|   15:07:40
דלג
  אביתר בן-צדף  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
מיכי קסטנבאום
חלוק מגבת לילדים
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

צה"ל אינו צבא מקצועי

המלחמה השלישית, למעשה, בדרום לבנון ברבע המאה האחרונה מעלה ספקות רבים לגבי מוכנותו של צה"ל ומקצועיותו את התסכול צריך להעביר לפסים של רפורמה מהותית בצה"ל, שתיצור צבא מקצועי וחכם; ולא - צפויה מדינת ישראל לעוד תבוסות, ח"ו, ושרידותה תוטל בספק
03/10/2006  |   אביתר בן-צדף   |   מאמרים   |   כשלי המלחמה בצפון   |   תגובות

הכתובת היתה על הקיר, והכל העדיפו להמשיך במשתה. לא הרבה קראו אותה והבינוה. הראשונים היו, כנראה, אסא קדמוני, גיבור הקרב בסרפאום[1], ויעקב חסדאי[2] מהצנחנים. אחריהם - עמנואל ולד[3], הסוציולוג האמריקני ריצ'ארד א' גבריאל[4], אורי מילשטיין ועוד מעטים, וביניהם גם אנוכי, אלפי הדל במנשה.

כרגע - בהפסקת-האש בין המערכות - ניתן להתחיל לסכם את מה שאירע בשלושים ושלושה ימי הלחימה בשתי החזיתות. וצריך להבהיר, כי הניתוח ייעשה על בסיס המידע החלקי, שהגיע אל המחבר עד סגירת הגיליון ועל בסיס ההנחה, כי סוף מעשה במחשבה תחילה.

חוסר מקצועיות

צבא ומלחמה הינם תחומי התמחות מקצועיים, ולא משהו חובבני, שניתן לעסוק בו בדרך אגב. הכישלון העיקרי במערכת הביטחון הישראלית הוא שאינה מטפחת מקצועיות. העיסוק בצבא נתפס כמשהו זניח, זמני, ולא כמקצוע רב-עומק, הדורש התמחות. לכן, קורס הקצינים בחילות היבשה של צה"ל משמר עדיין את תכני קורס הקצינים ב"הגנה" - ארגון של מיליציה פוליטית, שלא טיפח מקצועיות - בתוספת מדאיגה של תכנים כביכול-אתיים, המסיחים את דעת הצוערים מלימוד צבא ומלחמה אל עיסוק בהגות-בגרוש, שמונחלת להם על-ידי מערכת הקומיסארים של קצין חינוך ראשי[5].

חוסר המקצועיות בולט במיוחד בחילות היבשה (ה"צבא הירוק"), שהכשרת קציניהם נעשית על בסיס קורס בבית-הספר לקצינים (בה"ד 1). הכשרת הקצין נעשית ברמה של מש"ק, וחסרה כל התעמקות בלימודי צבא - טקטיקה, אסטרטגיה, היסטוריה צבאית, לוגיסטיקה, מינהלה וכיו"ב. כך, הקצין הטרי מגיע לגדודו מבלי שקיבל בקורס כל ערך מוסף, והוא חסר כחצי שנה ניסיון, שצברו המש"קים שלו, בני מחזורו.

קורס הקצינים - כולל השלמה חילית-מקצועית - נמשך שבעה-תשעה חודשים, וכמעט כולו פעילות גופנית וביצוע תרגולות, הדורשות שגרה של "פתרונות בית-ספר". צוערים אינם נדרשים לחשיבה ולאתגר אינטלקטואלי. כך, צה"ל מטפח אווירה אנטי-אינטלקטואלית, שמשפיעה לאחר מכן על התרבות הארגונית של ה"ירוקים". בנוסף, יש להזכיר את דיכוי המחשבה היצירתית, את דיכוי החשיבה המופשטת, את דיכוי החשיבה הביקורתית ואת טיפוח אמירת-ההן בקרב הקצונה (כיוון שהן משפיעות על הקידום ועל השמה בתפקידים יוקרתיים).

חוסר המקצועיות של הקצונה - זוטרה כבכירה - מאפשר לשרלטנים להציע לצה"ל את מרכולתם, מבלי שהקצונה תוכל לבדוק את היתכנות (feasibility) הרעיונות. כך, פעל כעשר שנים המכון לחקר המערכה (בראשות ד"ר שמעון נוה ודב תמרי - שניהם תת-אלופים ב(מיל.)), שניפק לצבא מילון עב-כרס של מושגים פוסט-מודרניים, במקום שיטות להכריע את האויב הפלשתיני[6].

כך יכלו קציני צה"ל לפנטז על הכרעת האויב באמצעות הפצצות מדויקות של חיל אוויר[7]. במלחמה האחרונה הוויכוח לכאורה בין חסידי הגישה האווירית-בלבד לבין חסידי הכוח המשולב הבין-זרועי גרם לעיכוב רב-משמעות בהכנסת כוח קרקעי ללחימה.

ברטוריקה מדהימה וחסרת כל ביסוס[8], הצליחו חסידי ההפצצות המדויקות לשכנע את קברניטי צה"ל, שעל גבם נצרבה צלקת אדירה מהתבוססותם בבוץ הלבנוני, כי אפשר לנצח את חיזבאללה מבלי להסתכן בקרבנות מיותרים עקב לחימה בשטח.

