ניהול או תיווך
היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הורה על בדיקה משטרתית, בשאלה האם נעברו עבירות בפרשה המיוחסת עתה ליוסי גינוסר. החשיפה של עיתון מעריב בנושא - תוך הסתמכות על שותפו לשעבר של גינוסר, עזרד לב, פותחת עתה תיבת פנדורה, וספק אם גינוסר יהיה קורבנה היחיד.
מדובר בחשיפה בלעדית ומעניינת אודות זרימת הכספים והעמלות אל אנשי הרשות ומהם, חשיפה המעמידה במוקד את ניגודי העניינים בהם היה מצוי גינוסר בעת שביצע שליחויות עבור ראשי ממשלה בישראל. יחד עם זאת, אפשר להתווכח, האם היה מקום לחשיפה בכל העמוד הראשון, כאילו מדובר במשתף פעולה (לא היה מקום לכך); אפשר וצריך גם לבדוק, האם המניע לגילוייו של עזרד לב, במעריב, הוא שלפתע נתקף ברגשי אשם (הילדים, הילדים, אמר), או שהיה לו מניע אחר. למשל, ניסיון סחיטה (כפי שטוען גינוסר). שהרי אם כך, עלול הדבר לפגוע באמינותו ולהטיל צל כבד על דבריו, לגבי חלקים מהותיים בחשיפה. למשל: השאלה האם מדובר בניהול כספי הרשות (כטענתו) - ואז מצויה בתחום אחריותם השאלה להן הועברו אותם 65 מיליון דולר (לטרור או לעסקים אחרים); או רק בתיווך וייעוץ (כטענת גינוסר), ואז אין להם אחריות לגבי היעלמות כספים מהחשבון.
בעתיד הקרוב אנו צפויים למצעד של עדים/חשודים. ירדו ויבואו חלק מבכירי המשק, שהשתמשו בגינוסר כדי להגיע אל בכירי הרשות הפלשתינית. בדברים שלהלן נציג כמה מהסוגיות העומדות עתה למבחן. יאמר כבר כאן: אין בכך כדי לטהר את גינוסר מהחשדות שהועלו כלפיו. אלה ייבחנו וייחקרו בקרוב. אחרי הכל, הוא טבל ידיו בכספי הפלשתינים, בתקופה שערפאת מימן מתאבדים שהרגו ילדים בישראל.
האינטרסים
העסקים הכבדים עם בכירי הרשות הפלשתינית נמשכים לפחות מאז כינון הסכם אוסלו. המדינה עודדה זאת, גם מטעמים מדיניים וביטחוניים - יצירת תלות של הרשות בישראל, כדי לחזק את האינטרס שלהם לקיים את הסכם אוסלו; וגם מטעמים כלכליים - האינטרס לאפשר לחברות ישראליות למכור לפלשתינית מוצרים וחומרי גלם, ואפילו לבצע אצלם עבודות תשתית בהיקף של מיליארדים. שאם לא כן, יחפשו הפלשתינים מקורות אחרים, במיוחד אצל השכנים: מצרים וירדן.
מדיניות זו מיושמת, אגב, אפילו בעצם ימים אלה. מי מספק דלק, מלט, חלב ומוצרים אחרים לאוכלוסיה הפלשתינית? האין מדובר בחברות ובאנשי עסקים ישראלים, הגוזרים עמלות תיווך, כפי שנהג גינוסר? מבחינה זו הם משמשים עתה כ"גוי של שבת", כפי ששימש בשעתו גינוסר.
גינוסר דיווח לרבין
אחת הסוגיות שייבחנו היא, מדוע גינוסר לא דיווח בשנים האחרונות למדינה על עסקיו, ובכלל - האם היה מחוייב, בשלב כזה או אחר, לדווח על עסקיו עם הפלשתינים. הטיעון של רובינשטיין: אדם העושה בשליחות המדינה, צריך לגלות את עניינו בדבר, ואת קשריו העסקיים עם הצד שכנגד. ואילו עמדתו העקרונית של גינוסר שוללת דרישה זו: אני לא רוצה, וגם לא חייב לדווח על עסקי. אני מדווח על עסקי רק למס הכנסה. מי שרוצה להשתמש בשירותי - כשליח, שיקבל את תנאי (אי גילוי עסקי), או שלא יפנה אלי.
עמדתו של גינוסר עמדה במבחן משפטי בבית המשפט העליון, בתקופת ראש הממשלה אהוד ברק. אז עמד רובינשטיין על רגליו האחוריות נגד הפעלת גינוסר. בהחלטה שניתנה בסופו של דבר, וקיבלה גושפנקה של בית המשפט העליון (ואת הסכמת רובינשטיין), הוחלט, כי גינוסר יוכל לשמש שליח מטעם מערכת הביטחון בכלל וראש הממשלה בפרט, רק מקרים של פיקוח נפש, וגם זאת באישור מוקדם של רובינשטיין.
