השבוע קבל סגן השר לביטחון פנים, ח"כ גדעון עזרא, בראיון לדן מרגלית בתוכנית "ערב חדש", בערך בזו הלשון: "המשטרה קוראת כותרת בעיתון ומזמינה אנשים לחקירה". הדברים נאמרו כמובן בהקשר לכותרות הבלתי פוסקות בכל אמצעי התקשורת, אודות החקירות המתנהלות, על העבירות לכאורה שבוצעו, במערכת הבחירות של הליכוד לכנסת.
גם אם יש יסוד של אמת באמירתו הביקורתית של סגן השר, הממונה על המשטרה, יש בה הרבה מן האבסורד, שדווקא הביקורת יוצאת מבית מדרשו של סגן השר. יתכן שמר עזרא מרגיש חובה מצפונית כלפי בוחריו, שמיקמו אותו במקום מבטיח ויציב ברשימת הליכוד לכנסת, להשמיע את ביקורתו, חובה שבאה על חשבון הרכיב האתי המחייב לכאורה את סגן השר: להצניע את ביקורתו הנוקבת, ואולי להשמיע אותה, "בתוך המשרד" ולא קבל עם ועולם. לעומת זאת, אם נתעלם מההיבט האתי וננסה לבחון מבחינה מקצועית, את אמירתו של סגן השר, אני יודע, שאין היא משוללת יסוד לחלוטין.
ידוע לכל, במיוחד למי שעסקו בחקירות רגישות (כמו לכותב שורות אלה) שלהן השלכה רבת משמעות על סדר היום התקשורתי והערכי, שהחשיפות העיתונאיות משמשות לגורמי החקירה כחומר גלם בעל משקל סגולי רב ביותר. לעיתים, "בחומר העיתונאי", שהתפרסם על-ידי עיתונאים חוקרים ששמם יצא לפניהם ובצדק, כמו: יואב יצחק, מוטי גילת, רונאל פישר (לשעבר) ואחרים, קיימת כבר תשתית ראייתית ראשונית, שיש בה לבסס לכאורה את החדשות העולים, כלפי נשוא התחקירים.
קציני האיסוף וההערכה היושבים ביחידות החקירה הארציות (יאח"ה + יחב"ל) הם היעד העיקרי לפרסום התחקירים בעיתונות. את תשומת לבם המקצועית, אמורים התחקירים לתפוס. במפלגי המודיעין ביחידות החקירה הארציות, גוזרים ומתייקים את התחקירים, לומדים את המשמעות הפלילית העולה מהם בסיוע היועצים המשפטיים, מעשירים ומצליבים את המידע באמצעים הטכנולוגיים והאחרים העומדים לרשותם, מזמנים לגביית הודעה ראשונית את המעורבים במעגל החיצוני, שיש באמתחתם מידע נוסף, שיש בו לתמוך ולבסס את החשדות הראשונים העולים מהתחקיר העיתונאי, מציגים את הרשמים המקצועיים בפני מפקדי היחידות וראשי אגף החקירות, מערבים את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה.
משניתן האור הירוק, מתמנים הצוותים הפותחים בחקירה גלויה. החקירה תהיה תמיד מלווה בפרסום עקבי של כותב התחקיר, שאליו מצטרפים בסיקור גם אמצעי התקשורת האחרים. מתלוננים ומעורבים אחרים, שטרם נחשפו, מקבלים את התמריץ הנדרש, להתייצב גם הם בפני העיתונאים החוקרים, כדי להזרים להם חומר נוסף. זו הדינמיקה. ככה זה עובד תמיד.
