הקומבינטור של בית הדין הרבני

התחקיר והעדויות, המתפרסמים כאן לראשונה, מציירים תמונת מצב עגומה של התנהלות בתי הדין הרבניים בכל הקשור לניהול תיקים. המעורבים כולם כאחד יוצרים מצב של "שמור לי ואשמור לך".

זלמן קויטנר - אדם שכל אחד רוצה את קירבתו שכן השפעתו על ניהול בתי הדין גדולה. האיש עובד כבר כ-30 שנה במוסדות הרבניים השונים. החשד: קויטנר מתקשר באופן עצמאי לדיינים, מפעיל את השפעתו בניהול מקרי דין ודורש דין על-פי רצונו (המשמעות: עיוות דין וזיופים).

הרב שמחה הלפרט - סופר הדיינים בבית הדין בנתניה. הוא האיש הקובע את מועדי הדיון ומנהל את הפרוטוקולים של דייני בית הדין הרבני. החשד: משמש כצינור העברה וביצוע של מסרים והוראות מגורמים שונים, מוציא ומכניס מסמכים לתיקי דין על-פי רצונו ועל-פי הוראות מגבוה. (המשמעות: הטעיית בית הדין).

הרב אליהו בן דהן - מנהל בתי הדין הרבניים היושב במשרדו בירושלים. מנהלו הישיר של זלמן קויטנר ואחראי על התנהלותם של בתי הדין הרבניים ברחבי הארץ. החשד: התעלמות מן המעשים המיוחסים לעובדיו הבכירים, למרות שהמעשים הוצגו בפניו סמוך למועד ביצועם. הוא ידע כי מעשים אלה הינם בגדר עבירות פליליות. בכך למעשה נתן את ידו לביצוע העבירות ביודעין. (המשמעות: שותפות לדבר עבירה).

הדיינים: זמיר, שפירא ושינדלר - הרכב בית הדין הרבני בנתניה. החשד: הטיית דין. עובדת זיופי המסמכים על-ידי פקידי בית הדין הרבני הובאה לידיעתם, אך למרות זאת פסקו על-פי אמות מידה מזויפות וחרגו מסמכותם. חריגה מפסיקת בג"צ בוצעה בכך שחרף צו שניתן על-ידי השופט דוד חשין המורה על הקפאת החלטות - קיימו השלושה דיון, נתנו החלטה ובכך ביזו למעשה את בית המשפט העליון.

במשרד המשפטים מוגדר התפקיד של נציב תלונות הציבור בבתי הדין הרבניים באופן הבא:
עוזר מנהל בתי הדין הרבניים לתפקידים מיוחדים ונציב תלונות הציבור - משמש כנציב תלונות ופניות הציבור של המערכת הממונה על יישום חוק חופש המידע, מרכז נושא חקירות איתור של בעלים מעגנים ועוד תפקידים שונים המוטלים עליו על-ידי מנהל בתי הדין הרבניים.

אז זהו שלא. נציב פניות הציבור של בתי הדין הרבניים הנוכחי מתעסק גם בניהול ענייניהם של בתי הדין הרבניים ברחבי הארץ. זלמן קויטנר מדבר עם טוענים רבניים, דואג להוציא, להכניס ולשנות מסמכים. העיקר שהתיק בסופו של דבר ייסגר - לא תמיד כמו שרוצים בני הזוג, ולרוב גם ללא ידיעתו של אחד הצדדים.

הסיפור הבא ימחיש את התערבותו של קויטנר (על-פי הודאתו) בתיק ספציפי ובתיקים נוספים, וכן העברת ביקורות שלו על דיינים ועורכי דין כמו גם מתן עצות משפטיות. כל אלה נעשו תוך חריגה בוטה מתפקידו כמנהל פניות הציבור בהנהלת בתי הדין הרבניים.

בני זוג [שמם המלא שמור במערכת, מ.א.] ביקשו להתגרש. הלכו השניים (כל אחד לחוד וגם ביחד) ופתחו תיק ברבנות בעיר מגוריהם, נתניה. לכאורה הליך רגיל שנאלץ לעבור כל זוג יהודים צעיר שמבקש "לפרק את החבילה" המשפחתית במדינתנו הקטנה וה"יהודית". מה שלא לקח הבעל בחשבון היא העובדה שכאן חשובים הפוליטיקה והקשרים האישיים שעליהם חולש המנגנון המסואב של זלמן קויטנר יסדר".