חלופה אחרת - לא פחות חמורה מבחינה מקצועית - הינה הפיכת היחידות המיוחדות לחזות הכל. בצבאות אחרים יודעים היטב, כי כוחות מיוחדים אינם פועלים לפי הכללים המייחדים צבא. לכן, מעט מאוד מפקדים בכירים צמחו בעולם מהכוחות המיוחדים, וגם זאת אחרי הכשרה ארוכה מאוד. [9] בצה"ל, לעומת זאת, יש הרבה מאוד מפקדים מהכוחות המיוחדים, שאחרי הסבה קצרה מדי הפכו למפקדי כוחות יבשה. רובם - ובמיוחד המיתולוגיים שבהם - היו כישלון מקצועי מהדהד.

דוגמה מעניינת לשילוב של חסידים שוטים של לוחמת היי-טק ושל כוחות מיוחדים צמח מתוך צוותי החשיבה, שהקים רב-אלוף משה יעלון (בוגי) בכהונתו כרמטכ"ל[10]. תפוקה אחרת של צוותי החשיבה הללו הינו הרעיון לסגור את עוצבות השריון. רעיון אחר, שנבנה גם כן על בסיס אי-הבנה מקצועית, הינו ניוון מערכי המילואים, ששיאו המלצות "ועדת שפר" לבטל, למעשה, את חיל המילואים.

לחוסר המקצועיות יש גם היבטים טכנולוגיים כבירים - למשל, "גשר הגלילים", שלא הועיל במאומה לביצועי צה"ל במלחמת יום הכיפורים, ורק הכביד על הכוחות; ו"אור יקרות" - התוכנית להצתת סולר על פני תעלת סואץ במקרה, שהמצרים ינסו לבצע מבצע צליחה רב-היקף. ואלו רק שתיים מתוך הרבה דוגמאות.

שיאה של חוסר המקצועיות בצה"ל הינה אי-הפקת לקחים ממלחמותיו. כאן, למעשה, מבזבז הצבא את כל ניסיונו המבצעי העשיר, ומבזה בכך את נופליו, את פצועיו ואת לוחמיו, שהיו מגש הכסף, שעליו נבחנו תורות לחימתו ותורות ארגונו. כפי שכתב המשורר, "הא לך הטובים בבנינו... אין לנו טובים מכל אלה... ראי אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד!" - כתב שאול טשרניחובסקי (1938).

למרות ניסיונה העתיר, המערכת הצבאית הישראלית דומה לסרט הקלטה במעגל סגור, המוחק בהתמדה את עצמו. לכן, הידע המקצועי, הנצבר ביחידה אחת (ובעיקר, במילואים) אינו הופך לנחלת הצבא כולו, לאחר בחינת תקפותו. יתר על כן, מתברר, כי צה"ל גם לא חקר רבים מקרבותיו, ורבים מה"לקחים", שהופקו ממלחמות ישראל, מופרכים לחלוטין. כך, הלקח העיקרי של צה"ל אחרי מלחמת יום הכיפורים, היה, כנראה, שיש לבנות מהר עוד יחידות כדי להגדיל את סדר כוחותיו. מיליארדים בוזבזו על בנייה מואצת של עוצבות שריון וחי"ר, שכשלו - בשל אותם הגורמים - במלחמת שלום הגליל ואחריה[11].

שעון החול המדיני

כמו בכל מלחמות ישראל, גם המלחמה האחרונה נגד חיזבאללה נוהלה מבלי שימת-לב לשעון החול המדיני, ששוב פעל נגדנו. כך, צה"ל נתפס שוב כשנכפית עליו הפסקת-אש מבלי שהשיג הישג משמעותי. סיום המערכה הנוכחית מלמד היטב על השילוב בין מדיניות פנים, לבין מדיניות בינלאומית לבין ניהול מבצעים צבאיים - לקח שטרם נלמד מאז מלחמת הקוממיות.

מלחמת כלאיים

מלחמה מוזרה התנהלה לנגד עינינו. מצד אחד היא היתה א-סימטרית בכך שהתעמתו כמה מאות לוחמים מארגון טרור מול צבא של מדינה; מצד אחר היא היתה מלחמת כלאיים (היברידית) בשלבה עוצבות ואמצעי לחימה מדורות טכנולוגיים שונים - חימוש מונחה מדויק (חמ"ם - PGM), טכנולוגיה מתקדמת ביותר לתקשוב, למחשבים, למודיעין, לסיור ולתצפית (C4ISR), ירי רקטות "טיפשות" וגם לוחמת חי"ר פשוטה ושמרנית, המתבססת רק על כושרו הגופני של החייל, על כושרו לשאת ציוד ועל יכולתו כשדאי.

הרתעה

בסיבוב הזה הוכח, שצה"ל אינו מוכן למלחמה. למרות גבורת חייליו ומפקדיו הזוטרים, נכשל צה"ל, כצפוי, בשדות הקרב מדרום לליטני; ולכן, מובטח לנו הסיבוב הבא. צה"ל נדרש להתמודד עם האתגר, וכמו בארבעת העשורים האחרונים - התברר, שאינו יכול לתמוך במטרות מדיניות, שמציבה הממשלה.

