טוני בלייר השמיע את דעתו כי מקור ההתמרדות ומלחמת האזרחים בעירק נמצא בעוינות המוסלמים למערב בגלל 'הרגשת קיפוח -GRIEVANCE - על העוול' שנגרם לערבים הפלשתינים. תרופת הפלא לישוב מלחמת האזרחים בעירק היא בהקמת מדינה פלשתינית בשטח ארץ ישראל. ההתנקשות והחטיפה באותו היום של מאה וחמישים פקידי המינסטריון העירקי להשכלה גבוהה באו ללמד את מר בלייר פרק בהיסטוריה של עירק.
את הפקידים השיעים חטפו מחבלים סונים שנקמו על העדפת שיעים בחלוקת מלגות ללמוד בחו"ל. האיבה בין השיעים לסונים באיסלאם שורשיה במאה השביעית, הרבה לפני יסוד ישראל החדשה. מר בלייר לא קלט את השיעור ולאחר שבוע שוב ביקש לקנות שקט בעירק תמורת תשלום במטבע ישראלי. ראש הממשלה הבריטי סבר כי יוכל לעצר את תמיכת סוריה ברוצחים המחבלים אם יציע לה את הגולן הישראלי והתכון להודיע על יציאתו לסוריה ועל הצורך 'לערב את סוריה בתהליך השלום'. בו ביום רצחו הסורים את המדינאי הלבנוני אמין ג'ומייל שביקש לשחרר את ארצו מעול סוריה.
המסר של הסורים, שאינם זקוקים לשטח הזעיר של הגולן כי אם לצרך מלחמתם בישראל, ועיניהם נשואות להגשמת חלומם ההיסטורי לשליטה על כל שטח 'סוריה הגדולה', הכולל את לבנון ואת ישראל, שוב לא נקלט. לא עבר שבוע ומר בלייר הופיע יחד עם הנשיא האמריקני במסיבת עיתונאים בבית הלבן, ואת דבריו סיכמו עיתוני בריטניה בכותרת 'הדרך לשלום בעירק עוברת בירושלים'.
מר בלייר יגיע בקרוב לביקור בישראל, וביקורו יהיה הזדמנות להשמיע בפניו דברי אמת על המצב במזרח התיכון כיום, כמו גם על ההיסטוריה של העוול שמתלוננים עליו הערבים בכל אמצעי התקשורת. אולי תופיע לפני מר בלייר דמות הרפאים שהסתתרה מפני התקשורת העולמית בבניין משרד החוץ במשך מלחמת לבנון השנייה. אם תופיע, לא תוכל הדמות לפתוח את פיה ולהשמיע משפט באנגלית, ואם תפצה פה, לא תהיה מסוגלת לומר לאורח החשוב דבר בעל ערך. לא טוב ממנה יהיה ראש הממשלה אהוד אולמרט, אשר הסתפק בביקור הקודם לרגל עוד ניסיון 'תווך' חסר תוחלת, בדברי חנופה מוגזמים כמה עצומה ידידותו לישראל של מר בלייר, וכך אילץ אותו לסטות מיד לצד הערבים כדי להוכיח להם כי הוא מתווך ביושר ללא משוא פנים.
תפקיד הממשלה אשר אולמרט וחבורתו נושאי המשרות כשלו במילואו, יפול על שכמיהם של מנהיגי האופוזיציה בנימין נתניהו ובני אלון ואפי איתם.
חובתנו לציד את מר בלייר בתרופת הנגד לנגיפי השקר של התעמולה הערבית שהוא מותקף בהם בכל פגישה עם נציגי המדינות הערביות והאסלמיות לעשרותיהן, כמו גם בתדריכים המסולפים של שונאי ישראל מבין פקידי משרד החוץ וחברי הפרלמנט בבריטניה.
העלייה היהודית שגברה מימי הציונות לפני כמאה ועשרים שנה וברובה באה מארצות ארופה, הביאה רוחה כלכלית וקידמה לארץ ישראל אשר משכה מהגרים ערבים. ומהגרים אלה הם אשר עזבו את בתיהם במלחמת 48 בעוד תושבי הארץ הותיקים נשארו במקומות ישוביהם, כפי שמראה בפרוט רב המזרחן ד"ר יובל אוחנה-ארנון.
החוקר מסביר כי די לנו להזכיר את שמות החמולות, להכיר את מוצאן כבני מהגרים חדשים יחסית, כדוגמת אלמגרבי, מאלג'יריה ( כמו המחבלת לילה אל מוגרבי שניסתה לרצוח המונים בפצצה בקולנוע בירושלים והפכה ל'שרה' במה שנקרא 'ממשלת אש"ף'), או משפחת אל מצרי ממצרים, נושאי השם 'בושניק מבוסניה, ועד לסודן שכפרים שלמים מיחסים את מוצאם אליה. הערבים לא היו הנתקפים, אלא להפך, הם ניסו להשמיד את הישוב היהודי במלחמות 47 אחר הכרזת האו"ם ובמלחמת 48, לאחר פקיעת המנדט הבריטי.