במהלך תיק הגירושין, שנפתח לבני הזוג ואשר עדיין לא הגיע לכלל דיון, טען קויטנר כי קיבל שיחת טלפון ובה התבקש לזרז הליכים וכן קיבל אינפורמציה מגורם שאינו זכור לו. קויטנר השתמש בשמחה הלפרט המשמש כסופר דיינים בביה"ד הרבני בנתניה כשליח להעביר מסר כתוב לרבנים שידונו בתיק. במכתב עצמו נכתב שזלמן קויטנר יודע על הסכם קיים בין בני הזוג [אין ולא היה בשלב הזה כל הסכם!]. הלפרט טען שזלמן קויטנר מכיר את בני הזוג ממקום מגוריהם. זאת למרות שבשיחה שבה הוקלט חזר קויטנר וטען שאינו מכיר ומעולם לא הכיר את בני הזוג. מיותר לציין, כי קויטנר מעולם לא עיין בתיק הגירושין של השניים.

עוד אמר זלמן קויטנר כי: "עורכי הדין לא יודעים את עבודתם. הרבנים הם אותם קופים שלא רואים, לא שומעים ולא מריחים. אני מקבל כל יום בין 80-60 פניות, ולכן איני יכול לזכור מי היה הגורם שפנה אלי". ידוע לו, למנהל פניות הציבור של בתי הדין הרבניים, כי אסור לו להתערב בתיקים. על הדיינים חלה חובה לתעד כל מכתב או מסמך שהגיעו לידיהם. מכתב שמופנה לדייני בתי הדין הרבני חייב להיות מכתב רשמי, ולא כך היה בנידון דנן.

תגובת קויטנר: "אני לא סומך על עורכי הדין מסיבה פשוטה: אין להם את האינטרס שלי יש. כשאתה תדע מה מותר ומה אסור, אז יהיה לך יותר קל. לפעמים זה נוח האצטלה הזו, כי אם לא הצלחתי במשהו, אז הם [עורכי הדין] אשמים, ואז יש לך הזדמנות לנקום. לכן אני לא כל כך מחזיק מעורכי הדין שחושבים שיודעים יודעים את העבודה שלהם. זה המקצוע שלהם. תראה עורכת דין שאתה מראה לה שיש מסמכים כאלה בתיק. אם אני הייתי העורך דין שלך, הייתי אומר: שמע, יש שתי אפשרויות: או להמשיך [את המהלך] או לבקש מההרכב הזה שמטפל בתיק שיפסול את עצמו והתיק יעבור להרכב אחר".

הגבר (שמו שמור במערכת): "כתבתי בקשה מאחר ויש את הסיפור הזה... אני מבקש שביה"ד יפסול את עצמו".

קויטנר: "אם אני אראה את התיק... אני יכול לבקש מהמבקר שלנו לראות את התיק...".

זלמן "יסדר" קויטנר מודה שהוא מדבר לא אחת עם הדיינים טלפונית כדי לזרז את ההליכים. במקרה זה זוכר קויטנר היטב את השיחה בינו לבין הלפרט בבית הדין הרבני בנתניה. זאת מאחר שהוא ניסה להשיג את דייני בית הדין ולא הצליח. הוא אף מודה כי בדרך כלל הוא פונה ישירות לדיינים. ואנחנו שואלים: ניסה להשיג את הדיינים? על מה ולמה צריך מנהל פניות הציבור לדבר עם דייני בית הדין הרבני? היעלה על הדעת כי מנהל פניות הציבור במערכת בתי המשפט בישראל יבדוק, יפשפש, ישאל וינסה להפעיל קשרים ומערכת לחצים ופוליטיקה פנימית,כדי להשפיע ולו במעט על שיקול דעתו של השופט המחוזי היושב בדין?