הכישלון במלחמה נגד חיזבאללה מורכב מאי-השגת יעדי המלחמה ומאי-עמידה בציפיות - של אזרחי ישראל, של מדינות ידידותיות ושל אויבים. הממד הסמלי של אי-השגת היעדים הזין כבר מזמן את הפגיעה בהרתעה הישראלית. מלחמה זו פגעה בה עוד, בהדגישה, כי התוקפן לא נענש דיו - למרות נאומי חסן נסראללה, שנועדו, לדעתי, לדיס-אינפורמציה של הציבור הישראלי. כלומר, יש בתוצאות המלחמה כדי לעודד תוקפנות עתידה - של חיזבאללה ושל סוריה - נגד ריבונות ישראל ונגד אזרחיה.

כמה מאות אנשי חיזבאללה - בהנהגה נכונה, בנחישות, בתבונה ובאימון הולם - יכלו לשלוש האוגדות, שיצאו לקראתם. התברר בקרב, שמבקרי הצבא צדקו: הוא כשל בכל; ובעיקר, כשלו מפקדיו הבכירים[12].

יצאנו למלחמה - כביכול כדי לשחרר את שני השבויים, וכדי לשחרר את הצפון מחרב חיזבאללה, שצמחה ליד צווארנו. בינתיים, לא השגנו דבר ממטרות המלחמה, אך שילמנו מחיר עתק: במהלך הלחימה נורו כ- 4,000 טילים ורקטות על שטח ישראל (יותר ממאה ליום בממוצע); נהרגו 156 בני אדם - 117 חיילים (46 מהם במילואים) וארבעים אזרחים; 3,183 אזרחים נפגעו. מחיר הדמים טרם נשלם ח"ו עם הפסקת-האש. גבול לבנון נותר רגיש ומסוכן והשקט, השורר בו כעת, מטעה - כמו לפני חודשיים.

כשהם ממלמלים דברים על חוסן העורף, הפנו ממשלת אולמרט וצה"ל גב לעורף. כמו תושבי שדרות והנגב המערבי וכמו מגורשי חבל קטיף עד גירושם - תושבי הצפון נותרו להתמודד לבדם עם איום הרקטות והטילים, שהיה ידוע לכל.

צה"ל לא נבנה כיאות, לא צויד, לא מוגן, לא הוכשר, ולא התאמן לקראת הבאות, אלא לביצוע כושל של משימות באינתיפדה. כתוצאה מכך - כביכול, בשם חיסכון כספי - לא נבנו האמצעים ללחימה, למיגון נגד ירי רקטות ולמיגון טנקים וכלי רכב קרביים (רק"ם). על שלושת המחדלים הללו - פרי אי-הבנה, או קוצר ראות - שילמנו מחיר יקר במלחמה.

במלחמה זו - כנראה, בראשונה - התלוננו לוחמים וחיילים על רעב. כזכור, כבר במלחמת שלום הגליל הופסקה לחימת אוגדת הפלדה כיוון שלא הצליחה לדחוף ליחידותיה דלק ומים. אז הפסידה האוגדה זמן יקר (שחסר לה להשלמת משימתה) - עד שהתעשתה, והתגברה על הכשל. כאז כן עתה - הלחימה בקיץ העיקה על החיילים. התברר, שהדאגה לחיילים - ובעיקר, לאנשי חי"ר, שפעלו רגלית - כוללת גם פתיחת צירים לוגיסטיים לתספוק הכוחות ואבטחתם. כידוע, האכלת חיילים הנה באחריות בלעדית של מפקדיהם ולא של מפקדות עלומות אי-שם בעורף השלו.

שוב יצאו הלוחמים לקרב בלי מודיעין ראוי (כישלון אדיר, שלא כדאי להכביר מלים עליו - שהרי היה צפוי[13]), וצה"ל נכשל כישלון בוטה בהסברה (גם כן כישלון צפוי מראש) ובמחדלי הצנזורה. רעב החיילים וציודם הרעוע והחסר הינם חרפה ואולי אף מעשה פלילי.

מלבד אי-הניטור של ההתבצרות העמוקה של חיזבאללה[14] בשש השנים מאז נמלט צה"ל מדרום לבנון, לא קיבלו היחידות את המודיעין הדרוש למשימותיהן (חלק - בגלל מגבלת מידור וסיווג), וצוידו במפות לא מעודכנות של אזורי לחימתן. נראה, כי שוב - כמו במלחמות קודמות, ובעיקר במלחמת יום הכיפורים - הופתע צה"ל לנוכח אמצעי הלחימה, שהכל ידעו, כי סופקו בחמש-עשרה השנים האחרונות לחיזבאללה - למשל, טילים נ"ט "פאגוט" AT-4[15], "מטיס" AT-13 ו"קורנט" AT-14, והטיל הסיני נגד ספינות "סילקוורם" C-802.