לאחר שנכשלו מדינות ערב בניסיונות השמדת הישוב היהודי בארץ ישראל פנו לעבר אזרחיהן היהודים ובקשו להתנקם בהם על תבוסתם בארץ ישראל. הן רדפו את האזרחים היהודים בעירק ובתימן ובמצרים ובכל מדינות ערב וגזלו אותם, עד שנמלטו על נפשם והשאירו מאחוריהם את בתיהם ורכושם ואדמותיהם. מספר היהודים במדינות הערביות אשר יסדה בריטניה באדמות האימפריה העותמנית היה אחד מתוך חימשים בקרב האוכלוסיה. שטח מדינת ישראל קטן מאחד מתוך חמש מאות משטח מדינות ערב. מכאן כי רק על-פי שיעורם באוכלוסיה ובלא להזכיר את רכושם הפרטי, חלקם של היהודים הפליטים באדמות מדינות ערב גדול פי עשרה משטח מדינת ישראל.
הנשיא האמריקני וראש ממשלת בריטניה מבקשים להקנות זכויות שוות לכל הקהילות בעירק - מלבד הקהילה העתיקה ביותר. כל דובר אנגלית משכיל מכיר את מזמור תהלים הפותח במלים 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון', אך על קיומם של יהודים בעירק המודרנית נגזר קשר של שתיקה.
בעוד בריטניה ואמריקה עודדו את הפזורה העירקית באמריקה ובאירופה מבין בני כל הדתות והלאומים לשוב לעירק ולהשיב לעצמם את רכושם, לא נשמע דבר על זכוית יהודי עירק, הן כיחידים והן כקהילה בעלת בתי ספר ומבני ציבור ומקומות קדושים המוכרים ומכובדים גם בעיני המוסלמים (כמו קבר הנביא יחזקאל).
על-פי הפליה זאת נמחל לעירק הפשע של הכחדת הקהילה והתרבות העתיקים של יהודיה, וכל זכויותיהם האנושיות של הפליטים פקעו מרגע שברחו לארץ ישראל. אבל בבואם לארץ ישראל נמנעות מהן הזכויות לקנות אדמות ולהקים בתים במקום בחירתם, והממשל האמריקני והאחוד הארופי מוחים ועל 'ההתנחלות'. האם עלה בדעתו של מי משרי אולמרט להזכיר כי הערבים בעזה מפגיזים את העיר שדרות אשר הרוב המכריע של תושביה הם פליטים מארצות ערב? לא היה איש מבין בכירי משרד החוץ אשר הזכיר כי חלק גדול מבין המתיישבים שהפריחו את החולות הבלתי נושבים בגוש קטיף הם פליטים מארצות ערב, אשר בניגוד לפליטים המוסלמים בעזה לא פנו להשמיד את שכניהם כי אם שמו פניהם לבנות להם חיים חדשים.
יש להבהיר למר בלייר כי החתירה להקים מדינה ערבית נוספת בארץ ישראל היא הענות לבקשה שאינה קיימת. הערבים אינם ככורדים הזקוקים למדינה להגשמת מאוויהם הלאומים כי להם למעלה מעשרים מדינות, והם מתנגדים לקיום ישראל בכל שטח מוסלמי בעבר. הכרזה על מדינה 'פלשתינית' לא תקל במאומה את מצוקתם של השוכנים במחנות הפליטים בעזה, וכל מעשיו של אש"ף מאז נמסר לו השלטון לא היו מכוונים לבניית חיים חדשים כי אם לצבירת אמצעי תחמושת ולמלחמת טרור. כאשר פרקה ישראל את ישוביה ומסרה לערבים את השטח לא שיכן שם החמאס אף תושב אחד כי אם השתמש בשטח להגברת הטרור על ישראל. העוול היחיד שגרמה ישראל לערבים הפלשתינים הוא שמסרה אותם לידי ערפאת ומחבליו שהובאו מתוניס.
לאחר שקלטה ישראל את הפליטים מארצות ערב ולאחר שישים שנות מלחמה אין מקום לדרוש מישראל כי תוותר על שטחים חשובים היסטורית וכלכלית ואסטרטגית לידי אויביה. לאחר כשלון הניסיון לקיום בשלום בין מוסלמים מעדות שונות בעירק, הטענה כי יש סיכוי לקיום בשלום של מדינה עברית ומדינה ערבית בשטח הקטנטן של ארץ ישראל המערבית היא שקר מכוון או טרוף מסוכן. הפתרון ימצא ב'תוכנית מרשל' במהדורה מזרח תיכונית לישוב תושבי המחנות בשטח סוריה הענק והריק מתושבים. הערבים בארץ ישראל ובסוריה זהים תרבותית והיסטורית, ואף דוברים באותו להג ערבי מיוחד משותף להם. חברי הכנסת הערבים אשר נסעו באחרונה לרצות את פניו של נשיא סוריה חזרו וסיפרו כי הרגישו בדמשק כמו בתוך ביתם ומצאו שם 'אפילו אותם המאכלים ואותם השירים'.