בנוסף, מעיד זלמן "יסדר" קויטנר על מעשה שחיתות שגילה על בנו של אחד מהרבנים הראשיים, וטוען כי ביה"ד הרבני האזורי בנתניה בו מתנהלים תיקים, הוא בית דין קשה.

קויטנר: "אני פעם פניתי לרב הראשי ואמרתי לו שאחיו הפך להיות מאכער, והוא מקדם תיקים תמורת כסף. הוא אמר לי אתה הראשון שיש לו אומץ לומר את זה בפנים... והוא זרק אותו מבית הדין".

על-פי המידע שהגיע לידי Nfc, פעולתו של אותו מאכער בבית הדין התמקדה ב"ניהול תיקים" ופתרון "בעיות" מחוץ לכותלי בית הדין, כמו גם פעולות שנעשו בתיקי גירושין כשאלה היו מונחים בארכיון בית הדין, ללא היתר ומבלי שאחד הצדדים יידע מפעולות אלה, לרבות הדיינים עצמם אשר מקבלים את התיקים לעיונם סמוך למועד דיון הצדדים.

לאחר שקויטנר נכשל בניסיון לדבר עם הדיינים בבית הדין הרבני בנתניה, הוא פונה בחודש אוגוסט 2005 ומתערב לבקשת האישה (שמה שמור במערכת), ומבקש מסופר הדיינים בביה"ד הרבני בנתניה, שמחה הלפרט, לכתוב כך:

"היום 31.08.2005 צלצל אלי זלמן קויטנר וביקש להקדים מועד הדיון. לדבריו, יש צורך במועד דחוף, אחרת יש חשש רציני שההסכם לא יתממש. וכל זאת לאור הכרותיו את בני הזוג מאזור מגוריו. על החתום, שמחה הלפרט".

במהלך כל הדיונים יושב ומנהל את הפרוטוקולים אותו שמחה הלפרט. כמובן, המסמך הזה מגיע גם לידי הדיינים בבית הדין הרבני של נתניה (אותו בית דין קשה כפי שמציג אותם זלמן קויטנר).

מה שלא לקח זלמן "יסדר" קויטנר בחשבון היא העובדה שכדי לשקר צריך לפחות לבדוק את העובדות, כדי שאלה מאוחר יותר לא יטפחו בפרצופך, שכן אין ולא יכול היה להיות קשר שכנות בין שלושת המעורבים. יען כי קויטנר הינו בן נהריה, מיודענו הנבגד, נולד וגר כל חייו בפתח-תקווה. הכלה, הבוגדת-הגרושה המיועדת היא בכלל מתל-מונד:

הבעל: "אני רוצה לדעת מי פנה אליך?"
קויטנר: "אני לא יכול לזכור עכשיו, אחרי כל כך הרבה זמן"
הבעל: "תרים טלפון למר הלפרט, תעשה איזו שהיא בדיקה"
קויטנר: "זה שאני פניתי אליו..."
הבעל: "גם הוא (שמחה הלפרט) יצטרך לתת את הדין. אני רוצה לדעת למה? אני מניח שהוא בן אדם מספיק מכובד כדי לא להמציא דברים"
קויטנר: "ברור שלא"
הבעל: "אז הוא לא המציא שאתה מכיר אותנו. עכשיו... היגיון - אתה מנהריה, אני מפתח תקוה, היא מתל-מונד, ואתה מכיר אותנו... אני ראיתי את השם שלך?!..."
קויטנר: "אני לא מכיר אתכם!"
הבעל: "אין לי מושג מי, מה, מו... תגיד לי מה אני עושה עם זה... אם לא הייתי רואה את השם שלך פה, מה היית עושה? הדבר הזה (המסמך) היה בפני הרבנים, הרבנים התייחסו לזה... זה מסמך לא רשמי..."
קויטנר: "אוקי"
הבעל: "זה מסמך של ניגוב... מסמך לא רשמי... מסמך עוקף רבנים"
קויטנר: "אם הרבנים קיבלו את זה והקדימו לפי זה, אז סימן שיש... שהם התייחסו לזה"
הבעל: "אבל כל מה שכתוב לא אמת... אז איך הם יכולים להתייחס? הם התייחסו פה לשקר ובעקבות זה קיבלו החלטה? אתה הרי אומר שאתה לא מכיר אותי! איזה הסכם יש? עוד לא הגענו לדיון ראשון בכלל!"
קויטנר: "יכול להיות שיש כאן מידע שהועבר אלי; אני התייחסתי למידע"
הבעל: "אני רוצה לדעת איזה מידע, ומי העביר אליך את המידע, ומה המידע?"
קויטנר: "אם היית פונה אלי בזמן הזה שקרוב, הייתי יכול לדעת... אני אפילו לא בטוח מי פנה אלי עכשיו"
הבעל: "מי יכול היה לפנות אליך?"
קויטנר: "יותר מחצי שנה, לא יודע, אלף ואחד איש! פונה אלי רב של גוש תל-מונד, הרב האזורי, אומר: זלמן, תשמע, יש מקרה כזה וכזה בבית דין נתניה... ידוע לי שיש הסכם... אני תמיד מוכן לעזור".
הבעל: "לעזור למי?! אתה לא מכיר, אתה לא יודע... אתה לא חושב שזה לא בסדר לכתוב מכתב כזה?"
קויטנר: "אם היה..."
הבעל: "עזוב אם היה... מקרים אחרים לא מעניינים אותי, אתה כותב שאתה מכיר אותי!!!"
קויטנר: "אני לא כתבתי את זה!... יכול להיות שאני כתבתי... שדיברתי איתו בטלפון (עם שמחה הלפרט) ואמרתי אני יודע שיש לכם תיק כזה, נודע לי שיש הסכם ביניהם, שניהם מעוניינים להתגרש לפני שזה מתפוצץ. בואו תקדמו את זה".
הבעל: "לא היה בינינו שום הסכם!!!"
קויטנר: "יכול להיות שהייתה פניה אלי כזו"
הבעל: "אני רוצה לדעת מי פנה אליך?"
קויטנר: "אני לא זוכר מחודש אוגוסט"
הבעל: "מהרגע שהמכתב הזה יצא ועד היום אני חי בגהינם, מבחינתי הלפרט ואתה עשיתם דבר שלא ייעשה, ותדע לך שזה מאוד חמור בעיני"
קויטנר: "ביה"ד שלהם (בנתניה) הוא בית דין קשה... הוא לא בית דין קל. הם לא זה... יש מקומות שאני מרים טלפון... הדיינים בדיון, אני מבקש שיחזרו אלי, חוזר אלי, אומר לי: זלמן, מה הבעיה? אמרתי: סיפרו לי כך וכך, תראו מה אתם יכולים... אם אפשר להקדים להם ת'דיון..."

דבר אחד ברור וידוע: לזלמן "יסדר" קויטנר, על-פי הוראות משרד המשפטים, המשרד הממשלתי שאליו כפופים בתי הדין הרבניים בישראל, חל איסור להתערבות חיצונית כלשהי בתהליך דין, לאמר:

"הנהלת בתי הדין הרבניים איננה רשאית לטפל או לפעול בנושאים הקשורים ישירות לשיפוט הרבני: החלטות או פסקי דין, דרך ניהול דיוני בית הדין, התנהגות דיינים באולם בית הדין ומחוצה לו. הפונים לבתי הדין הרבניים יכולים לפעול בנושאים שפורטו לעיל בדרכים הבאות: החלטות או פסקי דין, ערעור בפני בית הדין הרבני הגדול לערעורים על ההחלטה/פסק הדין או דרך קבלתם, דרך ניהול דיוני בית הדין, ערעור בפני בית הדין הרבני הגדול לערעורים על דרך ניהול".

את ההוראה הזו, ובעיקר את מעלליו של מנהל פניות הציבור שלו, מכיר היטב מנהל בתי הדין הרבניים, הרב אליהו בן דהן, איש חביב מבאר-שבע אשר בעברו היה אפילו שחקן כדורגל בהפועל באר-שבע עד שהחליט לפנות לדרך התורה, ללמוד בישיבה, לעשות צבא ולהכיר את כל התרגילים והפוליטיקה, שיובילו אותו בסופו של דבר לאחד התפקידים הנחשקים והכוחניים ביותר במגזר הדתי-חרדי: מנהל בתי הדין הרבניים בישראל.