לעיתים, תהליך העבודה השיטתי המתואר לעיל מתקצר, כמו במקרה של חקירת השחיתות לכאורה, במרכז הליכוד. הפעם, היועץ המשפטי לממשלה, שגם חשוף לתחקירים העיתונאים, קיצר לעוסקים במלאכת החקירות והמודיעין את התהליכים המסודרים והשיטתיים. היועץ הורה ליאח"ה לפתוח בחקירה לאימות או להפרכת החדשות העולים מהפרסומים העיתונאים, בכל הקשור לבחירות במרכז הליכוד. היחידה החוקרת, שלא תמיד ערוכה מבעוד מועד לביצוע מיידי של החקירה, כי העיתונות הפתיעה אותה, מחוייבת להיענות מקצועית להנחייה של היועץ המשפטי לממשלה ולפתוח בהקדם האפשרי בחקירה. אין את הלוקסוס לדחות את החקירה, או לעכב אותה מעבר לזמן סביר. הבחירות בפתח וחייבים להציג מצג של פעילות לביסוס החשדות, בתשתית ראייתית הולמת.
אין מספיק מודיעין מקדים, וזה לא טוב ולא מקצועי. כל מערכת בחירות לרשויות המוניציפליות או לכנסת, ניפקה בעבר רשימה ארוכה של חקירות. לא כולן מניבות כתבי אישום. אבל חקירות מתוקשרות יש ויש. זו תופעה מוכרת לכל אנשי המקצוע ברשויות החקירה.
אסור להיות מופתעים. חובה לפרוש רשת של מקורות וסייענים במקומות הנכונים. היערכות מקצועית של מערך המודיעין, תחסוך מיחידות החקירה את ההישענות הבלתי נמנעת על הפרסומים בעיתונים, לפחות בשלבי החקירה הראשונים. ניתן לעשות זאת. אין מניעה תקציבית ומקצועית. יש את האמצעים המתקדמים ביותר. יש את כוח האדם האיכותי ביותר, שעומד לרשות מפלגי המודיעין ביחידות הארציות. כל מה שצריך להנעת התהליך הזה ולהפעלתו באופן סדיר ויעיל, הוא חיזוק האימון של הציבור המתלונן ברשויות החקירה השונות. האמון הזה נסדק או נשבר לחלוטין בשנים האחרונות.
המתלוננים באשר הם, למדו לדעת, ובצדק, שחשיפה דרך העיתון עושה את העבודה טוב יותר. אם מוטי גילת או יואב יצחק מפרסמים תחקיר בעל עניין ציבורי, יודע המתלונן, שהזרים להם את החומר, שמטרתו הושגה. התחקיר יגובה בפרסום מאסיבי של אמצעי התקשורת האחרים. המשטרה והפרקליטות יגלו בו עניין רב, וינחו את מי שצריך כיצד ונגד מי לפעול. היעדר מודיעין משטרתי מקדים, מנותח ומעובד, גורם ליחידה החוקרת מחוסר ברירה, לזמן חשודים ועדים על-סמך פרסומים בעיתון. בחקירה נגד הליכוד, ברור וידוע, שכל מי שמעורבותו נחשפה בעיתון, הוזמן מיידית לחקירה ואף הוארך מעצרו על-ידי בית המשפט.
היכולת לבסס את החשדות לצורך הגשת כתבי אישום, תלויה ברצון של הנחקרים לשתף פעולה באופן גלוי, בדרך של מתן הודעה מלאה, או במתן ידיעות מודיעיניות בתמורה כזו או אחרת, או ללא תמורה כלל. אם עולה בידי החוקרים לגייס עד מדינה, שיאיר את כל הפינות החשוכות, אין טוב מזה. מודיעין איכותי וזמין, אמור לחלץ את החוקרים, מהקשיים וההתניות לעיל הרובצים לפתחם.
מודיעין מקדים ואיכותי, ומעבר מהיר יחסית לחקירה גלויה ע"ס אותו מל"מ (מודיעין למבצע) יחזיר את אימון המתלוננים בפוטנציה, במערכת המשטרתית, אפילו על חשבון החשיפות העיתונאיות. בינתיים, זה לא קרה בחקירות הנוכחיות וחבל. אם זה היה מתקיים כפי שמצופה ונדרש מרשויות החקירה, לא היה לסגן השר עזרא על מה להלין.
