"אובייקטיביות"??? אין חיה כזאת! התייחסות הקורא לידיעה או כתבת תחקיר עיתונאית, מתאפיינת על-פי "מיקומו" של הקורא במפת ההתרחשויות הנסקרת בידיעה.
נשוא הידיעה, ויהיה זה מי שיהיה; בעל מניות, מנהל, פוליטיקאי, ספורטאי, שהתחקיר חושף את מעלליו, או את החשדות נגדו או נגד הגוף אליו הוא משתייך, רואה באור אחר את הדברים ואת עצם חשיבות פרסומם, מאשר יתר הקוראים.
עורכים, כמו גם קוראי העיתונים, מצפים שהעיתונאים יגלו חקרנות תקיפה, במהלך עבודתם להגיע למידע, ומגלים נכונות להאמין לתוכן, גם אם אינו מדוייק במאה אחוז, לטעמם של הנוגעים בדבר. לעיתים מתגלה העיתונאי כתוקפן ולא כתחקירן תקיף.
דוברים ואנשי יחסי ציבור, שיש להם עניין בקבלת כיסוי עיתונאי, "רוקדים" לצלילי חליל התקשורת, ומקווים (לא מצפים) לאיזון בדיווח, גם כאשר הסיכויים לכך קלושים.
תגובתו הראשונית של נשוא הידיעה, תגובה כמעט טבעית אך שגוייה, ובעיקר של מי שאינו מקצוען בתחום התקשורתי, תהיה הסתגרות מלווה בזעם "למה זה קורה לי?", הדחקה והכחשה טוטלית - דבר שיביא אותו למצבי תגובה שאינם שקולים דיים. "אין תגובה" או "אני אתבע אתכם" או "אינני מוכן לשתף פעולה עם תקשורת עויינת", תגובות שכאלה, על-פי רוב, משפיעות לרעה על התפתחות הפרשה שתופחת לממדי משבר, אישי או עסקי או שניהם יחד.
משבר - חגיגה לתקשורת
אמצעי התקשורת מתמקדים במשבר ומעמידים את הגורם במוקד ההתעניינות הציבורית. הדיווחים זורמים ממקורות שונים, בעת ובעונה אחת - ולרוב הדיווח לציבור חלקי ואינו בהכרח נכון. התחזקות אמצעי התקשורת רק מגבירה את סיכוני הנזק שבחשיפת המשבר ובאופן הצגתו לציבור. מומחי תקשורת בעולם סבורים, שלכלי התקשורת, ובעיקר האלקטרוניים, יש עניין בפיתוח המשברים. אמצעי התקשורת "אוהבים" משברים הנותנים בידם אפשרויות לריתוק הציבור אליהם וחיזוק התלות הציבורית במידע "חם" ועדכני, גם אם איננו מדויק ונכון.
גורמים מתחרים עלולים, אף הם, ללבות יצרים ולנצל מצבים אלה כדי להציע את שרותיהם הזמינים, "הטובים יותר" לציבור הלקוחות ולנתח שוק שעד כה לא היה בידיהם.
עם זאת - לעתים תכופות למדי, יש עיתונאים שהולכים "צעד אחד רחוק מידי", ועוברים את הגבול בין תקיפות למתקפה. מתעקשים להמשיך ולפרסם עובדות שהוכחשו על-ידי גורמים מוסמכים, ובכך הם חוצים את גבול תפקידם כמדווחים וממלאים תפקיד כמדיחים.
העיתונאי - כתחקירן תקיף או כתוקפן
מספר פרשיות שגרמו "למשבר", שנבדקו ונחקרו לפרטיהם, נמצאה "מתכונת התנהגותית" של עיתונאים, המתוסכלים מחוסר יכולתם להגיע למידע באמצעות שיחות וראיונות עם נציגים רשמיים של הגוף המצוי במשבר, שהחליט להעביר לתקשורת רק מידע כתוב. העיתונאי המתוסכל, שלא מצליח לקבל ראיון עם המנכ"ל, לא מסתפק במידע מדובר החברה ובצינורות המקובלים, ומאיים שיפרסם מידע שגוי ויטיל את האשם בחברה שמנעה ממנו לקבל ראיון אישי.
זיהוי תופעות של עיתונות תוקפנית:
- התעלמות מהתייחסות לתגובות ודיווחי החברה (התעלמות שיטתית כתופעה);
- אי פרסום תגובות או תיקונים לפרסומים שגויים או מטעים. כתופעה.
צעדים אפשריים, לדוגמא (שאינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי):
- פנייה טלפונית לעיתונאי עצמו ולהעמיד אותו על הטעות...
(התעלמות והתופעה נמשכת);
- שליחת מכתב תגובה מנומס ולצדו מתן מידע מתקן...
(התעלמות והתופעה נמשכת);
- שליחת מכתב חריף יותר לעורך האחראי...
(התעלמות והתופעה נמשכת);
- פניה באמצעות היועץ המשפטי ליועץ המשפטי של העיתון...
(התעלמות - התחמקות - ובינתיים התופעה נמשכת);
יש דרכים שונות להתמודד עם תופעות של פרסום מידע שגוי ועיתונות "תוקפנית". השיטה או הדרך לתגובה תיבחר על-ידי גורם מקצועי הבקיא ברזי הדינמיקה התקשורתית, ותעשה בהתאם לאופי הגורם המותקף ולמאפייני המדיה. הוצאתה לפועל תעשה בשלבים, לפי חומרת המקרה.
___________
משה דיין - יועץ תקשורת ומרצה ב"ניהול משברים"