אין הבעיה בקיצוצים כביכול בתקציב הביטחון. יש במסגרתו די קפלי שומן ענקיים, שיכלו להזין אין-סוף פיתוחים של אמצעי לחימה והצטיידות במפות ובשאר ירקות. יותר מארבעים מיליארד שקל - כרבע מתקציב המדינה בשקלים - מוקצים למערכת הביטחון בשנה, והיא מקבלת עוד כשלושה מיליארד דולר, המוקצים לה בארצות-הברית. וכל אלה מוצאים בלא פיקוח הולם ובלא בקרה. הבעיה הנה הסתאבות המערכת הצבאית, שהעדיפה להשקיע את תקציבה במשכורות עתק, בתנאי שירות מפליגים ובשאר בזבוזים.

צבא לא-מאומן

מול אנשי חיזבאללה, שאומנו היטב למשימותיהם, וגילוי קור-רוח מדהים ונחישות נשלחו עוצבות בלתי מאומנות. עקב שיקולים פוליטיים, הפסיק צה"ל להתאמן כמעט לחלוטין. מרבית היחידות הלוחמות - ללא הבדל במשימותיהן - כילו את כוחן באינתיפדה, במקום להתאמן למשימותיהן. כיוון שצבא החובה הינו מסגרת ההכשרה לצבא המילואים - הנזק עצום. יחידות המילואים כמעט שלא נקראו, ולבטח לא התאמנו. כתוצאה מכך, צוותי תותחים וצוותי טנקים ידעו היטב את נוהל מעצר חשוד, אך ירו רק מעט, ונהגים לא התאמנו כמעט לחלוטין בנהיגת רק"ם; מפקדים ברמות מ"פ-מח"ט לא הפעילו כוחות, לא תרגלו מצבי אמת, ולכן נקלעו לקרב בלא כל ניסיון מבצעי. אין די בשבוע הכנה כדי להכניס יחידת שריון, או יחידת תותחנים, לקרב.

שיקול אחר באי-האימון היה הבנה לקויה של ראשי המערכת הצבאית, כי אין צפוי עימות צבאי - ממש כמו ערב מלחמת יום הכיפורים. גם עתה, דובר על קיצור שירות החובה ועל פירוק מסגרות לוחמות. יתר על כן, הרפורמה המוצעת בשירות המילואים עמדה להפוך את השירות ביחידות השדה להתנדבות למעשה, שטומנת בחובה גם שירות מילואים, שהשאר יהיו פטורים ממנו.

הרעיון המופרך לקיים צבא, שאינו מתאמן, אינו דורש הבהרה, אלא בירור - גם פלילי - וכנראה, יהיה מהנושאים הראשונים, שיעמדו על סדר יומה של ועדת בדיקה/חקירה.

התדרדרות למלחמה

חטיפת גלעד שליט ממוצב "רותם" ליד כרם שלום הקדימה בהרבה את המלחמה בצפון - אך, כנראה, לא פגעה בשאננות צה"ל. רק המארב ליד זרעית, שהתגובה עליו הייתה כה נרפית וכה צפויה (הכנסת טנק בודד על ציר ידוע, שהונח בו, מתחת לאפו של צה"ל, מטען), גרמה לתגובת עווית לא-צפויה לחלוטין: ממשלת ישראל הוציאה את צה"ל למלחמה (למרות שלא הכריזה על מלחמה - כדי לחסוך מתקציב המדינה על חשבון סבל אזרחיה)[16].

בתחילה ניסו להתגבר על הבעיה הלבנונית באמצעות חיל האוויר וארטילריה - כאילו לא נוסה הרעיון בעבר, ונכשל. כשהכניסו את כוחות הקרקע לפעולה, ככפויי-שד, עשו זאת מפקדי צה"ל ללא מחשבה, עם תוכניות מתחלפות, שבלבלו את הכוחות. הכוחות נכנסו ללבנון, ויצאו, ללא תכלית, ונשלחו למשימות בלתי-אפשריות, שסיכנו לשווא חיי לוחמים. בסיכומו של דבר, לוחמי המילואים (שחלקם צוידו בציוד לחימה ובציוד מיגון ארכיאולוגיים) שבים לבתיהם מאוכזבים ופגועים - חלקם דרך מאהלי המחאה.

היו צריכים לכתר מיד את בינת ג'בל ויעדים אחרים; לירות על חיזבאללה בירי מרחוק; ולהיכנס למעוזי המחבלים אחרי ירי כבד בכוחות מתאימים למשימות. במקום זאת, כיוון שהעיירה הייתה סמל - מעין בירת חיזבאללה - שלחו כוחות קטנים[17] לכבוש את בינת ג'בל מהר, ובאור יום, ללא הכנה. במקום להשתלט על שטחים שולטים, כדי להפסיק את הירי על ישראל ממרחב בינת ג'בל, התמקדו בכיבוש העיירה, כדי שנסראללה יורה להפסיק את הירי ממנה[18].

למרות אי-ההכנה של צה"ל ללחימה, הרטוריקה, שנשבה ממפקדותיו, הייתה יהירה, כרגיל. הזלזול באויב חגג - למרות שלמדנו להכירו כאויב קשה. ססמאות-שווא - כמו "ניתן מכה ניצחת לחיזבאללה", או "נסראללה לא ישכח את השם עמיר פרץ" - החליפו את "נשבור להם את העצמות". אחר כך, חזר צה"ל לסורו, ודיווח על ניצחונות, שלא היו - "כבשנו את בינת ג'בל ..." - ולמחרת היא נכבשה שוב בדם נוסף.

