ראשית גילוי נאות: יש בי כעס סובייקטיבי על
שמעון פרס, מפני שבגללו הפסדתי הרבה כסף, לידידי נתי להב. 15 שנה (מ-91) אני עושה איתו התערבות ששמעון פרס פורש מהפוליטיקה "תוך שנה". כשביקשתי את רשותו לספר את זה, השיב שהוא מוכן לעשות איתי עוד התערבות, והפעם על כסף גדול: פרס יהיה הנשיא הבא, ואחרי שיסיים קדנציה מלאה של 7 שנים- הוא יתמודד שוב על ראשות הממשלה.
מבחינתו, הוא צלח עוד משוכה מעיקה. וזה, למרות ש
מבקר המדינה אמר עליו שהתרומות שלקח פגומות מוסרית, ועליו להחזיר שלוש מאות עשרים אלף דולר. אלא שבמחוזותינו, אם זה לא קנס - זה פטור, ואם זה לא פלילי אתה יכול להיות נשיא המדינה. נשארה עוד משוכה קטנה בטרם יובס שוב: חשוד באונס מסתתר בבית הנשיא. ועד שלא יסולק, הוא כמובן לא עוסק בזה. ואם לא הבנתם, אז הוא לא עוסק בזה 24 שעות ביממה. גבירותיי ורבותיי, קבלו בבקשה את שמעון פרס, אחיו של הגזען המאוס גרשון פרס (שאמר אחרי הפריימריז בעבודה: "הפלנגות מצפון אפריקה השתלטו על המפלגה").
לא מזמן קראתי טוקבקיסט שכתב בערך כך: "הבן הקטן שלי, תלמיד בכיתה ג'. בשיעורי תורה, הוא לומד קורא ומכין שיעורים על שמעון פרס - ואני קורא על אותו איש בעיתון". גם אם הגזים - מה שאני לא בטוח - על דבר אחד אין מחלוקת: את הילדות שלו עשה שימון הקטן בתקופת האבן, ואת הקשישות בננו-טכנולוגיה.
יוסי שריד, תחת הכותרת "הפודל של אולמרט", כתב עליו בהארץ (15.9.06), שהוא "יצק מים על ידיו של דוד בן-גוריון". הוא התבלבל: שימון יצק מים על ידיו של דוד המלך.
אני נימנה על הרבים הסבורים, שאפילו הוא גאון הדור - והוא לא! - אסור לאפשר לו להתמודד על תפקיד הנשיאות. אומנם אי-אפשר למנוע ממנו מבחינה חוקית, אבל איום של אלפים בהתאבדות המונית, אולי ילחיץ אותו, עד שיאמר "מוותר אני". מספיק! אין לנו עניין באנשי ציבור קשישים, שבצעירותם דפקו מסמרים בתיבת נוח. לא אלמן ישראל.
רבין כינה אותו חתרן בלתי נלאה. דומני, שהכינוי שנכתב לפני כמעט עשרים שנה, כבר לא מתאים. מר פרס הוא "מיוחם שררה". עוצמת תאווה השררה שלו כל כך חזקה, שאם הוא מסתכל מהאופוזיציה על שעון קיר - המחוגים נעצרים!
שמעון פרס לא ראוי להיות נשיא המדינה, נקודה. לא רק בגלל גילו המופלג. וגם לא בגלל העזוז שתקף אותו עד שאיים על אירן במחיקה. אלא מפני ששבענו באנשים שהרבב דבק בהם. אחרי עייזר ויצמן ו
משה קצב: מוסד הנשיאות זקוק לשיקום.
יש בינינו שזוכרים את השעון המוזהב שקיבל במתנה (בשנות ה-80) מאיש העסקים דוד בלס. על זה צריך להוסיף את המשכורות (על חשבון הציבור) לאותם חוקרים במוסד מבקר המדינה שעשו לילות כימים, כדי לבדוק את פשר התרומות הבלתי חוקיות שקיבל מהמיליארדר
חיים סבן ואחרים.
ועל הרבב שדבק במר פרס, אפשר וצריך להוסיף את חלקו ברקיחת, מה שרבין כינה ב-91: ה"תרגיל המסריח". 10 שנים קודם, אחרי הפקודה להפציץ את הכור העירקי ע"י
מנחם בגין, הגדיר פרס את הפצצת הכור, כ"הרפתקה שנעשתה לצורכי בחירות". ולא שכחנו את "
הסכם אוסלו". אילו הייתה בישראל נורמה של לקיחת אחריות, אחרי קריסת אוסלו, פרס היה נופל על חרבו בשידור חי. במקום זה, שמענו אותו אומר ביום הולדתו ה- 80: "ערפאת קיבל את פרס נובל בצדק"!
ולאלה מבין האזרחים שמאמינים בסגולותיו הטרומיות, ומאוד רוצים לראות את תרומתו לשלום - אל דאגה. שמענו אותו מתחייב ש"למען השלום הוא מוכן אפילו לטאטא רחובות". אם אחרי סיום הקריירה הפוליטית שלו, השלום לא יגיע - השקעה במטאטא חדש תהיה יותר נמוכה ויותר מסקרנת מהשקעה בפרס לנשיאות.