גינוסר חרג רק פעם אחת ממנהגו, העקבי, יש לומר, שלא למסור דיווח על עסקיו הפרטיים, כאשר הכללים המפורשים חייבו זאת. עם מינויו למתאם שבויים ונעדרים ושליחו של ראש הממשלה יצחק רבין - אצל יאסר ערפאת (בשכר סימלי), הוא מסר דיווח מפורט וכתוב על עסקיו, וגם על העמלות שהוא עתיד לקבל בשנים שלאחר מכן (מאותם עסקים). אז דובר בעיקר בעסקי דלק, מלט, מזון וכו' [כולם ידעו, וכך פורסם במשך השנים מאות פעמים בתקשורת: כדי לעשות עסקים ברשות הפלשתינית, צריך לעבור דרך גינוסר, וגם להשאיר עמלה (בדרך כלל 5%)]. הדיווח נמסר ליועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה, עו"ד שמואל הולנדר - כיום נציב שירות המדינה, והוגבר לתקופת כהונתו במשרה זו. סידור דומה נעשה בשעתו גם עם עו"ד יצחק מלכו, ששימש כשליחו המיוחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בשמו של הולנדר, שהתבקש להגיב בנושא שלעיל, נמסר בתגובה:
"בשנת 1994, כאשר כיהן עו"ד שמואל הולנדר כמזכיר הממשלה, נתבקש על-ידי ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, לתת חוות דעת לגבי דרך העסקתו של מר יוסי גינוסר במשרד ראש הממשלה, בתפקיד מתאם שבויים ונעדים, כעובד מדינה בחלקיות משרה. זאת, בנוסף לתפקידו באותה עת - אף הוא בחלקיות משרה - יו"ר חברת עמידר.
"במסגרת המינוי האמור, ועל-פי חוות דעתו והנחיותיו של מר הולנדר, התחייב מר גינוסר להתפטר ולהתנתק מתפקידים ומעיסוקים שונים שהיה מעורב בהם בתחום העסקי, כל עוד ישמש בתפקידו כעובד מדינה. ההתחייבות והחומר בעניין זה הופקדו, באותה עת על-ידי מר גינוסר, אצל מר הולנדר".
העניין של רובינשטיין
מעניין לציין, כי העובדה שגינוסר דיווח אז - דיווח שיש לו השלכות גם כיום (לגבי חלק מהעסקות הנמשכות), לא עלתה לדיון ציבורי ו/או לא הובאה לידיעתו של רובינשטיין, בתקופת ברק, שעה שעמד רובינשטיין על גילוי עסקיו של גינוסר. יתכן שרובינשטיין לא ידע על הדיווח שמסר גינוסר, יתכן ששכח. הנה כי כן: גינוסר אכן מסר דיווח ראשוני על עסקיו, מהם הוא נהנה עד לשנים האחרונות.
רובינשטיין, כך נראה כבר עכשיו, מצוי עתה בניגוד עניינים. הוא עתיד להיות אחד העדים המרכזיים בפרשה. שהרי הוא מנע מגינוסר לשמש שליחו של ברק - אלא אם מדובר במקרים של פיקוח נפש - בגלל שידע, דבר שהיה כאמור גלוי ואושר על-ידי גינוסר עצמו, כי לגינוסר אינטרסים עסקיים ברשות הפלשתינית. אם כך מה הוא מבקש לחקור עתה? האם הנחייתו לבחון אם יש מקום לפתוח בחקירה, נועדה "למנף" את עמדתו הערכית אז והיום, בגנות שימוש בגינוסר כשליח, נוכח עסקיו הפרטיים עם אנשי הרשות הפלשתינית?
יעקב פרי תומך
גינוסר מקבל בימים אלה יחס של מוקצה, לא רק מהעיתונות - המצביעה עליו כמעט כעל בוגד, אלא גם מרבים וטובים בקהלייה העסקית, המשפטית, והחברתית בישראל. אחרי הכל, גם אם יחליט היועמ"ש שלא לפתוח בחקירה פלילית, וגם אם יצליח גינוסר להוכיח כי לא עבר עבירות פליליות, הרי שעלולה לדבוק בו לעד תדמית, של מי שביצע עסקים עם יאסר ערפאת, בשעה ששליחיו של הראיס ביצעו פעולות טרור בישראל. וכאן, נטל ההפרכה כולו בחיקו של גינוסר. במיוחד נוכח עברו הביטחוני, כאחד מראשי השב"כ.
ואולם, דווקא בשעה קשה זו (לגינוסר), מעניין לציין כי רבים-רבים מחבריו אינם נוטשים אותו. אחד מהם הוא נשיא סלקום המתפטר, יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר. מאז שהתפוצצה הפרשה במעריב על-ידי העיתונאי בן כספית, עומד פרי לרשותו של גינוסר. הוא תומך בו ומייעץ לו. בערב שבת הופתעו כמה מאנשי ערוץ 1 להיווכח, כי לאולפן הגיע גינוסר בליווי של יעקב פרי. ככה זה. לא נוטשים חברים בעת צרה.
