לאחרונה קיבלו חברי ארגון STEP ישראל, עורכי דין המתמחים בתחום דיני הירושה וניהול עיזבונות, פנייה מחברה אנגלית המתמחה במיפוי חומר גנטי. החברה האנגלית מציעה ללקוחותיה שירותי מיפוי ואחסון של חומר גנטי אנושי, זאת לטובת לקוחותיהם של עורכי הדין המעוניינים לצרף לצוואתם דגימה גנטית שלהם, כדי להבטיח כי הטוענים לזכות בירושה הם אכן צאצאיהם הביולוגיים.
הצעתה העסקית של החברה האנגלית מדגימה כיצד נרתמה ההתפתחות המדעית - טכנולוגית בתחום חקר הגנום האנושי לטובת המשפט. ההתקדמות הגדולה שנעשתה בחקר הגנום האנושי בעשור האחרון עשויה, לספק כלים חשובים למשפטנים, לצד העלאת דילמות מוסריות וחוקתיות.
במאמרנו נתמקד באספקט אחד של חקר הגנום האנושי - ביכולת לקבוע במדויק את המטען הגנטי של כל אדם ואדם. ראשית, נביא בקצרה חומר רקע אודות הגנום ובהמשך נעלה מספר דילמות המתעוררות בעקבות מיפוי הגנום ונסקור את החקיקה הישראלית הקיימת בנושא.
DNA - רקע כללי
ה-DNA הינו החומר הנושא את יחידות ההורשה של כל אדם. מולקולת ה-DNA היא שרשרת ארוכה המורכבת מארבעה סוגים של בסיסים עיקריים (אשר סימנם הכימי הוא T, A, G, C). הסדר בו מופיעים הבסיסים הללו ב-DNA הוא המידע התורשתי - הצופן הגנטי.
יחידות ההורשה - הגנים, הינם רצפי בסיסים המופעים לאורך מולקולת ה-DNA. רצף הבסיסים ומיקום הרצפים הם שקובעים את האופן בו יקרא הרצף ויופעל.
אצל האדם, מערך הגנים פרוס על-פני 23 כרומוזומים אשר כל אחד מכיל מולקולת DNA ועליה חלק מסוים מתוך מערך הגנים, המונה אצל האדם כחמישים אלף גנים לערך.
פרויקט מיפוי הגנום האנושי
בתחילת שנות ה-90' של המאה ה-20' החל פרויקט בינלאומי למיפוי הגנום האנושי. מטרתו של הפרויקט השאפתני היא לפענח את הרצף המלא של הבסיסים המרכיבים את ה-DNA (כ-3 מיליארד בסיסים), לזהות מתוכם את כל הגנים של האדם ולפענח את תפקיד כל אחד מהם. הפרויקט, אשר עלותו מוערכת בשלושה מיליארד דולר, מתבצע ב-12 מרכזי ממחקר באירופה, יפן וארצות הברית. נכון להיום, הושלמה מלאכת פענוח רצף הבסיסים המרכיבים את ה-DNA וזוהה הצופן הגנטי של האדם - כארבעים אלף גנים לערך. בפני המדענים עדיין עומד האתגר שבפענוח תפקידו של כל גן, משימה זו עשויה לארוך עוד שנים רבות.
כבר היום משמש חלק מהידע שנצבר לצורכי רפואה, כגון: לזיהוי גנים העלולים לגרום למחלות תורשתיות שונות הן אצל עוברים והן אצל בני אדם בוגרים; לצורכי מחקר רפואי, כגון: פיתוח תרופות אשר ישפיעו ישירות על הגנים הספציפיים הגורמים למחלה; לצורכי מחקר היסטורי וארכיאולוגי, כגון: זיהוי תהליכים אבולוציוניים ב-DNA של האדם לאורך ההיסטוריה; ולצורכי משפט, כגון: זיהוי קורבנות באמצעות בדיקות DNA, זיהוי מבצעי פשעים באמצעות שרידי DNA שהותירו אחריהם בזירת הפשע, קביעת אבהות ועוד.
השאלות המתעוררות בעקבות המיפוי הגנטי
מיפוי וזיהוי הגנים האנושיים מאפשר לקבל מידע אודות המטען הגנטי של כל אדם ואדם. אפשרות זו להפיק "תעודת זהות גנטית" אודות כל אדם טומנת בחובה סיכונים וסיכויים רבים. המיפוי הגנטי מאפשר כבר היום לחזות מספר מחלות בהן אדם עלול לחלות, וזאת על-סמך אבחון היותו נשא של גן מסוים. יכולת אבחון זו צפויה ללכת ולהשתפר עם השנים, ובעתיד הלא רחוק ניתן יהיה לצפות בוודאות מספר רב יותר של מחלות בהן יחלה אדם. העובדה שלמחלות רבות טרם נמצא מרפא, כך שגם אם יתברר לאדם כי הוא עתיד לחלות לא יהיה ביכולת הרפואה להצילו, מחדדת במאוד את השאלות הקשות המתעוררות בעקבות היכולת למפות גנים.
