מכונת הגזענות והשינאה של טומי לפיד

צמיחתה הדרמטית של תנועת שינוי, בראשה עומד יוסף (טומי) לפיד, היא אחת התופעות החמורות והמסוכנות בפוליטיקה בישראל. מדובר בתנועה המפיצה גזענות ושינאה, בעיקר נגד חרדים, מזרחים וערבים. לכן מוזר מדוע קופצים על עגלה זו רבים וטובים.

אין מדובר בהתבטאות מקרית ואומללה מצד טומי לפיד - כפי שמתפלק לו, מעת לעת, עליה ניתן לעבור לסדר היום. מדובר במישנה סדורה, המעידה, למרבה הצער, על סדר-יום גזעני ומתנשא. די להציץ באתר של תנועת שינוי (ראו קישור), כדי להיווכח כי כך הדבר.

במצב דברים רגיל, היתה התקשורת מרעישה עולמות. תנועות ציבוריות היו דורשות את סילוקה מהכנסת. אך במקרה של שינוי-לפיד - שתיקה רועמת. מלבד העיתונאי ארי שביט (הארץ) שערך כתבה מקיפה בנושא (ונגע בגזענות של לפיד), וענבל אביב (Nfc ,26.12.02), התקשורת בכללותה שותקת. שתיקה חשודה.

ולא במקרה. לפיד, עמית ותיק ורב זכויות כעיתונאי (מעריב), נחשב עד עכשיו אחד מהחבר'ה הטובים בעיתונות. למעשה, הוא נחשב חלק ממנה. החברים הרבים שלו נמנעים, איפוא, מהצגת הזוויות האפלות שלו. וכך, אמצעי התקשורת, בכללותם, אינם מגלים את האובייקטיביות הראויה - ככל שהדברים נוגעים ללפיד. לא תמצאו גינויים חריפים נגדו ונגד שינוי, ובטח לא בעוצמה הראויה, בכותרות שמנות ומלאות צבע: לא בידיעות אחרונות, לא במעריב, לא בערוץ 2 וגם לא בערוץ 1. גם לא תמצאו בוועדת הבחירות המרכזית שום פנייה, המבקשת לכפות על שינוי לסלק את הפרסום הגזעני המופיע באתרה הנושא את דיגלה.

הימנעות התקשורת מטיפול בגזענות המסוכנת של שינוי, היא רק חצי צרה. הצרה הגדולה לא פחות, היא יחסי הציבור העושים לשינוי, משל יש לגורמים מסויימים מניות יסוד בתנועה זו. לא צריך להיות עכבר עיתונות, כדי להיווכח כי ניתן ביטוי, בלי סוף כמעט, לכמה מעלות של שינוי בהשוואה למפלגות אחרות. למשל, לכך שלא דבק בה, כביכול, נגע השחיתות, ואיש מאנשיה לא נחקר במשטרה. מעלה טוב, אך מאליו מובן כי היא אינה יכולה להיות חזות הכל; ומכל מקום - היא אינה יכולה להכהות את ההכרח העיתונאי לטפל במדיניותה הגזענית והמתנשאת של תנועה זו.

הגזענות המסוכנת של לפיד עולה אפילו ממאמר שכתב הוא עצמו בעת האחרונה ("כצלם בהיכל", מעריב 31.5.02), עת החליט אריאל שרון להשיב את שרי ש"ס לממשלה: "זה היה הזמן הנכון להשתחרר מלפיתה זו, המרוקנת את כיסנו. כבר היום מחצית הילדים בכיתות א' הם חרדים או מוסלמים. בעוד שנות דור יהיה מאוחר מדי. קומץ הולך וקטן של ציונים, חילונים וחובשי כיפות, יצטרכו לפרנס המוני חרדים".

לגזענות של שינוי-לפיד, ניתן, כאמור, ביטוי באתרם הרשמי. כתבה כאן באתר ענבל אביב: ניתן למצוא באתר קריקטורות המזכירות בלשונן את קריקטורות שנהג לפרסם עיתון נאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה. כך, למשל, בקריקטורה אחת נראה עולל, הנקרא שיני (מייצג את הסיעה), צועד בהיסוס לכיוון ירושלים. בכניסה לעיר עוצר אותו חרדי גדול ומאיים, לבוש שחורים, ואומר לו: "ככה לא נכנסים לירושלים. תן לי לסדר לך את ההופעה". החרדי תולש שתיים משלוש שערותיו של העולל, ומדביק אותן לצידי ראשו כאילו היו פיאות, ואומר לו: "עכשיו תיכנס".

תנועת העבודה מתעוררת. סוף סוף. אחרי שנוכחה כי המנדטים בורחים לשינוי, החליטה לפתוח חזית. ואכן, מטה ההסברה ליקט דברים שאמר טומי לפיד בעבר, מחלקן עולה כי אכן מדובר בהפצה מסוכנת של גזענות ושינאה, ומחלק אחר מתברר מה יחסו האמיתי של לפיד למגזרים ולגורמים שונים. הנה חלק מהדברים:

- מדיני פוליטי / פופוליטיקה - "אתם ממשלת יודנראט" [לשמעון פרס];

- ימניותו של לפיד / פופוליטיקה - "אם יתפוצצו השבוע בעשר ערים בגדה ובעזה עשר מכוניות תופת וייהרגו 500 פלשתינים, אולי אז הם יתחילו לחשוב";

- גזענות - "מזרחופוב" / גלי צה"ל - "אנחנו לא כבשנו את טולכרם, טולכרם כבשה אותנו" - אמר בתגובה לשיר "את אינך", של הזמר המזרחי עמיר בניון;

- "מזרחופומבי" -
מוסף הארץ, 20.12.02 - "אם נניח לגטו המזרח אירופאי ולגטו הצפון אפריקאי להשתלט עלינו, לא יהיה לנו על מה לצוף. אנחנו נשתלב במרחב השמי ונאמד בתוך מדמנה לוונטינית נוראה";
"עוד אני מדבר", הוצאת כתר" - הלוונטיניות היא ציפוי דק של לכה אירופאית מרוחה על דקדנס מזרחי. אין לנו מה לחפש בתרבותה זאת ואין לנו מה להתרפק עליה";

- נשים - שובינזים / שבועות אנשים - "לנשים קל יותר לעוות את האמת כדי לשקר. הן במילא רואות את העולם בראי עקום";

- פערים חברתיים / ידיעות אחרונות - "הייתי מגביל את מספר הסטודנטים המתקבלים לאוניברסיטאות על-ידי הכבדה של הקבלה";

- שלטון החוק / "עוד אני מדבר", הוצאת כתר - "אנו סובלים מרודנות משפטית והדירקטטור, לטוב ולרע, הוא השופט אהרן ברק";

על עצמו / הארץ - "אני גאה מאוד על כך שאני לא עקבי".