האם לשחרר את ברגותי?

בכירים בישראל, פוליטיקאים ואנשי צבא, תומכים בשחרורו מהכלא של מרוואן ברגותי, מבכירי תנועת הפתח, במסגרת עסקת חילופי שבויים בין ישראל לחמאס. מנהיג מפלגת יחד-מרצ טוען, כי ברגותי הינו מ"מובילי המחנה הפלשתיני הרוצה בשלום". שחרורו, סבור ביילין, "יאפשר לו להוביל את הפלשתינים לקראת הסדר היסטורי עם ישראל". לדברי ביילין, "ברגותי הוא גורם חיובי וממתן. המשך החזקתו במאסר היא נזק גדול למי שרוצה להגיע להסדר עם הפלשתינים. הדור שלו הוא התשובה לחמאס ולכן יש ללכת בדרך החוקית ולתת לו חנינה של הנשיא".

האומנם ברגותי הוא התקווה הגדולה של ישראל להסדר מדיני? מרוואן ברגותי אינו מוחזק בכלא הישראלי מסיבות פוליטיות או כקלף מיקוח מול הפלשתינים. עד מעצרו באפריל 2002 ניצב היה ברגותי בראש רשימת המבוקשים של ישראל. הוא ייסד את גדודי חללי אל-אקצה של ה'פתח', פיקד עליהם והורה על ביצוע פיגועי התאבדות בליבה של ישראל. בית המשפט הישראלי מצא אשם ברצח ישראלים ודן אותו לחמישה מאסרי עולם ועוד מספר שנים. למרות שנים רבות של פעילות עם מחנה השמאל בתקופת הסדרי הביניים (הסכמי אוסלו) ברגותי לא היסס להוביל את הטרור הפלשתיני. לא הייתה זו החלטה של רגע או היגררות אחר הנסיבות, אלא החלטה מודעת ומתוכננת שזכתה לברכתו של ערפאת.

דפוסי הפעולה של האינתיפאדה החמושה עוצבו מבעוד מועד על-ידי מרוואן ברגותי שהנהיג את השביבה, תנועת הצעירים של הפתח (עד גיל 35), ממנה יצא עיקר מניינם ובניינם של גדודי אל-אקצה. כבר במרס 2000 (שישה חודשים לפני תחילת האינתיפאדה) הצדיק ברגותי בראיון לעיתון של התנועה האיסלאמית בחברון את השינוי הנדרש במדיניות הטרור הפלשתינית. בלשונו: "מי שחושב שניתן להגיע להכרעה בענייני הסדר הקבע, דוגמת הפליטים, ירושלים, ההתנחלויות והגבולות בעזרת מו"מ שוגה באשליות. בעניינים אלה עלינו לנהל מערכה בשטח לצד מערכת המו"מ... אני מתכוון לעימות. אנו זקוקים לעשרות מערכות דוגמת מערכת מנהרת אל-אקצה... בהתנחלויות לא נאבקים בעזרת תחנונים אלא באמצעות כוח הנשק... זכותו של עמנו להיאבק בישראלים בגדה המערבית, ברצועת עזה ובירושלים בכל השיטות והדרכים".

ברגותי הודה אפוא, בניגוד למה שמייחסים לו אחדים בישראל, כי דרך המו"מ אין בה די, וכי רק המאבק המזוין יכול להביא להגשמת היעדים הפלשתינים. בתחילת האינתיפאדה היה ברגותי הגורם החשוב ביותר אשר קידם את שיתוף הפעולה בין ה'פתח' לחמאס והמטיף העיקרי להקמת ממשלת חירום לאומית בה ישולבו כל הארגונים הפלשתינים הלוחמים בישראל, ובראשם החמאס והג'יהאד האיסלאמי.

תמוהה במיוחד הטענה, לפיה ברגותי יוכל להוביל את העם הפלשתיני להסדר של פשרה היסטורית עם ישראל. תשתית הראיות לטענה זו אינה ידועה. למעשה היא איננה קיימת. ברגותי, כנציג אותנטי של התנועה הלאומית הפלשתינית, מעולם לא ביטא, ולו ברמז, נכונות לוותר על תביעות היסוד הפלשתיניות.

קשה להניח שלאחר שש שנות אינתיפאדה, ש"הוכחו" כ"מוצלחות" בעיני הפלשתינים לאחר הישג הנסיגה הישראלית מרצועת עזה, שדווקא עתה בשלו התנאים בחשיבה הפלשתינית לויתורים מדיניים בנושאי המהות של הסכסוך. תפקיד המפתח שמילא ברגותי בגיבוש מסמך האסירים (2006) מבטא נאמנה את תפיסת עולמו הנוכחית של ברגותי, המסרב להשלים עם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ואינו מש ולו מילימטר אחד מתביעתו להביא ליישום "זכות השיבה" הפלשתינית, שמשמעותה אחת היא - חיסולה של מדינת ישראל.

למרות תמיכתו בהסדרי הביניים, ברגותי לא פעל קודם שנעצר וגם לא כיום, להביא לשינוי אידיאולוגי בתנועת הפתח. המצע האידיאולוגי של ה'פתח' נותר בעינו וקורא להשמדתה של מדינת ישראל באמצעות המאבק המזוין. חנינה לברגותי לא תביא למיתון דעותיו המדיניות. סביר התרחיש לפיו ברגותי יפעל לחזק מחדש את מעמדו כמנהיג לאומי, ולצורך זה הוא עשוי לשלם במטבע ישראלי, כלומר - בדבקות בקו קיצוני מול ישראל, גם על-מנת שלא להצטייר כמשתף פעולה עם ישראל.

האמונה ששחרור ברגותי יוביל למתינות מדינית פלשתינית היא אשליה ופטה מורגנה. ישראל צריכה להציג מדיניות אמינה המתבססת על שאיפות ריאליות. לא ניתן להגיע להסדר של 'פשרה היסטורית' עם הפלשתינים. בן-גוריון הפלשתיני אינו קיים. האינטרס הישראלי בנסיבות הקיימות הינו לסייע לביסוס שלטון יציב האוכף ביעילות את שלטון החוק. לא בהכרח משטר אוהד לישראל. העיקר, שתהיה כתובת אחראית ברשות הפלשתינית איתה ניתן להגיע להסדרי ביניים ועליה ניתן להשפיע במנופים הקונבנציונאליים. ל"משימה" כזו ברגותי יכול להתאים.