חשש מרכזי הוא השימוש שעלולים גופים שונים לעשות במידע הגנטי אשר יגיע לידיהם: חברות ביטוח עלולות לסרב לבטח או לדרוש פרמיה גבוהה במיוחד ממי שעתיד לחלות במחלה גנטית או ממי הינו בעל סיכוי סטטיסטי לחלות בעתיד, מקומות עבודה עלולים לסרב לקבל לשורותיהם אנשים אשר עתידים לחלות או שהינם בעלי סיכוי סטטיסטי גבוה לחלות וכן הלאה. החשש קיים גם במישור הבינלאומי, בעקבות היכולת למפות גנטית אוכלוסיות רחבות, מתעורר החשש שגילויי "נקודות תורפה גנטיות", לדוגמה בקבוצות אתניות, עלול להוביל לפיתוח אמצעי לחימה אשר יפגעו נקודתית בחברי הקבוצה האתנית הספציפית.
בנוסף לשאלות המתעוררות בעקבות השימוש שיעשו גופים במידע הגנטי מתעוררות שאלות בקשר להיקף השימוש במיפוי הגנטי, האם יש טעם לנסות ולאתר בכלל האוכלוסיה את כל הגנים אשר אובחנו כמחוללי מחלות, או שמא יש להסתפק בבדיקות רק לקבוצות באוכלוסיה המועדות לחלות, או מנקודת מבט אחרת - להסתפק באיתור הגנים אשר כבר נמצא להם מרפא. שאלה נוספת מתייחסת לגילוי המידע הגנטי על-ידי האדם עצמו, האם מוטלת על אדם החובה ליידע את בן זוגו ומעבידו, בדבר היותו נשא גן אשר עתיד או עלול בעתיד להוביל למחלה.
כאמור, היכולת החדשה להפיק "תעודת זהות גנטית" על כל אדם מעוררת שאלות כבדות משקל שמן הראוי לתת עליהן את הדעת בטרם יזלוג המידע הגנטי הרגיש מהמעבדות אל הגופים האינטרסנטיים השונים.
מיפוי הגנום האנושי והחוק בישראל
המחוקק הישראלי נתן דעתו לבעיות העלולות להתעורר. בחודש דצמבר 2000 נכנס לתוקפו חוק מידע גנטי, התשס"א-2000 (להלן "החוק"). מטרתו של החוק היא "להסדיר עריכת בדיקות גנטיות ומתן ייעוץ גנטי ולהגן על זכות הנבדק לפרטיות לגבי המידע הגנטי המזוהה...".
החוק מתייחס לצד הטכני של הבדיקות, וקובע מי רשאי לערוך בדיקות גנטיות, איזה מידע ימסר לנבדק לפני הבדיקה, כיצד ימסרו לנבדק תוצאות הבדיקה וכיצד ולאיזו תקופה ישמרו תוצאות הבדיקה. בנוסף, החוק מתייחס להיבטים של הגנת הפרט, אוסר אפליה על-רקע המידע הגנטי בהעסקה ובביטוחים וקובע כי בדיקה גנטית לקביעת הורות תעשה רק באישור בית המשפט.
עם זאת, יצוין כי רשויות אכיפת החוק ורשויות הביטחון אינן כפופת להוראות החוק אלא חלות עליהן הוראות מצומצמות המתירות להן לעשות שימוש בדגימות DNA המצויות כבר בידן או שהתקבלו אצלן כדין.
ה-DNA ככלי עזר משפטי
כבר היום יכול הציבור הרחב ליהנות מחלק מיתרונות המיפוי הגנטי. גם בתחום המשפט נהנים מיתרונות המיפוי הגנטי. גורלם של נאשמים נקבע לאחרונה לא פעם על-פי תוצאות בדיקות גנטיות המופקות משערות, כתמי דם, רוק או זרע אשר נמצאו בזירת הפשע ולהבדיל, זהותם של הורים נקבעת בהתאם לבדיקות דם ורקמות. אולם לא רק בתחום הפלילי או בדיני המעמד האישי יש מקום לשימוש במיפוי גנטי. כפי שפורט במבוא, לאחרונה מוצע לאנשים המעוניינים לערוך צוואות לצרף דגימה עם החומר הגנטי שלהם לצוואה ובכך להבטיח שניתן יהיה לבדוק במדויק, גם לאחר מותם, טענות כנגד העזבון מצד אנשים הטוענים לזכויות בו מכוח היותם קרובי משפחה.
המפה הגנטית של הטוען לזכויות בעזבון, תושווה למול זו של המוריש ותבטיח הכרעה מדוייקת ומהירה ללא צורך בלקיחת דגימות מקרובי המנוח או מגופתו.