ההישענות הרבה על טכנולוגיה מתקדמת מאוד, אך די רעועה, לפיקוד ולשליטה לא הקטינה את המפקדות בצה"ל. אדרבא, כעת יש בצה"ל מערכות מחשבים ענפות (צבא יבשה דיגיטלי - צי"ד), שמגדילות את המפקדות. היא גררה לתוכן את מפקדי העוצבות, שלא ידעו כיצד לשלב בין נוכחות בשטח לבין עבודת מטה ראויה מול צגי מחשביהם[19].

מונחים על-ידי מוסר לחימה כוזב, נתנו המפקדים הבכירים לאנשי חיזבאללה לחמוק. הכוחות הלמו, ואנשי חיזבאללה - לוחמים ללא מדים - נטמעו באוכלוסיה, ועזבו בשלום עמה. חלקם נעלמו בערים התת-קרקעיות, שאין לנו עדיין מושג עליהן. עתה כולם שבים למקומותיהם גאים ובוטחים, בחסות הכוח הבינלאומי.

מי ניצח?

נאמנים למסורת הספורטיווית, מפרוץ המלחמה שואלים אצלנו - מי ניצח?[20] אם נבחן את ההרתעה הישראלית כמדד - הרי הפסדנו גם במלחמה זו (כידוע, גם ניצחון פירוס, שליו נאמר, "עוד ניצחון כזה - ואבדנו", הינו הפסד). להפסד תהיה, כנראה, השפעה על יכולתנו להרתיע את סוריה, מדינות אחרות, שאינן בשכנות הדוקה עמנו, וארגוני טרור - כפי שהסביר בועז גנור. [21] ארגוני הטרור הפלשתינים שואבים כוח מעמידת חיזבאללה - כיוון שנוכחו (לא בראשונה), שצה"ל מתקשה מול לוחמי גרילה.

אם נבחן את מטרות המלחמה כמדד - הרי, לפי הכרזות ההנהגה הישראלית, מטרות המלחמה של ישראל, ערב יציאתה לקרב, היו החזרת שני החיילים השבויים, השבת כוח ההרתעה, פירוק חיזבאללה מנשקו (והפסקת הירי על העורף הישראלי[22]) ופריסת כוח בינלאומי בדרום לבנון, כחיץ בינינו לבין חיזבאללה.

בפועל, בהחלטתה 1701, שילמה מועצת הביטחון של האו"ם מס שפתיים לשחרור החטופים, ולא עמדה על פירוק חיזבאללה מנשקו - בהתאם להחלטתה 1559 בעניין לבנון. גם לא התקבל כל מידע אודות שני שבוינו. כאמור, כוח הרתעתנו נפגם קשות, והירי על העורף הישראלי נפסק בינתיים - כיוון שלחיזבאללה כדאי לא לירות כעת, כשעל סדר יומו שיקום לבנון ושיקום כוחו. לחיזבאללה נותרו אלפי רקטות וטילים, ולעימות הבא יהיו לארגון עוד אמצעי לחימה. כוח בינלאומי מתארגן, אך אין ודאי, האם יהיו לו "שיניים"?

מסקנות וסיכום

במהלך מלחמה זו - כמו בנגב המערבי וכמו בגוש קטיף - נפגעה ריבונות מדינת ישראל, ומערכת הביטחון שלה לא הצליחה לספק ביטחון לתושבי המדינה. עשרות אזרחים שילמו על כך בחייהם ובבריאותם. לכישלון הצבאי-אסטרטגי יש סיבות רבות, וחלקן ייחשפו רק בעתיד.

המלחמה הצביעה, שצריך לתקן מן היסוד את צה"ל, להופכו מיד לצבא מקצועי - מבלי שיאבד את יתרונותיו כצבא עממי - ולנכש ממנו את יהירותו.

השינוי העיקרי צריך להיות תפיסתי - צה"ל צריך לשוב לחשוב במונחים ריאליים של הכרעת האויב, ולעסוק במקצועיות וביושר בתחומו. לאחר מכן, יש לתקן את הכשרת הקצונה, ולהופכה לשדרה מקצועית, שיכולה להתמודד עם אתגרים ביטחוניים. אזרחי ישראל משלמים הון תועפות, כדי לקבל ביטחון, ומגיע להם לקבלו - ללא עוררין - גם כיוון שאבותיהם, הם ובניהם משרתים בצבא, בנוסף למסים הנגבים מהם.

