנות סתר שהותקנו לקווי טלפון של חשודים, רשעים ומוקצים. בקטגוריה זו נכללים, אגב, לא רק אביגדור ליברמן ומיכאל צ'רנוי, אלא גם בנימין נתניהו ואישים נוספים.

אלא שהדברים שונים. אין מדובר רק בהפרות גסות של החוק ושל הגבלות שנקבעו על-ידי השופטים. המדובר בהטעיית שופטים ובעצם בתרמית פשוטה. כדי לקבל צו שופט להאזנת סתר לשיחותיו של אדם, שזו כמובן פגיעה קשה וחדירה לפרטיותו ולכן אמורים להינתן היתרים במשורה, יש להצביע על חשד ממשי לעבירה בדרגה של פשע חמור. אחרת שופט עלול לא לחתום. ומה עשה מזרחי כדי "לשכנע" את השופטים לחתום? הוא הגיש להם "בקשה למתן היתר", ובה כלל עבירות, כביכול, שלא היו ולא נבראו ולגביהן לא היו בידיו ראיות.

ממסמכים שהובאו לידיעתי ניתן ללמוד כיצד טופל איל ההון מיכאל צ'רנוי (שעליו "ישבו" אנשיו של מזרחי במשך כשלוש שנים). כדי לשכנע את בית המשפט כי מדובר בעבריין כבד, ולכן מוצדק להתקין האזנות סתר, נטען בבקשה כי מיכאל צ'רנוי חשוד גם ברצח וגם בעבירות סמים. לא פחות. מדובר בטיעון חסר יסוד, והראיה לכך: צ'רנוי מעולם לא נחקר אישית בחשד לעבירת רצח ו/או סמים וסביר להניח, כי לו היה מדובר בחשד אמיתי, אזי היה נחקר בנושא זה ואולי אף נעצר עד תום ההליכים. ומה עשה כבוד השופט חיים פורת, שקיבל לידיו את הבקשה? האם ביקש פרטים נוספים, ובכתב? לא ולא. הוא חתם ואישר את הבקשה השערורייתית, כדרכם של שופטים ההופכים חותמת גומי. כך עשו גם כמה שופטים אחריו, שקיבלו מדי שלושה חודשים בקשה לחידוש ההיתר.

במקומותינו, אגב, איש לא משלם מחיר כמעט. עובדה היא כי גורמי אכיפת החוק מנסים גם עכשיו לטשטש את מעשיו של מזרחי, במקום להוקיעו על שהטעה את בית המשפט והפך שופטים בכירים לחותמת גומי.

השיבוש

ההתנהלות המפוקפקת והיחס המועדף כלפי מזרחי באים לידי ביטוי גם במה שניתן לראות כהימנעות העולה כדי שיבוש מהלכי חקירה ומשפט. אין מדובר כאן רק במה שנראה כשלומיאליות, כאשר תגובה לתלונה שהגיש עו"ד אלדד יניב (שצותת אף הוא שלא כדין) מועברת מלשכת היועץ רובינשטיין אל עו"ד יניב, אך גם למזרחי)
עצמו (במקום למדרו מכך). הפעם מדובר במעשים מחד, ובהימנעות לחקור גורמי מפתח מאידך, מצד פרקליטות ומח"ש, כפי שנפרט להלן.

סוד גלוי הוא, כי העד המרכזי בפרשה הוא חוקר לשעבר ביאחב"ל, סטניסלב יאז'מסקי. בנובמבר 2000, עם חשיפת הפרשה ב"גלובס", התנפלו עליו אנשי מזרחי בבוקר-בבוקר. הוא נעצר והובל לחדרי החקירות ושוחרר רק אחרי שהתחייב לא לדבר עם עיתונאים ועם חברי כנסת. גם לא עם השר עוזי לנדאו, שכיהן אותה עת בכנסת בתפקיד יו"ר הוועדה לביקורת המדינה וגילה עניין בפרשה. יאז'מסקי נאלץ לצאת לקנדה, לאחר שנפגש עם אנשי מח"ש, שסירבו לפתוח בחקירה נגד מזרחי ופעל ממקום מבטחים כדי לסייע בחשיפת הפרשה. אכן, בנסיבות שנוצרו הוא נטל עמו מיאחב"ל ראיות המעידות על מעשיו של מזרחי. לכן, ובצדק, נפתחה נגדו חקירה פלילית המתנהלת ביחידה הארצית לחקירות הונאה.

נדגיש, כי יאז'מסקי ביקש כמה וכמה פעמים להגיע לישראל, כדי למסור עדות מסודרת נגד מזרחי. לפני כמה שבועות אף נחקר, בהסכמתו, בקנדה, בתחנת המשטרה המכונה: "משטרת הרוכבים הקנדים", בידי חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה בבת ים. החקירה נמשכה שלושה ימים. גם במעמד זה הוא ניסה לשכנע ולהציג בפני חוקרי מח"ש או גורם אחר שייקבע, את כל הראיות המפלילות נגד מזרחי. אלא שכאן הוא נתקל בקיר אטום: התברר, מה שהיה בעצם כתוב על הקיר, כי הצמד ארבל-רובינשטיין עושה ככל יכולתו כדי לסגור עליו; ובמקביל, נמנע מהדרכת אנשי מח"ש לצאת לקנדה ולקבל מידיו את הראיות המפלילות לכאורה נגד מזרחי.

אין מדובר במחדל, כאמור, אלה בניסיון מכוון להימנע ממיצוי הדין עם מזרחי וכך, בלא עדותו של יאז'מסקי, יוכלו אולי הצמד ארבל-רובינשטיין להציג את מעשיו של מזרחי בגדר של עבירה משמעתית, להבדיל מפלילית, ולמנוע פתיחת "תיבת פנדורה" - שעלולה לסחוף עם מזרחי גם את ארבל עצמה. ועיקר העיקרים: הם יוכלו למשוך זמן, בתקווה/כמיהה שהעניין ירד מסדר היום הציבורי, ואז יוכלו אולי להתחמק מסילוק מזרחי מתפקיד ראש אגף החקירות במשטרה, ולהקטין את הסיכון, שמא יקום בוקר אחד ויגלה מי אישר לו ביצוע פעילות עבריינית שכזו. ככה ייעשה לאיש שהצמד חפץ ביקרו.