הארגון הישראלי - פלשתיני לזכויות האדם, "בצלם", פרסם בחודש ספטמבר 2006 דו"ח נוקב במיוחד על הפצצת תחנת הכוח ברצועת עזה והגדירה כ"פשע מלחמה". "בצלם" נימק קביעה זו בטענה, כי "תחנת הכוח, שהופצצה היא אובייקט אזרחי מובהק" וכל "התקפה, המכוונת נגד אזרחים, שאינם משתתפים בלחימה או נגד אובייקטים אזרחיים, אסורה לפי המשפט ההומניטארי הבינלאומי ונחשבת לפשע מלחמה".
בדו"ח מתאר "בצלם" בפרטי פרטים את הסבל לו נתונים 1.4 מיליון תושבי רצועת עזה, בשל העדר אספקת חשמל במשך כמחצית משעות היממה, וקובע כי "מטרת התקיפה הייתה ענישה קולקטיבית" הנובעת, להערכת הארגון, מ"סיפוק יצר הנקמה על חטיפת חייל צה"ל (רב"ט גלעד שליט)". כדי להמחיש את היות תחנת הכוח "יעד אזרחי מובהק", מציין "בצלם", כי "הפגיעה באספקת החשמל ברצועה לא פגעה ביכולתם של הארגונים הפלשתיניים לירות רקטות לשטח ישראל". הווה אומר - גם מבחן התוצאה של התקיפה האווירית מעיד על חוסר התוחלת הצבאית שבה.
נאמן לתפיסתו, הרואה ברצועת עזה עדיין "שטח כבוש" ע"י ישראל, דורש "בצלם" מישראל, בין היתר, לממן את שדרוג התשתיות להעברת חשמל מישראל לרצועה, ולהורות לפרקליט הצבאי הראשי לפתוח בחקירה פלילית נגד כל המעורבים בקבלת ההחלטה על ההפצצה ובביצועה, במטרה להעמידם לדין.
בדו"ח זה, כבקודמיו, נוהג "בצלם" בחומרה יתירה עם מדינת ישראל וצה"ל, ומדקדק כבקוצו של יוד בכל פעולה, ממנה עשויה להשתמע פגיעה בזכויות האזרח של התושבים הפלשתינים. אין חולק, גם לא בבית המשפט העליון, בממשלת ישראל ובפיקוד הבכיר של צה"ל, על חשיבות ההקפדה היתירה בהימנעות, ככל האפשר, מפגיעה באזרחים תמימים בפעולות הצבאיות נגד גורמי הטרור בשטחי הרשות הפלשתינית. יחד עם זאת, ההתעלמות המוחלטת של "בצלם" מהוויית הטרור הפלשתינית, מעוררת שאלות נוקבות לא פחות מביקורת הארגון על צה"ל, באשר למהימנות הדו"ח וכוונותיו הגלויות והנסתרות. בדו"ח אין התייחסות, ולו במילה אחת לטרור הפלשתיני (למעט ציטטות מתגובות צה"ל), ואף ההפגזה היומיומית של ישובים ישראליים בעוטף רצועת עזה, מתוארת במכבסת המילים של "בצלם" כ"ירי רקטות", משל היו אלה ירי זיקוקי דינור בלתי מזיקים.
האם חוקרי "בצלם" אינם ערים לעובדה, כי על הרשות הפלשתינית השתלט ארגון טרור אסלאמי קיצוני, שאינו מסתיר את כוונותיו לנהל מלחמת שמד דתית נגד ישראל? האם נאטמו אוזניהם מלשמוע את ההצדקה הדתית שהעניקו "חכמי הדת" של החמאס לג'ינוסייד, בו הותר לרצוח את כל אזרח יהודי בישראל, משום עצם היותו שוהה בלתי חוקי על אדמת הקדש אסלאמית? האם טחו עיניהם מלראות את הפיכתה של הרשות הפלשתינית לישות שכל מהותה טרור? שבה ניתנת חסינות רשמית לכל טרוריסט שיחפץ להשתקע בה (שר הפנים סעיד סיאם הצהיר על כך בגלוי), הקצבה חודשית ואף פנסיה? האם אין הם חיים את סביבתם הפלשתינית כדי לדעת עד כמה מערכת החינוך משועבדת לרעיון הג'יהאד וכיצד מחנכים עוללים על ערכי "הרעיון הנעלה" של ה"איסתשהאד" ("ההקרבה העצמית למען אללה, זו פסגת שאיפותינו" - סיסמת החמאס המוטמעת בחינוך בגני הילדים ובבתי הספר)? האם לא קראו עיתונים ולמדו, כי רוב מכריע של העם הפלשתיני בחר בתחילת השנה בשלטון החמאס ובמצעו האידיאולוגי המטיף לג'יהאד בלתי מתפשר לשחרור כל פלשתין?
