אני רוצה להציג בפני הקוראים כמה הנחות. ראשית, על הרמטכ"ל עצמו: אני טוען שהוא עשוי היה (ואולי עדיין?) להיות אחד הרמטכ"לים הטובים ביותר שהיו לצה"ל. אני מכיר אותו בדיוק כמו את האחרים - מהנאמר בתקשורת. לכן אין לי שום דעה אישית.
הטענה שלי נובעת מהעובדה שהרמטכ"ל הנוכחי הגיע מתרבות שונה לחלוטין מזו של קודמיו. הוא הגיע מתרבות שבה אין ויכוח אם המפקד הוא מנהל או להיפך - כל מפקד בה הוא גם מנהל מעולה. תרבות שמחייבת לתחקר בצורה מקצועית, להפיק לקחים, ללמוד מהניסיון ולהשתפר באופן מתמיד. תרבות שהוכיחה עצמה על-ידי הבאת הארגון שלה לטוב מסוגו בעולם. תרבות שבה כל ביצוע, כל תרגול, כל אירוע מתוחקרים בצורה המעמיקה והמקצועית ביותר, שבה בעל הדרגה הגבוהה לא "קובע את תוצאות התחקיר" עוד בטרם בוצע. תרבות שבה יש אחדות בין האחריות והסמכות, בין התכנון, ההכשרה, האימון וההפעלה: הגורם המפעיל הוא גם הגורם המפיק לקחים, המסיק מסקנות, המביא אותן אל הפועל באמצעות האימונים שהוא אחראי להם, הציוד שהוא אחראי לו, איוש התפקידים שהוא אחראי להם, קביעת הקריטריונים והמדידה על פיהם שהוא אחראי להם.
זו לא התרבות שממנה צמחו כל הרמטכ"לים הקודמים: חוסר קשר בין ההכשרה, האימון וההצטיידות לבין ההפעלה, חוסר הפקת הלקחים, "תחקירים" המופנים יותר לתקשורת מאשר ללמידה, בניית מערכת שאיננה יודעת ללמד, איננה יודעת לשמר ידע ולטפח הליכים של שיפור מתמיד ומתמשך, איננה מקצועית (רק עכשיו פורסם דוח מבקר המדינה על המכללות הבכירות של צבא היבשה. פשוט בושה), מערכת שבה החיילים נושאים על גבם (מחוסר ברירה) באומץ ובהמון מוטיבציה את כל השגיאות והשטויות וחוסר לקיחת האחריות של המפקדים הבכירים (אני יודע - גם אני גדלתי במערכת הזו...).
אני מצפה מעצמנו שנדע להתאזר בסבלנות ומהרמטכ"ל שיצליח "להזיז את נושאת המטוסים הזו" ששמה צה"ל לכיוון הנכון, לכיוון של תרבות ניהולית, ארגונית ופיקודית כמו שהוא יודע.
ההנחה השנייה קשורה לראשונה. מרבים בתקשורת וגם בפוליטיקה לתקוף את הרמטכ"ל ולדרוש ממנו להתפטר בגלל כישלונו במלחמת לבנון השנייה. אני טוען שלא היה כאן כשלון אלא טעות בסיסית שנבעה מניתוח אמיתי ונכון של המצב:
הרמטכ"ל הבין שצבא היבשה במצבו הנוכחי לא מסוגל להילחם היטב במלחמה מערכתית אחרי כל כך הרבה שנים (ורמטכ"לים קודמים יצירי אותה מערכת) של שיטור ואיוש מחסומים בשטחים ולחימה נקודתית בטרור פלשתיני, של בנייה לא נכונה של היחידות ושל גופי השליטה והפיקוד, אימונים חסרים, פגיעה משמעותית במערך המילואים, הכשרה לקויה של מפקדים בכירים (כמו שהסתבר באמת). לכן הוא הגיע למסקנה שצריך להכריע את המלחמה עם חיל האוויר שאותו הוא מכיר היטב ויודע את יכולותיו. חיל האוויר אכן ביצע את משימותיו בצורה מופתית וכמעט (לפחות באופן יחסי להיקפי המשימות) ללא תקלות.
