מגיע לנו

בעת האחרונה שמעתי בהזדמנויות שונות את ההתבכיינות הנדושה: "איך זה קרה לנו"? הכוונה כמובן לכל האירועים ששטפו אותנו בעת האחרונה והיו כמראה ששיקפה בפנינו את חולייה של החברה הישראלית על פגמיה וקלקוליה.

אם נתייחס רק לקיץ האחרון: החל בפרשיות המביכות בחיל האוויר המפואר שלנו, מלחמת לבנון השנייה על מחדליה הגלויים והסמויים המצויים בתחקירים ובדיקות, המשך בפרשת הנשיא קצב שגם בה רב הנסתר על הנגלה, אך די בנגלה כדי לעורר בנו בחילה וסלידה ותהיות לגבי הצורך בקיומו של מוסד הנשיאות.

כל מה שקורה לנו חברים - מגיע לנו. הפכנו לחברה הסוגדת לפופוליזם לרדידות, לשטחיות ולתרבות בידור ההמונים המורידה אותנו לרמת בינוניות מסוכנת. מגיע לנו בשל העובדה שאנו חברה המעלה על נס את הקשרים בין הון לשלטון. מגיע לנו כי אנחנו אלופי העולם בקומבינות מסוגים שונים, קליקות, מניפולציות ומינויים פוליטיים ולא ענייניים.

מגיע לנו כי סדר העדיפות הלאומי שלנו משובש, נקבע על-ידי אינטרסים של בעלי כוח פוליטי וכלכלי ומתנכר לחלשים בחברה. כבר נאמר במקורותינו כי אדם וחברה נמדדים ביחסם לחלש ובכך טמון חוסנם המוסרי.

מגיע לנו כי מזמן שכחנו ערכים "מאובקים" שהנחילו לנו הורינו כגון: אהבת הארץ והירתמות למען החברה והמדינה. כבר מזמן איננו מוקירים את העובדה שיש לנו מדינה, אך דואגים שונאינו להזכיר לנו שעובדה זו אינה מובנת מאליה. לעתים נדמה ששכחנו כמה דם ומאמץ נגרו במלחמות ישראל ובפעילות שוטפת כדי להקימה ולשמור עליה מפני אויבנו הקמים עלינו. השאננות שאנו מפגינים לנוכח היחלשותה הפנימית תמוהה דווקא לאור מאבק דמים שאנו מנהלים מול אויבנו. אויבנו הפנימיים אינם מסוכנים פחות מאלו החיצוניים. אולי אפילו יותר.

מגיע לנו כי לא השכלנו לחנך את עצמנו ואת ילדינו לשמור על המדינה הזו מפני ריקבון ושחיתות. מגיע לנו כי השארנו את מלאכת ההנהגה לפוליטיקאים בינוניים ולא קמנו מהכורסה הנוחה להפגין כנגד כל העוולות והקומבינות והשחיתויות שהתגלו במלחמה האחרונה. מגיע לנו כי כל אחד מאיתנו "עושה לביתו" אך לא לביתו הקולקטיבי.

מגיע לנו כי שכחנו את הערכים המוסריים הבסיסיים שעליהם מושתתת חברה בריאה והבינוניות פשה בינינו בכל המערכות הציבוריות והממשלתיות. מגיע לנו כי לא קמנו וצעקנו, והוקענו, והתנערנו, ודרשנו לשנות, והבענו מחאה או תרעומת. קיבלנו את התחזקות הבינוניות שמסביבנו בשלוות נפש, בהשלמה ולכל היותר בטרוניות של יום שישי בערב עם חברים על פיצוחים ויין טוב.

מגיע לנו כי שכחנו את החלשים מאחור, והפערים הכלכליים והחברתיים אצלנו טפחו לממדים מפלצתיים. אטמנו את אוזנינו וסגרנו את עינינו מלראות את החלשים בינינו, שחולשתם ובושתם מונעת מהם מלהשמיע קול זעקה. התנכרנו לשכבות החלשות והסטנו את מבטינו מלראות את המצוקה שנמצאים בה כה רבים בינינו. נטשנו את המחוייבות האנושית הבסיסית לדאוג לעני ולחלש.

מגיע לנו כי בעלי הון ושלטון עושים במדינה הזאת כבתוך שלהם ואנחנו שתקנו. המדינה מנוהלת במקרים רבים על-ידי בעלי כוח פוליטי, החוברים לבעלי הכוח הכלכלי, ושניהם יחד, וכל אחד לחוד, דואגים לקדם את האינטרסים הכלכליים/ פוליטיים שלו ולא של המדינה.

מגיע לנו כי הקלקולים רחמנא ליצלן הגיעו עד למערכת המשפט שלנו, מעוז הצדק האחרון שכולנו תקווה שנותר במדינתנו. רק לאחרונה התגלו גם שם כמה פרשיות לא מחמיאות בהן מעורבים שופטים.

מגיע לנו כי לא טיפחנו והעלנו על נס את המקצוענות, ההגינות, היושר והיושרה. נגררנו לתרבות ה"חפיף" והתוצאות נגלות היכן שלא נרים אבן.

פילוסוף צרפתי אמר פעם שהבינוניות כמוה כגז ללא ריח. היא מתפשטת וחודרת לכל פינה מבלי שנבחין בה. דומני שאין אדם במדינת ישראל בעת הזאת שאינו מבחין בה. היא מכה בנו בעוצמה בכל נימי חיינו, מחלחלת לכל מערכות חיינו.

מלחמה באוייבים הפנימיים, דהיינו בתופעות הללו המאיימות על עצם קיומנו - חשובה לא פחות ואולי אף יותר ממלחמה כנגד אויבים חיצוניים. זוהי מלחמה "לא פופולרית" שנדרש לה אומץ לב, תעוזה ונחישות. למרות הקושי לזהות את מקורות השחיתות, הקלקולים והבינוניות - מלחמה פנימית זו הכרחית להישרדותנו הפיזית והמוסרית.