חברים - גם בקבר

מי אמר שאי אפשר לבחור את השכנים שלך גם בעולם הבא? ארבעה חברים טובים בשנות השישים המוקדמות, השומרים על קשר הדוק לאורך כל השנים עוד מימי גן הילדים, החליטו שאפילו המוות לא יפריד ביניהם. החבורה התפנתה לבדוק את המיקום הכי נכון ונוח להיטמן בו, ומצאו את המקום המושלם בקריית שאול, שצועק אמירה חד-משמעית: קבורת שדה - אאוט, קבורה בכוכים בתוך מבנה - אין!

המבנה המיועד מזכיר בצורתו חניון ובו שלוש קומות מרווחות. בכל קומה בנויים כוכים, להלן משכני הפאר, לבחירתו של הדייר לאורך או לרוחב. האזור משומר ומטופח עם צמחייה וספסלים המיועדים למבקרים. בתוך הכוך מפוזר עפר כי 'עפר אתה ואל עפר תשוב', ומבחוץ הכוך מתוחם ומעוטר לפי הזמנה מראש ומצוין שמו של המנוח. אומנם הכוכים צפופים, אך אל דאגה - איש אינו מפריע.
הארבעה נפעמו מהרעיון ולאחרונה רכשו לעצמם ולנשותיהם (שאגב, גם הן הביעו את הסכמתם לרעיון) שמונה כוכים צמודים בקיר אחד. ביניהם, חבר המתגורר בארצות הברית ונשוי לאמריקנית. כולם בעלי השכלה ומקצוע מכובד, ידועים כחובבי קונדסות והומור.

הנשים ביניהן אינן חברות קרובות. הן נפגשות באירועים חברתיים שהבעלים יוזמים. לסירוגין מדברות בטלפון ומתעדכנות אחת בחייה של השנייה. ההיענות לקנות ביחד כוכים נבעה בעיקר מכיבוד הרצון של הבעלים. היחיד שהיה לו ויכוח עם אשתו הוא החבר שגר בפלורידה. אשתו בהתחלה לא תמכה ברעיון מאחר שהילדים והנכדים נמצאים בארצות הברית. בסופו של דבר השתכנעה לאחר שראתה כמה הוא מאושר עם חבריו. בנוסף לארבעת הזוגות הצטרפו עוד ארבעה זוגות שלקחו את הקיר הסמוך. "האיחוד של כולנו מאפשר לנו להמשיך במסורת של משחקי קלפים וצפייה בסרטים", אומר אחד הגברים.

ההחלטה התגבשה לאור מצוקת הקרקעות לקבורה ההולכת ומחריפה בעיקר באזור המרכז. "לא רצינו להטיל על הילדים מעמסה להתמודד עם השאלה איפה יהיו הקברים בזמן האובדן, ומלבד זאת, כך יהיה יותר נוח להם לבקר את כולנו יחד", מסבירה אחת הנשים. כולם התרשמו שהמבנה מאוד נוח למבקרים. הוא נקי, מוצל, הגשם לא חודר והשמש לא קופחת. המחיר: כ-13 אלף שקל לזוג, המשולמים בעשרה תשלומים. אם גם להתייחס לעובדה שאין צורך במצבה הרי שהמחיר סביר ביותר.

עבור החבורה, המוות הוא דבר טבעי שצריך להתכונן אליו. "מנחם אותנו לדבר ולחלוק את הרצונות שלנו עם הילדים", מתוודה אחת הנשים. "לא קל לחשוב על המוות ומה יהיה בעתיד אבל הרבה יותר קשה להתמודד עם חוסר הוודאות". עוד מוסיף אחד מהארבעה את דעתו, ואומר כי אנשים בהיותם באבל נמצאים בלחץ ולא תמיד עושים את השיקולים הנכונים.