לבריטניה ולישראל עניין משותף בהדברת הטרור האסלמי, ולעומת זאת יוזמה בריטית נגד ישראל לא תזכה אותה בהכרת תודה של הערבים. נמליץ לראש הממשלה טוני בלייר לקרא את ספרו של פרופ' אלי כדורי שהיה חניך אוכספורד ופרופסור באוניברסיטת לונדון ובו ניתוח הכשלון של הכבוש הבריטי הראשון בארם נהריים.
בריטניה שהקימה את עירק החדשה המליכה עליה את פייסל הראשון שהביאה ממכה. המלך היה מבקש את עזרת בריטניה בדיכוי המורדים השיעים בדרום עירק וחיל האויר המלכותי היה מפציץ את כפריהם (שם רכש את נסיונו בהפצצת ישובים המרשרל 'בומבר הריס' אשר פיקד על הפצצת ערי גרמניה במלחמת העולם השנייה). ובאישון לילה היה אותו מלך בחסות בריטניה שולח את פקידי משרד החינוך להורות למנהלי בתי הספר התיכונים בבגדד להוציא את תלמידיהם להפגנות נגד בריטניה. נציין כי הפרופ' כדורי היה בן אותה קהילה עתיקת יומין בעירק - הוא זכה למלגת לימודים באנגליה בזכות הגיעו למקום הראשון בבחינות הבגרות באותה שנה, אך כאשר סים לימודיו באנגליה לא יכול לחזור, כי חיי היהודים לא היו בטוחים בעירק שקיבלה את עצמאותה מאגגליה על סמך הבטחה של שוויון בין כל העדות.
ובאותו הזמן שאין איש מדבר על הזכות למדינות נפרדות בעירק ובתימן ובסוריה לבני הקהילות היהודיות, מדברים הערבים על זכות השיבה לארץ ישראל. היהודים שכנו בארצותיהם כאלפים שנה ולא לחמו נגד שכניהם, ומדוע נופלות זכויותיהם מזכויות 'פליטים' ערבים שהם בני מהגרים שהגיעו לארץ ישראל במאה התשע עשרה? תושב זר המתגורר בבריטניה זכאי לאזרחות לאחר ארבע שנים, אך מדינות ערב הנלחמות בשם אחיהם מארץ ישראל, מונעות אזרחות מבני הדור השלישי והרביעי שנולדו בתחומן. האמנם נובעת איבתם של הערבים והמוסלמים למערב בגלל רגישותם לסבלם של הערבים ה'פלשתינים' כפי שהם חוזרים ומסבירים למר בלייר? האם מבקשים הם מדינה עבורם או מבקשים הם את השטח ומחיקת ישראל מן המפה אף במחיר סבלותיהם וחייהם של כל הערבים בארץ ישראל?
אכן למלחמת הערבים בישראל קשר ישיר להתגברות הטרור נגד העולם המערבי. אך הקשר אינו בתחושת קיפוח על עוול, כי אם להפך, בחיקוי הטרור עקב השגיו ובהתעודדות לקראת הנצחון בג'יהאד. מדינות ערב נלחמות בישראל מאז יסודה אינן נענשות אלא כל העולם מנסה לפייסן ולרצותן וללחוץ על ישראל ולמנוע ממנה להגן על עצמה.
ארגון האו"ם, שנוסד אחר מלחמת העולם השנייה למנוע מלחמות ולפתור סכסוכים בדרכי שלום, נכשל בתפקידו במלחמה הראשונה שפרצה זמן קצר אחר יסודו. צבאות מדינות ערב פלשו למדינת ישראל שהוקמה על-פי החלטת האו"ם וחצו את הגבול הבינלאומי. בפרלמנט המצרי התקיים ויכוח ערב הפלישה, וצירים רבים התנגדו לתוכנית המלחמה והביעו חששם כי האו"ם יעניש את מצרים. ההפך הגמור קרה וזה שישה עשורים אין הערבים נענשים על נסיונם לחסל מדינה חברה באו"ם.
הצלחת הטרור, לאחר כשלון הצבאות הסדירים הערבים להביא לנסיגות ישראליות, הביאה לחיקוי דרכי אש"ף בכל העולם. אוסאמה בן-לאדן הדגיש את המלחמה נגד בית סעוד המולך על הערים הקדושות לאיסלאם. אך ממשיכי דרכו הבחינו כי יוכלו להרדים את המערב לסכנה אם ידגישו כי מלחמתם היא נגד ישראל, כמו שעשו הנאצים אשר פחות מעשרים שנה לאחר מלחמת הולם הראשונה, הרדימו את בריטניה לסכנה של הפרת הסכמי המלחמה בסם המשכר של שנאת ישראל. גם סדאם חוסיין אשר פלש לכווית, ביקש לזכות באהדת העולם הערבי למעשה הפגיעה במדינה ערבית אחרת בהכריזו כי הדרך לירושלים עוברת בכווית. סדנא דארעא חד הוא.
