כמעט ואין סיכוי שלא נבחין בכך שהקופאית בסופרמרקט חייבה אותנו על שלוש קופסאות שימורי תירס במקום שתיים, ומצד שני, אנחנו יכולים להיות עיוורים לחלוטין כשהבנק שלנו חייב אותנו בשני אחוזי ריבית יותר ממה שסיכמנו איתו. זו רק דוגמה אחת קטנה לסוג הטעויות שהבנק במודע, או שלא במודע, עושה בחשבונות שלנו. אלו עוד טעויות עושים הבנקים ואיך נוכל לגלות אותן?
יש מי שמייחסים זאת לשיטת מצליח, ויש מי שמעדיפים להסביר את התופעה בהיקפי פעילות עצומים. על דבר אחד אין ויכוח: מדוח של בנק ישראל עולה, כי ב-2005 החזירו הבנקים ללקוחותיהם 24 מיליון שקל על טעויות שנעשו בחשבונות השונים. אולם, מדובר אך ורק בהחזרים שקיבלו לקוחות ערניים במיוחד. במילים אחרות - רק לקוחות שמנהלים מעקב מתמיד אחר החשבונות שלהם ושלא עוברים על כך סדר היום כמו כולנו, מקבלים החזר.
כולנו, אם להיות כנים, לא מקדישים מספיק תשומת לב למעקב אחר הנעשה בחשבונות הבנק שלנו ומפסידים בגלל זה מאות שקלים בשנה. לצערי, אומר קליימן "קיים קשר מוזר של ניכור בין הישראלי הממוצע לתדפיסי חשבון הבנק שלו. עניין משונה בהתחשב בכך שישראלי ממוצע משלם לבנק בין מאות לאלפי שקלים בשנה על ריביות ועמלות שונות".
איך ננהל משא-ומתן מול הבנק?
קיימות שתי סוגי טעויות: טעויות סוג אחד חישוביות, כלומר 1+1=3. אלו טעויות שהולכות ונעשות נדירות יותר, בשל השכלול המתמיד של המערכות החישוביות של הבנקים. הסוג השני של הטעויות הן טעויות בבסיס החישוב ולא בחישוב עצמו, כלומר בהנחת היסוד שמובילה לחישוב.
לאדם הסביר, קשה לאתר את שפע הטעויות הללו, מכיוון שקיים פער עצום בין הידע של הצרכן הרגיל לידע של הבנק. הכוונה היא שלמעשה כל נושא הריביות: סוג הריביות וגובה הריביות, הוא משהו שהאזרח הממוצע כלל לא מכיר. כשהבנק ממליץ ללקוח לקחת הלוואה ב-10% ריבית ומסביר לו בביטחון מוחלט שזו למעשה ההלוואה הטובה ביותר - לא תמיד ניתן לדעת שזה אכן כך.
מה שצריך לדעת הוא שכברירת מחדל, הבנק לעולם לא ייתן את הריבית הטובה ביותר שהוא יכול לתת ללקוח. לכן, חשוב לזכור שהידע שהבנק מעביר ללקוח על גובה הריביות במשק, הוא לא בגדר ייעוץ. הבנק בעצם רוצה להרוויח על הלקוח כמה שיותר. לכן ההשוואה על גובה הריבית צריכה להיעשות מול גובה הריבית בבנק אחר. רק כך ניתן לנהל משא-ומתן מול הבנק.
אצל כמעט כל לקוח שני או שלישי יש סטייה בעמלות. אחת הסיבות המרכזיות לכך, היא שברירת המחדל של מחשבי הבנקים היא לגבות את הריבית הגבוהה ביותר ולתת את התשואה הנמוכה ביותר. הטבת תנאים לצרכנים נעשית ע"י מו"מ מול הפקיד שהרבה פעמים שוכח לעדכן את המחשב, או שהוא עדכן, אבל המערכת עצמה מתעדכנת בכל פרק זמן, וכך ברירת המחדל חוזרת לקדמותה.
ישנו ציבור שלם של לקוחות שסובל מגביית עמלות וריביות ללא בקרה ע"י הבנקים, מבלי שיהיה מודע לכך: אלו הם ציבור נוטלי משכנתאות, משקי בית או אנשים המצויים בחריגות ממסגרת האשראי באופן קבוע, ויחידים או משקי בית שזקוקים לאשראי קבוע מהבנק על-מנת לממן את ההתנהלות השוטפת שלהם.
אחרי השטף הגדול של המילים המאיימות, אפשר להירגע ולהסביר שפעולות בנקאיות פשוטות מהוות כר גידול פורה לטעויות. הצרה עם הטעויות הללו היא שבניגוד לחיוב המיותר של קופסת שימורי התירס בסופרמרקט, צריך הרבה סבלנות ונחישות כדי לגלותן. החדשות הטובות הן שזיכוי על הטעויות הללו, או הימנעות מהן, שווה הרבה יותר מקופסת שימורי תירס...".