ישראל נאבקת על קיומה עם מדינת טרור, על מנהיגיה (ראשי ארגוני טרור), ארגוניה (כולם מצדיקים את הטרור במצעם האידיאולוגי) ואזרחיה (ההצבעה בבחירות וסקרי דעת הקהל מלמדים על רוב מכריע המצדד בטרור). תשתית הטרור אינה נפרדת מהאוכלוסייה האזרחית, אלא מוטמעת בה כחלק מתפיסת העולם של ארגוני הטרור, הרואה באזרחים חלק בלתי נפרד מהמאבק המזוין, וכאמצעי יעיל להשתמש בו כמגן אנושי. גם הכלכלה מגויסת באופן מלא לטרור. למרות הנסיגה הישראלית המלאה מרצועת עזה, לא מצאו הפלשתינים לנכון להשקיע כספים בפיתוח תעשיה או בהקמת רכבת תחתית בעיר עזה הצפופה בעולם. הכספים, שגייסה הרשות הפלשתינית תחת שלטון החמאס, תועלו בעיצומו של המשבר הכלכלי לשם המשך מימון חפירת המנהרות למצרים, לרכישת אמצעי לחימה והברחתם לרצועת עזה, לפיתוח תעשיית הנשק ברצועת עזה כדי להמשיך להפגיז ערים בישראל ולהרחיב את שורות לוחמי החמאס.
תמוהה העובדה מדוע "בצלם" נזעק כל כך כדי לספק סעד משפטי לישות הטרור הפלשתינית בהסתמכו על החוק הבינלאומי, אותו חוק לו בזה ממשלת החמאס ורואה בו "בלתי תקף" מיסודו, שכן נחקק בידי בני אדם ואינו ניתן מידי אללה. מנהיגיה אף הכריזו על "הלגיטימיות הבינלאומית" מלחמת דת בלתי מתפשרת, אשר תוכרע בראייתם כאשר האסלאם יפרוץ ברחבי העולם כולו ויכפה את "שלטון האמת" כנבואת הקוראן. יתר על כן, ראוי להדגיש בעניין זה, כי מצבם של הפלשתינים שונה בתכלית מזה של העם העיראקי בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין. העם העיראקי נאנק היה תחת משטר עריץ שעלה לשלטון בהפיכה צבאית, ואילו ממשלת החמאס הטרוריסטית נבחרה כאמור בדעה צלולה בידי רובו המכריע של העם הפלשתיני על מנת להצעיד קדימה את דרך הג'יהאד הלוחמנית לשחרור שאר שטחי פלשתין.
דו"ח "בצלם" מציין, כי "אין חולק על כך שזכותה של מדינת ישראל להגן על חיי אזרחיה מפני מגוון האיומים הנשקפים להם, לרבות ירי רקטות קסאם משטח הרצועה". עם זאת, אין "בצלם" מתמודד עם הבעייתיות של ניהול לחימה עם אויב המסתתר בתוך אוכלוסיה אזרחית ועם אוכלוסיה אזרחית המגויסת ללחימת הטרור בישראל. האם יכולים חוקרי "בצלם", באותה מידה של דקדקנות מחקרית, להידרש גם להסברים כיצד יכולה מדינת ישראל "לממש את זכותה להגן על אזרחיה" בלחימה סטרילית מוחלטת במציאות של טרור מדינה המופעל מרצועת עזה? מדוע "בצלם" לא יציג חלופות לשיטות לחימה חדשניות היודעות שיבחינו בדיוק של 100% בין טרוריסטים לובשי בגדים אזרחיים לאזרחים תמימים, בין ילדים שובבים לילדים חגורי אפודות נפץ? כיצד אמורה מדינה דמוקרטית לנהוג מול הפגזה ומתקפת טרור יומיומית על עריה וכיצד תוכל להביא את הצד התוקף לחדול מליזום את התקפות הטרור?
בלחימה נגד הטרור, המוצא לו משכן באוכלוסיה אזרחית אוהדת, לא נמצא מטה הקסמים היכול להבטיח שאזרחים לא יפגעו. כך גם למדו הגדולות שבדמוקרטיות, שהותקפו ע"י הטרור האסלאמי הבינלאומי ובזירות הלחימה בעיראק ובאפגניסטן. מוסר הלחימה הגבוה של המדינות הדמוקרטיות, ובהן ישראל, גובה לעיתים מחיר דמים כבד מבית ומעניק יתרון לעיתים קרובות לטרוריסטים. לו היו הולכות הדמוקרטיות בעקבות מבחן התוצאה שהעמיד "בצלם", קרי - צמצום הטרור בפועל, ההיסטוריה תלמד, כי רק לחץ צבאי כבד הביא את ארגוני הטרור הפלשתיניים (כמו גם חיזבאללה) לשקול הפסקת אש.
את החוק הבינלאומי יש לכבד ככתבו וכלשונו, כמו גם את מסורת ישראל האוסרת על פגיעה בחפים מפשע. עם זאת, את הביקורת על צה"ל ומדינת ישראל בעניין זה ראוי לבצע תוך לקיחה בחשבון, ולא במנותק כפי שנוהג "בצלם", של התנאים המיוחדים המאפיינים את הלחימה בישות טרור הנשענת של אוכלוסיה מגויסת.
