בית המשפט העליון בוחר, פעמים רבות, בפתרון סכסוכים המובאים בפניו על-דרך של המלצה/הנחיית הרשויות כיצד לנהוג. לעיתים, די בהערה של בית המשפט העליון, כדי להניע מערכות גדולות לפעולה. אלא שפעמים רבות - גם הערות חוזרות ונשנות מצד בית המשפט העליון, לא עושות רושם על איש. כזה הוא המקרה שלהלן, הנוגע למשרד האוצר.
במשרד האוצר מחזיקים עדיין בתקנה 2 לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), התשל"ה-1974. על-פי תקנה זו, "נמכר חלק בדירה, ישולם חלק מסכום מס הרכישה כאמור בפסקת משנה (א) שהוא כחלק הזכות בדירה הנמכרת ביחס לכל הזכות בדירה". על-פי מדרגות המס שנקבעו, רוכש אותו חלק מדירה, משלם מס גבוה בהרבה מזה שמשלם רוכש הדירה כולה. המשמעות המעשית הנוגעת לעניינו כאן: לקוחה אותה מייצג עו"ד נחמן גולדברג, אשר רכשה מאחיה ומאחותה את חלקיהם בדירת המגורים שהיתה שייכת להוריהם (ז"ל), נדרשה לשלם מס גבוה יחסית, בהיקף עודף של עשרות אלפי ש"ח. על-כן היא ביקשה לתקן את העיוות ולהביא לבטלות ו/או שינוי התקנה.
בפסק דין שניתן ביום 12.6.00 בבית המשפט העליון (בעניין דומה), העיר הנשיא אהרן ברק, "כי שיטת המיסוי שנקבעה בתקנה 2(2)(ב) למכירת חלק מדירת מגורים איננה משביעת רצון במישור הדין הראוי". באותו פסק דין המליץ השופטת יצחק אנגלרד להורות על בטלותה של התקנה הנ"ל.
על פסק הדין הנ"ל הוגשה בקשה לדיון נוסף. בהחלטה מיום 18.3.01 חזר השופט אליהו מצא על דברים שכתב הנשיא ברק, הזכיר את המלצת השופט אנגלרד, וקבע כי "התקנה אכן חורגת מגדרו של החוק המסמיך, וכי לנוכח הפער הקיים בין ההסדר הקבוע בתקנה לבית הדין הרצוי, מן הראוי שבית המשפט יחזור בו מהלכת לויט ויכריז על בטלות התקנה".
אלא שכאמור לעיל, משרד האוצר מתעלם. חלפו כשנתיים-וחצי מאז שניתנה הנחיית הנשיא ברק - וכלום. שר האוצר, שבכוחו לשנות את התקנה, לא עשה את המובן מאליו. אי לכך, פנה עו"ד נחמן גולדברג, המייצג את אותה לקוחה, אל שר האוצר סילבן שלום, וביקשו לתקן את התקנה, ברוח הדברים שקבע בית המשפט העליון. גולדברג מבקש את התייחסות השר, שאם לא כן, יפנה לבית המשפט העליון.
ומה הגיב שר האוצר? מאומה, כרגיל.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