אין זו שאלה של "ימין", או "שמאל". גם הרוצים מאוד בשלום, ומוכנים לשלם עבורו מחירים גבוהים ביותר, צריכים להכיר בעובדה, כי שלום עושים רק מעמדה של כוח. דניאל פייפס חולק על כך. לדעתו, שלום עושים עם אויב מותש, או מיואש[23]. "הרוצה בשלום - ייכון למלחמה" (si vis pacem para bellum), קבעו הרומאים. אם נשדר חולשה, וצבאנו ימשיך להיראות במירעו - כפי שהיה גם במלחמה האחרונה - נזמין את המשך הלוחמה נגדנו, ונעודדה. בעצם, זה מה שקבע, לפני יותר משמונים שנה, זאב ז'בוטינסקי ברעיונו, "קיר הברזל", ועמדתו חוזקה במחקר אמפירי על המלחמה נגד יפן, שעשה אירווינג ג'אניס[24].

למרות גבורת החיילים והמפקדים הזוטרים, צה"ל הוכיח, במלחמה ולפניה, כי הוא מכונת מלחמה רעועה וכושלת, שאינה מצליחה להתמודד מקצועית עם השינויים המפליגים בהוויה הביטחונית (המהפכה בעניינים צבאיים - RMA - שהכל שחים אודותיה מצוות אנשים מלומדה) ועם הצורך להתכונן כיאות למלחמה מול שלושה סוגי איומים:

1. צבאות סדירים
2. ארגוני טרור וביטחון שוטף בגבולות המדינה
3. ביטחון בשטחים וניהול ביטחוני של מעברי הגבול

צבא אינו יכול להתחמק ממתן תשובות הולמות בשלוש הזירות הללו. אלא שכל תחום כזה אוטונומי, ומצריך משאבים רבים - ציוד ייעודי, כספים, אנשים ומחשבה. הרעיון הישן של חלופיות בין המשימות (כלומר, לאמן כל יחידה לבצע כל מטלה) אינו תקף עוד בגלל ההתמחות הרבה, הנדרשת לביצוע כל משימה. לכן, צה"ל צריך להיערך בשלוש זרועות נפרדות, שיתמחו כל אחת בתחומי פעולתה[25].
אם לא תבוצע היערכות כזו, ואם לא יעבור צה"ל מיד התמקצעות - צפויה מדינת ישראל לעוד תבוסות, ח"ו, ושרידותה תוטל בספק.

