תהליך ההפרטה תופס תאוצה ללא הבחנה בין גופים הראויים להפרטה לבין מערכות אשר חובה שיישארו ציבוריות ולא עסקיות.
אחת הדוגמות הבולטות היא הרצון להביא להפרטה של בנק הדואר. הפרטת בנק הדואר תניב הכנסה חד פעמית לאוצר המדינה אך תוביל להענשה מתמשכת של ציבור לקוחות בנק הדואר, כתוצאה ממניעת ההטבות שמעניק עתה בנק הדואר, כאשר יתנהל כמו יתר המוסדות הבנקאיים.
כיום, בנק הדואר הינו המפלט היחיד למשקי הבית והעסקים הקטנים העורכים את הפעולות ההכרחיות באמצעות המערכת הבנקאית ללא תשלום עמלות לבנקים. באמצעות בנק הדואר מבוצעים תשלומים עבור מגוון השירותים, החל מחשבונות החשמל והטלפון וכלה באגרת הטלוויזיה והמיסים העירוניים. התשלומים עבור כל אחד מהחיובים דרך המערכת הבנקאית כרוך בתשלום של חמישה שקלים.
כמו כן יכול כל אזרח לנהל חשבון בנק רגיל בבנק הדואר ללא עמלה כל שהיא. זאת ועוד, בנק הדואר מעמיד לרשות הציבור מגוון שירותים בנקאיים כמו המרת מטבע זר ללא עמלת המרה תוך מתן הבטחה מפני זיוף.
בישראל לא מורגשת תחרות של ממש בין הבנקים על השרות למשקי הבית ולעסקים הקטנים. מגזרים אלו, הכלואים בתוך משיכת היתר השוטפת, אינם מחוזרים על-ידי הבנקים והעמלות השונות המוצעות להם לוקות בדמיון מפליא בין הבנקים.
הניסיונות לרסן את האימפריאליזם הבנקאי, אשר ניכס לעצמו שירותים ותחומי פעילות כה נרחבים, באמצעות ועדת בכר, רוסנו בעזרת הלובי האגרסיבי של הבנקים ובזכות חברי כנסת לא מעטים שפעלו כעושי דברם של מנהלי הבנקים וארגוני העובדים של הבנקים. בהעדר גורם מאזן לשליטה המוחלטת של הבנקים בשוק השירותים הפיננסיים בארץ, ובכלל זאת קבוצות הלחץ של ארגוני עובדי הבנקים, יש הכרח בשמירת בנק הדואר, ללא שינוי, כגורם מאזן.
הניסיון של בנק ישראל להילחם במשיכות היתר של לקוחות הבנקים רק העשיר פעם נוספת את הבנקים. משיכות היתר שהיו בסכומים משתנים במשך החודש הפכו בן לילה להלוואה קבועה בסכום המקביל ליתרת החוב הגבוהה ביותר, ובנוסף חויבו הלקוחות גם בעמלת הסכם עם הבנק. בדרך זו הגדילו הבנקים את הרווחים ממגזר ממשקי הבית מבלי שהבנקים לקחו על עצמם חלק מהסיכון של העמדת האשראי.
ה"מפלט" הנוכחי ממנגנון העמלות המשומן של הבנקים מצוי ב"מקלט" של בנק הדואר שאינו גובה עמלות, ריבית וחיובים שונים במגוון שמות כמו הבנקים, ואינו משתדך עם לקוחותיו בדרך של הלוואות, משיכות יתר ועוד.
יצוין כי במדינות מתקדמות רבות, תופעת משיכת היתר התמידית שבה נמצאים משקי בית כה רבים אינה מקובלת, והבנקים אינם מתירים ללקוחותיהם לחיות מעבר לאמצעיהם. משיכות היתר שהנהיגו הבנקים רק הקלו את קלות הדעת וחוסר האחריות בניהול תקציבן של משפחות כה רבות.
חשיבות קיומו של בנק הדואר, במסגרתו הנוכחית, בולטת במיוחד במשקי הבית הנסמכים על קצבאות ופנסיה וכן על בעלי ההשתכרות הנמוכה. אוכלוסיה זו מהווה כ- 30% מאזרחי המדינה, אך קובעי המדיניות לא רגילים להבחין בנוכחותו של ציבור זה. המשך הפעלת בנק הדואר כפי שהוא עתה יהווה תרומה חשובה לציבור לקוחות הבנק וזאת מבלי שהממשלה תידרש לתוספת תקציב.
לא מובן למה אצה הממשלה להפריט את בנק הדואר כאשר, מעבר לתרומתו לרווחת ציבור גדול, הבנק אינו מהווה מעמסה על תקציב המדינה ויתרה מכך הבנק מייצר עודפים המועברים לאוצר המדינה.
למתבונן בהתנהלות הדואר ובנק הדואר ניצבת בפניו מערכת פעלתנית, הפועלת כמו עדת נמלים חרוצות הפועלת ללא לאות במגוון רחב של נושאים ביעילות ובצניעות. יתכן שה"חטא" הוא שאין לדואר ולבנק הדואר בניני פאר ומשכורות מנהלים מנקרות עיניים. מנגד, אנו עומדים בפני תופעה שהבנקים מבחינים בין הלקוחות המייצגים את משקי הבית ובין הלקוחות העסקיים. הלקוחות העסקיים נהנים משירותים אישיים ומיחס אישי של עובדי הסניף. מנגד, לקוחות של משקי הבית עומדים בתור וממתינים מאחורי האשנבים, ולעיתים זמן רב.
על-מנת שהבנקים לא יזעקו חמס בשם כל הסיסמאות של שוק חופשי, רצוי שהממשלה במקום להפריט את הדואר תרחיב את פעילותו מבחינת מספר הסניפים ותחומי פעילותם ובכלל זאת תפתח לתחרות את תחום ניהול ושמירת ניירות המופקד עתה בידי הבנקים דרכו הם גובים דמי שמירה מפולפלים.
אולם נראה כי קיומו של בנק הדואר ,כפי שהוא פועל עתה, מהווה מטרד לבנקים משום שהוא מאותת לציבור שיש אלטרנטיבה לבנקים. יתרה מזו, בלחץ הבנקים נמנע מבנק הדואר להרחיב פעולותיו כמו ביצוע רכישות ניירות ערך ופעילויות אחרות בהן עוסק בנק רגיל.
הפרטת בנק הדואר רק תחריף את הניכור ההולך וטופח בין חלקי החברה ואולי אף תהווה מנוף למעבר ממשק המתנהל דרך ערוצי הבנקים למשק המתנהל במידה רבה, כמו במדינות רבות, בערוץ המזומנים.