הטעות התבררה כשהובהר שחיל האוויר בכל זאת לא מספיק ושצריך לכבוש את השטח כדי לחסל את אלפי המשגרים הקטנים והפרימיטיביים ואת זה יכול לעשות רק צבא היבשה, גרוע ככל שיהיה. ומה שקרה היה מה שחששו מפניו: לחימה בניהול כושל על-ידי מפקדים לא מוכשרים ולא מקצועיים ויחידות שהופעלו לא בהתאם למה שנבנו ואומנו. רק החיילים, כמו תמיד בצה"ל, הם אלו שנלחמו באומץ ובנחישות ובמוטיבציה ולכן לא היה כאן כישלון שלהם.
הטעות הנוספת היתה שלא נלקח בחשבון כוחה ההרסני של התקשורת וחוסר היכולת של דובר צה"ל להוביל לחימה תקשורתית נכונה ומקצועית. שילמנו על כך בפגיעה מוראלית קשה שהשפיעה גם על מקבלי ההחלטות ואנחנו משלמים על כך גם היום. התרגלנו כבר שהתקשורת אצלנו מחריבה כל חלקה טובה, משפיעה לרעה על החלטות הפוליטיקאים (שהרי בסופו של דבר הם הנותנים את ההנחיות לצה"ל ולמערכות הביטחוניות והאחרות) וכבר מזמן איבדה את תפקידה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" לטובת "כלב השמירה של הרייטינג". היא שופטת את האנשים לפי הדעות האישיות של העיתונאים והכתבים (או של "מקורבים" או "חוגים יודעי דבר" פחדנים היודעים להשמיץ מאחורי הגב בלי לחתום בשמם) ולא לפי מעשיהם ויכולותיהם. התקשורת שלנו היא מכת המדינה.
טעות שלישית, שהיתה יותר ברמה המדינית (בנוסף לפיקוד העורף שלא ברור עד היום היכן הוא היה חוץ מלהופיע בטלוויזיה ולדקלם את המנטרה של "להיצמד לקירות..."), היו חוסר הרצון וההחלטיות לטפל בעורף בהתאם לתוכניות וליכולות ולציוד הקיימים. התעלמו מהמכה המוראלית הקשה שקיבלו תושבי הצפון ולא טיפלו בהם באופן מערכתי בעת הלחימה בטענה מגוחכת ש"יש לנו עורף חזק ותומך". איפה?
וכאן אני מחבר בין שתי ההנחות: הרמטכ"ל הזה יכול וצריך להיות רמטכ"ל מצוין שיביא לשיפור משמעותי בצה"ל ובעיקר בצבא היבשה, דרך שינויים תרבותיים, הניתנים לביצוע רק אם יבואו בצורה רצינית מלמעלה, מהדרג העליון של הצבא. הם יכולים לבוא רק ממי שמבין מה צריך להיות כי הוא גדל, כאמור, בתרבות כזאת.
את הטעויות שהתגלו במלוא חומרתן במלחמה האחרונה צריך ללמוד ולתקן מהיסוד ולהפוך אותן למנוף להצלחה על-ידי שיפור יסודי ומערכתי בכל המקומות שנכשלו, מרמת המטכ"ל (מפקדת צבא היבשה היא בעצם המטכ"ל) ועד רמת אימון וציוד החייל, סדיר ומילואים כאחד.
לא נתקן שום טעות ולא נשפר שום דבר אם נעסוק רק בעריפת ראשים ופיטורי מפקדים בכירים, כפי שמצטייר מדרישות התקשורת רודפת הדם ומאותם אלופים במיל. (שגם הם שותפים לא קטנים בבניית אותה מערכת כושלת), שבמקום לתחקר באופן מעמיק ויסודי כפי שהתבקשו הם ממהרים לתקשורת עם "ממצאים מרעישים". רייטינג כבר אמרנו?