-----------------------------------------------------

הערות

1. לצערי, השמיד קדמוני חוברת, שכתב על לקחיו מכשלי מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. למרות ששיתף בהגיגיו רבים, אי אפשר לשחזר את מה שכתב.
2. ראו את ספרו, בעט ברזל. ירושלים: לאור, 1983. חסדאי – זכה בעיטור העוז בקרב על עלי מונטר במלחמת ששת הימים ולימים עו"ד וד"ר להיסטוריה – שוחרר משירות קבע בסוף שנות השבעים כיוון שביקר את המערכת הצבאית.
3. בעיקר, ראו את ספרו – קללת הכלים השבורים. תל אביב וירושלים: שוקן, 1987. ד"ר ולד התגייס לקבע, חקר את הכשלים במלחמת "שלום הגליל", והציגם בפני המטכ"ל, אך רעיונותיו נדחו. הוא התפטר באכזבתו, והמלצותיו לא יושמו מעולם.
4. הממסד הביטחוני הישראלי – כולל הצנזורה הצבאית – עשו ככל יכולתם למנוע את הפצת ספרו בארץ ואת תרגומו לעברית. גם פרסום פרקים מהספר בעיתונות הישראלית סוכל בלחץ כבד של רשויות הביטחון בישראל. Richard A. Gabriel, 1984. Operation Peace for Galilee. The Israeli-PLO War in Lebanon. New York: Hill and Wang.
5. גוף אנאכרוניסטי, המשמר את הדפוסים הבולשוויקיים, ששלטו בצה"ל בשנות החמישים ובשנות השישים. בשום צבא דמוקרטי בעולם אין מפקדה כמו קצין חינוך ראשי, העוסקת בתכנים פוליטיים ובאינדוקטרינציה ערכית של חיילים ושל מפקדים.
6. ראו חגי גולן ושאול שי (עורכים), 2005. העימות המוגבל. תל אביב: מערכות.
7. גרסות קודמות של רעיון העוועים נוסו עד דק ביוני 1981 מול פת"ח בלבנון, במבצע "דין וחשבון" (יולי 1993) ובמבצע "ענבי זעם" (אפריל 1996) – שניהם נגד חיזבאללה בלבנון. גם במלחמת ההתשה (1967-1973) הוכח, שאין אפשרות להכריע אויב, או להרתיעו, באמצעות ארטילריה וחיל אוויר בלבד.
8. הם, כמובן, נסמכים על תפעול חיל האוויר האמריקני במלחמות המפרץ, באפגניסטן ובקוסובו. כידוע, המערכה בקוסובו נמשכה כחודשיים, ורק בה השתמשו בכוח אווירי בלבד. במלחמות המפרץ ובאפגניסטן הכניסו האמריקנים ללחימה עוצבות גדולות מאוד (ארמיות וקורפוסים) של כוחות היבשה.
9. בצבאות רבים המעבר בין הכוחות המיוחדים לבין יחידות של הצבא הרגיל אינו פשוט; ודומה למעבר מזרוע לזרוע (למשל, מפיקוד על יחידת טנקים להובלת מבנה מטוסים), ואולי אף חמור מזה.
10.למעשה, ניתן לציין רק בכיר אחד, שעשה בהצלחה את הדרך בין שני התחומים: גנרל פיטר דה לה בילייה, שפיקד על הכוחות הבריטיים במלחמת המפרץ (1990-1991). דה לה בילייה היה מפקד יחידת העלית Special Air Service, ובתום שירותו בתפקיד, בהיותו לויטננט-קולונל (סגן-אלוף), עשה הסבה לצבא "רגיל" – מקורס הקצינים ואילך – עד שהגיע לדרגת גנרל, ופיקד על צבא בריטניה.
11. חיים אסא וידידיה (דידי) יערי, 2005. לוחמה מבוזרת. המלחמה במאה ה-21. תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד.
12. אופייניות לצה"ל פקודתו של הרמטכ"ל מוטה גור – קצת אחרי כניסתו לתפקידו, בשנת 1974 – כי יש להפסיק את חקר מלחמת יום הכיפורים; ופקודתו של אלוף שלמה גזית, ראש אמ"ן – מיד עם כניסתו לתפקידו, בשנת 1974 – לא לחקור את הטעות המודיעינית ערב מלחמת יום הכיפורים.
13. ההדחה בפועל של אלוף אודי אדם, מפקד פיקוד הצפון, במהלך המלחמה רק מדגישה עובדה זו. לעניות דעתי, הכשלים במלחמה היו צריכים להביא להדחת עוד הרבה מפקדים בכירים ברמת מפקד אוגדה ומעלה – עוד במהלך המלחמה ובטרם תיחקר.
14. ראו ספרו של ג'ון קיגן – Intelligence in War. New York: Alfred A. Knopf, 2003.
15. אני משער, כי בבניית המוצבים – מעל לקרקע ומתחתיו – התחשב חיזבאללה בנתונים על ביצועי החימוש הישראלי, והקשה את עמדותיו המוסוות, כדי שיעמדו בירי מאסיווי עליהן. בנוסף, הוכן השטח למקרה של פלישה – חלקית, או רבתי – ישראלית באמצעות מיקוש ובהצבת עמדות לירי טילים נ"ט, שכיסוהו לחלוטין.
16. הטילים נ"ט חדרו את השריון של טנקים מסוג "מרכבה" – כולל "מרכבה" 4 – שרובם פותחו אחרי שהטילים הללו הגיעו לאזורנו. כלומר, הטנק תוך התעלמות מהפיתוחים בתחום הלוחמה נ"ט בעולם.
17. כנראה, הפחד מהאמרת מחיר חילופי השבויים – בעקבות התקדים הנורא של שחרור סוחר הסמים אלחנן טננבאום, מקורבו של ראש הממשלה שרון, בתמורה לשחרור כמות אדירה של מחבלים וויתור על קלפי מיקוח בפרשת רון ארד – השפיע על התגובה הישראלית.
18. שהרי ידוע, שבמקום, שיחידה עברית דוהרת – הערבים בורחים.
לדעת אל"ם (מיל.) יהודה וגמן – יש דמיון רב בין הצבת יאסר ערפאת במוקטעה כקבלן-משנה לביטחון ישראל (ששיאה באירועי קבר יוסף, שבמסגרתם הופקר למוות לוחם משמר הגבול מדחת יוסף הפצוע) לבין הרצון ליצור לחץ על חסן נסראללה, כדי שיפסיק את הירי על עורף ישראל (התכתבות פרטית עם וגמן).
19. ראוי לציון מיוחד מח"ט "גולני", שבחר להסתער על האויב בראש אנשיו, ולפי השמועה קנה לו תהלה רבה בקרב לוחמיו. לעומתו, מח"ט מילואי החי"ר "אלכסנדרוני" התקשה להתמודד עם חייליו, שביקרו את הציוד הלקוי שקיבלו, את הפקודות הבלתי-ברורות ואת המודיעין הלקוי, והגיע עמם עד כדי מריבה, שממנה נמלט כל עוד רוחו בו.
20. באותה רוח ספורטיווית – בתחילת המלחמה הופיע הסטיקר, "אנחנו ננצח". אחר כך הופיע סטיקר סרקסטי – "נסתפק בתיקו!", שהוחלף, אחרי הפסקת-האש, ב"העיקר שהשתתפנו".
21. בועז גנור, 2002. "יסודות ההרתעה בלוחמה בטרור". באביתר בן-צדף (עורך). הרתעת טרור – משימה אפשרית (יום עיון לזכר אסא קדמוני). הרצליה: המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, עמ' 31-25.
22. ב"כנס הרצליה" לפני כשלוש שנים דווח, כי חיזבאללה מכסה בטילים, ברקטות ובארטילריה את כל מרחב פיקוד הצפון – כלומר, עד נחל חדרה – כפי שהוכח, למעשה, במלחמה.
23. שיחה עם המחבר במרכז הבינתחומי הרצליה, תחילת 2006.
דברי ז'בוטינסקי חוזקו, עם פרוץ מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, על-ידי משה בילינסון, עורך דבר. על הקשר בין הגות ז'בוטינסקי לדברי בילינסון ולממצאי ג'אניס – ראו במאמרי, "'קיר הברזל' נגד הטרור". האומה 154, דצמבר 2003.
24. Mark D. Mandeles, 2005. The Future of War. Organizationms as Weapons. Washington, DC: Potomac Books, Ltd, pp. 139-165.