בתגובה למעשיו של מנהל פניות הציבור, אמר הרב בן דהן: "מתוקף תפקידו, קויטנר אמור להיות הכתובת לתלונות. במעשה שלו הוא מונע אפשרות לפנות אליו. מעבר לכך, התערבות זו היא מעשה שטות ואסור לו לקויטנר ובוודאי לא להלפרט להתערב. קויטנר והלפרט הם רק פקידים".

בתגובה לדברי בן דהן אומר הבעל: "למהלכיו והשפעתו של זלמן קויטנר בבית הדין הרבני בנתניה, לטעמי, "ה'רק פקידים' הם גם אלו הקובעים את תקציב המדינה. ביקשתי מהרב בן דהן למנוע ממעשה זה להישנות, והוא לא נקף אצבע בעניין, למרות שאמר שיש לבדוק חלק לא מבוטל מהעובדות שהוצגו בפניו. יש לזכור כי הרב בן דהן אמר שהמעשה של קויטנר הוא מעשה שטות, והאדונים קויטנר והלפרט הם בסך-הכל "פקידים". מעבר לכך חשוב להדגיש כי מי שדאג לערב את קויטנר היא האישה שבגדה, ואני למעשה נותרתי ללא כתובת לפנות אליה, וזאת אך ורק מעצם התערבותו של מנהל פניות הציבור בתיק עצמו. מעבר לכך, קויטנר בשיחה עצמה טוען, שהוא נוהג לשוחח טלפונית עם הרבנים".

מתברר, שהמחיר הזה שבני זוג משלמים בבתי הדין בכלל ובנתניה בפרט הינו מחיר גבוה. זהו מחיר ה"חוצפה" של אזרח המגלה יום אחד כי המערכת המסואבת של בתי הדין הרבניים, פעלה ופועלת במקרה הזה כמו גם במקרים רבים אחרים, כמכונה משומנת המבצעת פעולות של הכנסה והוצאת מסמכים מתיקי גירושין, וזאת ללא ידיעתם והסכמתם של הצדדים ועורכי הדין. מדובר במערכת של קומבינות, קשרים וכסף. הרבה כסף. מערכת אשר יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. יש רק לתפוס את המאכער המתאים המסתובב בדרך כלל במסדרונות בתי הדין, לתת תשלום קטן, לארגן קומבינה קטנה, והכל מסודר.

במהלך השנה האחרונה עושה הממסד הרבני בתיק של בני הזוג ככל העולה על רוחו. הדוגמה הבוטה ביותר היא העובדה כי בערעור שהוגש למתן הוצאות בבית הדין הגדול בירושלים, לא דנו הרבנים בראשות הרב שלמה דייכובסקי בגופו של הערעור, אלא כפו על הבעל לתת גט מיידי וללא תנאים, אחרת יטילו עליו סנקציות. על-פי תקנון בתי הדין, יכול בית הדין לערעורים לדון רק בהחלטות ופסקי דין שניתנו בבית הדין האזורי. במקרה הנ"ל כלל לא נידון עניין הגירושין, והתיק היה קבוע לדיון "רק" חודשיים מאוחר יותר. הדבר היה ידוע לדייני בית הדין הרבני הגדול לערעורים, אך עובדה זו לא ממש הטרידה אותם. נעשו עוד אין ספור פעולות בניגוד לתקנון, כשברור כי הם עצמם רומסים את הכללים, את החוקים ואת דיני התורה ועושים הכל. לית דין ולית דיין.