סקס, פסוריאזיס ודי.וי.די

אם חשבתם שלכם יש בעיות עם השכנים קחו בחשבון שזה לא נעשה פשוט יותר. הארבעה יצאו עם נשותיהם לבחור מצב אנכי או אופקי ומי לצד מי. אחת ביקשה לקבל את הרוחב כי יש לה קלסטרופוביה, השנייה ביקשה שלא להיקבר ליד אחד החברים הסובל מבעיית פסוריאזיס ברגליים. האחרת אינה רוצה להיות ליד אחת החברות עקב נטייתה לדבר הרבה על עצמה ועל הילדים ואין לה סבלנות לשמוע.

יחד עם ההומור יש גם קצת חששות מה צופן להם העתיד במקום משכנם האחרון. אחד החברים שאינו מאמין בחיים שלאחר המוות, בגלגול נשמות ובתחיית המתים, טוען שחוסר האמונה גורם לו לפחד. "אנשים מאמינים לפחות יודעים מה קורה עם הנשמה שלהם. אני מגיע למבנה כולי מתרגש. הידיים קצת רועדות. קשה לעכל את הסיטואציה שאתה עומד מול הקבר של עצמך, אבל יחד עם זאת אני מרוצה מההחלטה".

הוא וחבריו לא שונים בהרבה. "מוות הוא נושא שאנשים לא נוהגים לדבר עליו, ואולי דווקא בגלל זה יותר קשה להתמודד איתו", אומרת פ'. "ההומור זה הדרך שלנו להתמודד עם המציאות ולקחת את זה באופן הטבעי ביותר". לפני כמה שנים אחד מהחברים חווה מוות קליני. לדבריו, המוות זה דבר נפלא. הוא משכנע את החברים שאין להם מה לדאוג כי זו תחושת שלווה של גן-עדן.

כמו בתקופת מצרים העתיקה בה נהגו המצרים לקבור את המלכים שלהם בפירמידות כאשר מסביב ציורים, קישוטים וצמחיה על-מנת שאלה ישרתו את המלך בחיים שלאחר המוות, החבורה לא מהססת לקחת איתם דברים שינעימו את זמנם. כך למשל, אחת הנשים כבר הבטיחה להכניס לכוך די.וי.די ולארגן מפגשי צפייה, ואחרת אחראית על קלפי ברידג'.

וגם סקס לא יחסר. "בלילות אני חולם חלומות ארוטיים על כל הבנות שלידי", מתוודה אחד מהם. בכך הוא מבטיח שהוא לא יישאר בצד. הנשים מאושרות ומבקשות להיות לצידו.

החברים לא נחים לרגע. הם מתכננים לערוך חנוכת בית רק ברגע שכולם יגיעו. עד אז יסתפקו בסיאנס. כבר בעבר הם התנסו בחוויה הרוחנית. "לקחנו מדיום והגיע אחות של ח', אמא של ד'. הייתה חוויה מאוד מרגשת וגרם לחשוב שאולי בכל זאת יש משהו בעולם הבא וכדאי שנשאר ביחד ונמשיך ליהנות", מספרת פ'. "סיכמנו שכל אחד שהולך, אנחנו נזמין אותו והוא יספר לנו איך 'בדירה החדשה' , וגם כמה טייפים", מספר אחד מהם.

החבורה מסכמת בקשות לרגע האמת. "אני לא מאמין שאדם בזמן מותו הופך לצדיק, ולכן מבקש שלא יאמרו לי דברים במותי שלא נאמרו לי בחיים", אומר אחד מהארבעה. חבר אחר לא רוצה דמעות ועצב. חבר נוסף מבקש להיכנס לכוך עם השיר "I did it my way" בביצוע של לואי ארמסטרונג או פרנק סינטרה. מאז שהם יודעים שכבר לעולם לא ייפרדו יש יותר איחוד בין החבורה. וכדי לחגוג את הקנייה מפליגים ארבעת הזוגות לאיים הקריביים.

מי יוכל אי פעם לבדוק ולהוכיח שאכן החברים ממשיכים את הפעילות שלהם בעולם הבא? נשאר רק לבקש מהילדים לעשות סיאנס ולשאול אותם.