דב לאוטמן, בעל השליטה בקבוצת דלתא-גליל, נכנס בימים אלה לתפקיד חדש-ישן: ראש אגף התרומות במפלגת העבודה. לאוטמן, שנמנע מהתמודדות על תפקיד פוליטי במפלגה, הופך לחוד החנית בגיוס כספים.
ההקדמה הזו עשויה ללמד על עיסוקיו הרבים של לאוטמן. אך זו רק תמונה חלקית. מה שמדאיג ומעסיק את לאוטמן, ולא מעט, הוא כתב אישום שהוגש נגדו בדבר מעורבות לכאורה בהפעלת רדיו פיראטי - "רדיו גל", שפעל בעבר ונועד להיות "רדיו השמאל", כמענה לשידורי ערוץ 7. רדיו גל נועד לפעול בצורה זהה לערוץ 7: מאונייה בלב ים, כאשר רק המשדרים בתל אביב.
לאוטמן נאבק עתה כדי להגן על שמו הטוב. אם יורשע, עלול הדבר לפגוע בכשירותו לתפקידים ציבוריים, ובכלל - לתייגו כעבריין. לאוטמן הגיש בקשה לעיכוב כתב האישום. זו נקבעה לדיון ביום 29.12.02 בפני נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין. לאוטמן מיוצג בידי עו"ד אלדד יניב.
לאוטמן מואשם, יחד עם עוד שישה נאשמים (אחד מהם, המרכזי, הלך לעולמו לפני מספר שבועות), בשלוש עבירות: הפעלת תחנת שידור ללא זיכיון; קיום תחנת טלגרף אלחוטי, הפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי וקיום מכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רשיון; עשיית שימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם. בכל זאת מואשם לאוטמן, כיוון שבעת היותו מנהל ואחד הבעלים של קואופרטיב המנהל את בית הטקסטיל בתל אביב, הוא התיר לאנשי רדיו גל להתקין על גג הבניין ציוד טכני ומשדרים במטרה לשדר באמצעותם.
הפנייה אליו נעשתה כמי שמזוהה עם גוש השמאל. לאוטמן קיבל פניות מחיים רמון, דדי צוקר, ירון לונדון וגדעון סאמט, לסייע בהקמת "רדיו השמאל".
מתברר, כי אותם גורמים שעתה מואשמים בכתב האישום, ביקשו וקיבלו ייעוץ משפטי מכמה גורמים. בהם: עופר שחל (בנו של השר לשעבר משה שחל), ח"כ יוסי פריצקי ועמיהוד בן-פורת. המסקנה המאוחדת היתה: מותר להפעיל את רדיו גל מאונייה בלב ים (ואנטנה בחוץ, בבית הטקסטיל), בהסתמך על התיקון בחוק הבזק.
לאוטמן אמר לחוקריו בנושא זה: "אני ידעתי חד-משמעית שהסטטוס של רדיו גל בתאריך שבו אישרתי הוא חוקי, ואין כל עבירה, והתייעצתי עם אנשים שאמרו שלאור החלטת הממשלה... אין פסול בעזרה להתקנת אנטנה לרדיו גל".
לאוטמן פנה אל היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בבקשה לעכב את כתב האישום. הוא טען, כי אין במעשיו משום עבירה, ואף לא קוימה ההבטחה לקיים לו שימוע. קודם לכן טען לאוטמן, כי הובטחה לו שימוע בטרם הגשת כתב האישום, אך ההבטחה לא קויימה.
בשמו של רובינשטיין השיבה המשנה ליועמ"ש, דוידה לחמן-מסר. פרקליטה עקשנית, שהקדישה בשנים האחרונות חלק ניכר מזמנה למאבק נגד גופי התקשורת. "העבירה נשוא הבקשה הינה עבירה חמורה של קיום והפעלת רדיו פיראטי ששידוריו הפריעו לקליטת שידורים בין נתב"ג למטוסים וקיימים חששות שהם סיכנו חיי אדם", היא טוענת ומנמקת: "המבקש, על-פי כתב האישום, היה מעורב באופן פעיל בפעולות סיוע להצלחת שידורי התחנה, והוא מואשם, כי עשה זאת בידיעה או לפחות ב'עצימת עיניים' לעובדה שהתחנה משדרת ללא רשיון כנדרש בחוק. המבקש מנמק את בקשתו בטיעונים משפטיים ועובדתיים".
ביסוד בקשתו של לאוטמן עומדת טענה משפטית מעניינת. בינואר 1999 התקבל בכנסת תיקון לחוק הבזק, על-פיו הוכשרו כל תחנות הרדיו הפועלות באופן רצוף בישראל יותר מחמש שנים. הטיעון שהועלה כבר בשלבי החקירה: תחנת רדיו גל פועלת כ-10 שנים, ולכן לא ניתן לייחס עבירה למי שנתן ידו להפעלתה.
נושא זה הובא לידיעתו המוקדמת של רובינשטיין. בדצמבר 2001 התקיימה ישיבה בלשכתו, ובה הוחלט: "על מנת שניתן יהיה לאשר את הגשת כתב האישום על-ידי, יש לערוך השלמת חקירה; השלמת החקירה הדרושה מתייחסת לשאלה האם תחנת רדיו גל עמדה בחמש השנים שקדמו לפריצה בתנאים הקבועים בהסתייגות לחוק הבזק... הבאת העניין לבית המשפט, בלא שהדבר נבחן כיאות ומראש על ידנו, עשויה להיתקל בקשיים". לאור זאת, ביקשה הפרקליטות מהמשטרה לבצע השלמת חקירה.
השלמת חקירה כדבעי לא בוצעה, ולכן אפילו בכתב האישום לא צוין מאיזו שנה מופעל רדיו זה, ולמעשה אין בידי התביעה האפשרות לסתור את הטיעון המרכזי: שהתחנה פועלת יותר מחמש שנים, ולכן מי שהפעיל אותה קודם לכן, מוגן עתה מכוח התיקון לחוק הבזק.
