המדינה הגישה ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בירושלים שהרשיע את חנניה לוי, על-פי הודאתו, בעבירות של הסעת תושב זר שלא כדין והלנה שלא כדין. על לוי הוטלו העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, חמישה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 1,500 שקל. ערעור המדינה הופנה כנגד קולת העונש.
מכתב האישום עלה שבמהלך תקופה, שנמשכה לסירוגין, עד לחודש מאי 2006, העסיק לוי, בדוכן ירקות שבבעלותו בשוק הסיטונאי בבית-שמש, ארבעה צעירים תושבי אזור יהודה ושומרון, ששהו בישראל שלא כדין ובידעו שהללו תושבים זרים השוהים בישראל ללא היתר. כמו-כן, במספר מועדים בחודש מאי 2006, הסיע את התושבים הזרים לביתו שבמושב יגל, והעמיד לרשותם מקום לינה.
בבית משפט קמא הבהיר לוי, ששלושה מהתושבים הזרים אחים, והרביעי הוא בן-דודם והם הועסקו בשוק הסיטונאי בבית-שמש במשך שנים אצל מעסיקים שונים מאז היו בני עשר. "נהגתי להעסיקם מעת לעת בדוכן בשוק, בעיקר בעבודות העמסה ופריקה".
לוי נחקר במשטרה לאחר שהארבעה הפלילו אותו וסיפרו בחקירתם שהוא העסיק אותם בשוק, הלינם בביתו והסיעם ברכבו במספר הזדמנויות.
בגזר-דינו הדגיש בית משפט קמא את חומרת העבירות, את הסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור, ואת מדיניות הפסיקה המחייבת הטלת עונשים מרתיעים. עם זאת, בהתחשב בכך שמדובר בהרשעתו הראשונה של לוי בעבירות דנן, ובעובדה שעשה, בשנים האחרונות, מאמץ לנהל אורח חיים נורמטיבי, החליט בית משפט קמא להסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות.
בכתב הערעור טענה המדינה, שהעבירות ונסיבות ביצוען חייבו הטלת מאסר בפועל, לריצוי בין כותלי הכלא, ועל-כן עתרה להמיר את המאסר בעבודות שירות למאסר של ממש. לוי השיב שאין עילה להתערבות בגזר-דינו של בית משפט קמא שהטיל עליו עונש מכביד יחסית.
בפסק דין שניתן לפני שבועיים, קיבל בית משפט המחוזי בירושלים את הערעור והטיל על לוי 3 חודשי מאסר לריצוי בין כותלי הכלא במקום עונש של שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
"עבירות של העסקת תושב זר ללא היתר, כמו אלו של הסעת תושב זר, או הלנתו בישראל, ללא היתר, הִנן חמורות, זאת בשל הסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור, בתקופה שהמדינה חשופה לביצוע פיגועי טרור על-ידי שוהים בלתי חוקיים. הסיכון נובע מהקושי לאתר בקרב השוהים הבלתי חוקיים בתחומי המדינה את אלה הזוממים לבצע פיגועים, ומהאפשרות שהעבירות האמורות אף תסייענה - במודע ואף שלא ביודעין - לביצוע פיגועים. נוכח מהות העבירות, ביצוען ביודעין, המניע הכלכלי שעמד ביסודן, מספר התושבים הזרים (ארבעה), והישנות המעשים לאורך מספר שנים, היה מקום להשית על המשיב רכיב של מאסר בפועל לריצוי של ממש, ולא להסתפק בהטלת מאסר בדרך של עבודות שירות; ומכאן נדרשת התערבותנו כערכאת הערעור", הבהיר בית המשפט.
