כפי שכבר התרגלנו לתאונות דרכים כאל דבר מובן מאליו, כפי שאיננו מתרגשים עוד משיגור הקסאמים ללב האוכלוסיה העירונית בישראל, בין אם יש נפגעים ובין אם אין, כך אנו מתרגלים לתופעה חדשה בה נפגעים ונהרגים כמעט מדי יום ביומו פלשתינים הנלחמים זה בזה ברחובות. אנשים אלו, מן הסתם, יורים בנשק שמדינת ישראל תרמה להם חינם אין כסף ו/או בנשק שנרכש בכספי מחוות אותם העניקה מדינת ישראל לחבורות הפשע ו/או בנשק שהם גנבו מצה"ל ו/או בנשק שהפלשתינים הבריחו לשטחיהם, בהתחלה בהיחבא ותחת סיכון ובהמשך בריש גלי ובאישור ממשלת ישראל.
ואנו חיים עם זה כאילו לא קרה דבר או כאילו כך צריך שיקרה. איננו צריכים לקבל מצב חדש זה ולשבת מולו בחיבוק ידיים בחוסר מעש. שומה על מדינת ישראל לנקוט בפעולות המתבקשות, ולהסיק את המסקנות הראויות בנסיבות אלו.
הפעולות המתבקשות הן אלמנטריות ולכאורה ברורות לכל: מוטלת עלינו חובה מוסרית בעלת חשיבות ראשונה במעלתה לא רק להפסיק את אספקת הרובים והתחמושת לארגוני הטרור, אלא גם לפרקם מנשקם. זאת, הן על-מנת לסכל פעילות טרור נגד אזרחי ישראל, והן על-מנת למנוע מלחמת אזרחים עקובה מדם בקרב אויבינו.
מה שפר מזלנו שחובה זו המוטלת עלינו אינה בשמיים, ושלאל ידינו לבצעה - לו רק החלטנו לעשות זאת... ומה מצער שלעת עתה, כל עוד ממשלת ישראל בעלת ראייה מעוותת כלפי המציאות במזרח התיכון, היא נוקטת בפעולות הפוכות ליעדיה - בפעולות המעודדות טרור ולכל הפחות מאפשרות טרור, ובכלל טרור זה גם טרור הננקט בידי כנופיות הרחוב הפלשתיניות בינן לבין עצמן.
המסקנות הראויות אותן יש להסיק ממצב הפקר זה הן, שמולנו לא ניצבת מדינה או מדינה בדרך, גם לא עם כלשהו או ארגון מסודר היכול להוות פרטנר למשא ולמתן, אלא חבורות רחוב שעיסוקן העיקרי הוא פשע, ולא ראוי ואף לא מקובל לחזקן ולאוששן, להעשירן ולשקמן, כי אם נחזקן - יתחזק ויעצים הטרור.
כל מה שדרוש לעשות בנדון, הוא לבטל את יכולות ההרג והביזה שלהן, ולפעול בנחישות לביטול הענף המביש של גניבת מכוניות וציוד חקלאי ישראלי, ולביטול שאר הפשעים אשר "משם" הם מוגדרים כ"שחרור". שבעים אנו די והותר מפעילות משחררת.
להזכיר, בעת האחרונה הועברו בחסות ישראלית ועל חשבון אזרחי ישראל [שלא זכו לקיזוז נזקי המלחמה מסכומי העתק שהועברו לרשות הפלשתינית], 131 מיליון דולר. לא ירבו הימים עד למימוש פוטנציאל אדיר זה בשטח - דבר שאזרחי ישראל יחוו בדם.
עוד יובהר כי מלחמות הרחוב הן בין הפתח לבין החמאס, כאשר נשמעים קולות מתוך ממשלת ישראל, הקוראים להתערב במלחמות אלו, ולחזק צד בסכסוך, כדי שהוא יביס את הצד השני, ובלשון יותר מתונה - קולות הקוראים "לחזק את המתונים" מבין הנצים...
השלב הבא הוא, אולי, שנשתתף בפשעים הללו לא רק בעקיפין, אלא גם בגלוי, בפרהסיא, באופן אקטיבי, במישרין. וזו לא הדרך הראויה לממשלה כלשהי, גם לא הדרך החוקית, המוסרית, הכדאית.