דבר אחד ברור: מי שמעז לפשפש בקרביים של בתי הדין הרבניים, סופו שהמערכת כולה תעמוד לו מנגד ותבצע נגדו הליכים שגם גדולי המשפטנים לא יוכלו לה (קומבינות של מאכערים - זוכרים?) קל וחומר, כשמדובר על אזרח פשוט ואולי גם קצת תמים. הפעולות שעשו זלמן "יסדר" קויטנר ופקידי בית הדין הרבני בנתניה, אשר מן הסתם יעשו כל שיתבקשו על-ידי האיש הכוחני היושב בירושלים, היו רבות ומגוונות על-פי דוגמת תיק בני הזוג (שמם שמור במערכת):

1. ביום 14.09.05 נשלח מכתב בדואר רשום עם אישור מסירה לרבנות בנתניה. אולם המכתב עד היום לא מופיע בתיק. בגין זה נאלץ מיודענו – הבעל, לשלם 2,000 שקלים. על הסכום הזה נוספה ריבית מאחר ששלוש בקשות שונות מצד עורכת הדין שלו לקבלת החלטה בעניין, לא נידונו אלא רק כעבור חמישה חודשים.

2. ביום 28.09.05 נפתח תיק נוסף על-ידי האישה ובו סופרו סיפורים שלא היו ולא נבראו.

3. ביום 28.09.05 הוצא נגד הבעל, באופן אוטומטי, צו עיכוב יציאה מהארץ. לאחר סגירת התיק ביום 15.02.06, ביקש הבעל להסיר את צו עיכוב היציאה בשל סגירת התיק. עד יום 20.03.06 עמד הצו על-כנו וברבנות לא עשו מאום.

4. ביום 16.02.06 אמור היה להתקיים דיון עדויות ובו אמורים היו הצדדים לבסס את טענותיהם איש כנגד רעהו. ביום 15.02.06 סגרה האישה את התיק מספר שעות לפני דיון שאליו הוזמנו מראש עדים. בעקבות זאת ביקש הבעל דרך ביה"ד הרבני בנתניה וכן בעזרת בית הדין הגדול לערעורים לפסוק הוצאות לטובתו, ואולם הדיינים התעלמו לחלוטין מהבקשה.

5. הפנייה לבית הדין הגדול לערעורים גם לא הועילה, וזה כפה על הבעל גט ודן בעניין שטרם נדון בבימ"ש של מטה. כל הסיפור גולגל לבג"צ שהוגש ביום 28.09.06, וביום 05.10.06 הוציא בג"צ צו ארעי לפיו פסק הדין של ביה"ד בנתניה מיום 17.09.06, מעוכב עד לקבלת החלטה אחרת.

6. בדיון שקבע בית הדין הרבני בנתניה התברר, כי שמו של הבעל לא נמצא ברשימת הדיונים. לאחר שעתיים התקיים הדיון ובו טענו הרבנים שמאחר שהבעל לא המציא את צו הבג"צ, אזי הוא נושא באחריות. השופטים פסקו לאישה הוצאות, למרות שזו איננה אחריותו של הנתבע להמציא צווים. בבירור עם עו"ד הרב שמעון יעקובי, היועץ המשפטי של הנהלת בתי הדין, אמר יעקובי כי מסמכי בג"צ מגיעים אליו, ולשיקולו הוא בוחר מה להעביר לבית הדין הרבני ומה לא.

7. חשוב לציין, כי עד היום, כבר שנה שקיים נגד הבעל צו עיכוב יציאה מהארץ, וכעת מבקשים לשלול את רישיונו ולהטיל עליו הוצאות כבדות. הרב אלי בן דהן אמר ביודעין לבעל: "תעשה מה שאומרים לך!".

זהו מחירו של אזרח "יהודי" המבקש להלחם נגד העוולות והשחיתויות של בתי הדין הרבניים בישראל.

די אם נוסיף גם את מקרה מעצרו של מזכיר ההרכב בבית הדין הרבני בחיפה ביום 19 בנובמבר 2006 בחשד לקבלת שוחד בתמורה לקידום תיקים. אכן מדובר על תופעת קומבינות וזיופים בבתי הדין הרבניים של ישראל.

בפני דוברת בתי הדין הרבניים, אפרת אורבך, העלינו את החשדות המועלים בתחקיר Nfc. להלן תגובתה:

"מר זלמן קויטנר ממלא את תפקידו כממונה על פניות הציבור בהנהלת בתי הדין הרבניים לשביעות רצונם של הפונים אליו. מכיוון שהנושא המועלה בפנייתך נדון כעת בבג"צ, תשיב הנהלת בתי הדין הרבניים לטענות המועלות בפני בית המשפט".