המאמר נכתב לגיליון ראש-השנה תשס"ז של כתב-העת "האומה".
תאריך:  03/10/2006   |   עודכן:  03/10/2006
אביתר בן-צדף
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
צה"ל אינו צבא מקצועי
תגובות  [ 22 ] מוצגות   [ 22 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אורי מילשטיין
3/10/06 14:30
2
עמו"ס=עיתוי מזל וסוס
3/10/06 14:42
3
אורי מילשטיין
3/10/06 15:20
4
ישראל ו
3/10/06 18:05
5
יואב נצר
3/10/06 18:11
 
j.b
5/10/06 04:26
6
המתעורר
3/10/06 19:39
7
איציק123
3/10/06 20:02
 
אורי מילשטיין
4/10/06 06:29
 
חייל ותיק בדימוס
4/10/06 08:14
8
ג'
3/10/06 21:39
 
אביתר בן-צדף
4/10/06 07:13
 
ג'
4/10/06 14:34
9
Malkishua
3/10/06 21:40
10
יהודה דרורי
3/10/06 22:55
 
אביתר בן-צדף
4/10/06 06:52
 
Malkishua
4/10/06 14:03
 
בן מלך
4/10/06 18:42
11
זיו תמיר
4/10/06 09:51
 
אורי מילשטיין
4/10/06 11:43
 
j.b
5/10/06 00:47
12
j.b
5/10/06 05:01
פורום: כשלי המלחמה בצפון כתוב הודעה
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
חקירה פלילית כרוכה לעיתים בפגיעה בזכויות יסוד שונות של החשוד ובהן חופש התנועה, זכות הקניין וזכויות אחרות אשר חלק מהן קיבלו עיגון חוקתי בחוקי היסוד. פגיעות אלה נתפסות כמותרות נוכח העובדה שמטרתן היא חקירה ומניעה של עבירות פליליות שהן תכליות חשובות וראויות מבחינה חברתית ומשפטית. עם זאת, ובמיוחד נוכח העובדה שבשלב החקירה טרם נגזר דינו של החשוד הנהנה מ"חזקת החפות", מצאו המחוקק ובית המשפט לנכון להגביל את סמכויות רשויות החקירה לפגוע בזכויות החשוד.
03/10/2006  |  עו"ד אלי דורון  |   מאמרים
לא הספקנו להתאושש ולעכל את האג'נדה המהממת של שרת החוץ שלנו הגברת צפורה לבני, אותה חשפה לעינינו בראיון מרתק לנחום ברנע במוסף השבת של ידיעות אחרונות. והנה כבר למחרת, זכינו במוסף יום הכיפורים של העיתון המתחרה, בראיון ארכני של בן כספית, שחשף בפנינו את האג'נדה של עמיתתה למפלגת העורקים קדימה, יו"ר הכנסת, הגברת דליה איציק.
03/10/2006  |  גורי גרוסמן  |   מאמרים
פקיד השומה הודיע לחברה העוסקת ביבוא ושיווק של מכשירי ספורט כי ספרי החשבונות שנוהלו על ידה לשנת 2000 אינם קבילים, שכן "לא נשמרו חשבונות העסק - תיעוד חוץ - בשנת המס 2000".
03/10/2006  |  עו"ד ורו"ח ג'ק בלנגה  |   מאמרים
הארגון הישראלי - פלשתיני לזכויות האדם, "בצלם", פרסם בחודש ספטמבר 2006 דו"ח נוקב במיוחד על הפצצת תחנת הכוח ברצועת עזה והגדירה כ"פשע מלחמה". "בצלם" נימק קביעה זו בטענה, כי "תחנת הכוח, שהופצצה היא אובייקט אזרחי מובהק" וכל "התקפה, המכוונת נגד אזרחים, שאינם משתתפים בלחימה או נגד אובייקטים אזרחיים, אסורה לפי המשפט ההומניטארי הבינלאומי ונחשבת לפשע מלחמה".
03/10/2006  |  יהונתן דחוח-הלוי  |   מאמרים
בדיחה בברית המועצות לשעבר פתחה בשאלה: "למה הפכה העיתונות שלנו אחרי הגלאסנוסט?", והמשיב ענה: "לחצאית מיני: חושפת הכל, אבל מכסה את העיקר". לעתים נראה שביקורת דומה יש להפנות גם לעיתונות שלנו: היא עוסקת הרבה בחשיפה ובחשפנות, ברכילות ובסלבריטיס ובברנז'ה, בהלעזה ובלעז - כאילו שחסרות מלים בשפה העברית - אבל מזניחה את הנושאים החשובים באמת. לעתים נראה שההזנחה מתואמת.
03/10/2006  |  ד"ר רון בריימן  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
יוסף קנדלקר
יוסף קנדלקר
מאז ועד היום איש לא מעז לקרוא לבן שלו המן, למרות ששמעתי על מישהו שקראו לו כך, אבל זה בגדר שמועה
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il