אוניברסיטת תל-אביב תעניק תואר ד"ר כבוד לשחקנית גילה אלמגור בטקס חגיגי, שיתקיים ביום שני, 18 במאי 2009, באולם סמולרס, באוניברסיטת תל-אביב, בהשתתפות ראשי האוניברסיטה, אישי ציבור, ומכובדים רבים אחרים במסגרת כינוס חבר הנאמנים באותו שבוע.
בנימוקי התואר מטעם סנאט אוניברסיטת תל-אביב נכתב, כי השחקנית גילה אלמגור מקבלת דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה לאות הוקרה על תרומה שאין שנייה לה לתרבות בישראל כגברת הראשונה של הבמה והמסך; על דרכה המקצועית המזהירה כשחקנית, סופרת, תסריטאית ואישיות תקשורתית, המשתרעת על-פני יותר מ-50 שנה, ואשר זיכתה אותה באינספור פרסים, ובהם פרס ישראל; על הווירטואוזיות הדרמטית שלה בגילום מגוון רחב של דמויות בהפקות המתפרשׂות על-פני קשת אמנותית רחבה; על מחויבותה למצוינות בביצוע ובפרשנות אמנותיים;
ולאות הוקרה מיוחדת על מאמציה הפילנתרופיים וההתנדבותיים ברחבי ישראל, ובפרט הקמת "קרן המשאלות של גילה אלמגור" שנועדה להיטיב את חייהם של ילדים חולים וילדים בסיכון; ועל הנדיבות והחזון שגילתה בתרמה את ארכיונה הפרטי למרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה באוניברסיטת תל-אביב.
לא ניתן לתאר את התיאטרון ואת הקולנוע הישראליים בלי להזכיר את מקומה המרכזי של גילה אלמגור. ללא ספק, אין עוד שחקנית ישראלית שתרמה והעשירה את שדה התרבות הישראלי יותר ממנה - למעלה מ-50 תפקידי מפתח בסרטים ישראליים וזרים וכן עשרות תפקידים בלתי נשכחים על בימות התיאטרון הישראלי הציבו את אלמגור בפסגה הבלתי־מעורערת של אמנות הבמה והמסך.
גילה אלמגור, שגילמה (ועוד מגלמת) תפקידים רבים מספור, מגוונים ומעוררי השתאות, הייתה זה מכבר סמל ומופת, שם נרדף לקולנוע ולתיאטרון ישראליים. לצדם של אלה בולטת מאוד תרומתה של אלמגור כסופרת, כתסריטאית וכאשת רדיו וטלוויזיה, וכן מבורכת וניכרת עד מאוד פעילותה החברתית הענפה.
אלמגור נולדה בפתח-תקוה בשנת 1939 לשני הורים שברחו מאימי השלטון הנאצי. ארבעה חודשים לפני שנולדה, נרצח אביה של אלמגור בידי צלף ערבי בחיפה. בימי ילדותה הקשים נדדה בין מוסדות ילדים לבין הבית, ובגיל 13 הגיעה לכפר הנוער "הדסים". תקופת שהותה ב"הדסים" הייתה בעלת השפעה רבה עליה, ושם לראשונה עלתה על במה כשחקנית, כשהשתתפה בהצגות במסגרת החוג הדרמטי. ניסיונות ראשונים אלה הציתו באלמגור הצעירה את חדוות המשחק, והבהירו לה היכן הוא מקומה הטבעי.
כשהגיעה לאוזניה שמועה על פתיחת בית ספר למשחק בתיאטרון הבימה, החליטה אלמגור לעזוב את לימודיה במוסד ולצאת לבדה להגשים את חלומה בתל־אביב. למרות גילה הצעיר, ניתנה לה ההזדמנות להיבחן, והיא התקבלה והחלה ללמוד משחק, ומכאן נפתחה דרכה הארוכה והעשירה של אלמגור אל במות התיאטרון ואל מסכי הקולנוע והטלוויזיה.
ב-1963, בהיותה בת 24, עזבה אלמגור את תל־אביב ויצאה ללימודים בבית הספר למשחק של לי שטרסברג בניו-יורק, ומיד עם שובה חזרה אל במות התיאטרון הישראלי כשחקנית עצמאית. מאז ועד היום גילמה אלמגור גלריה אדירה ומגוונת של תפקידים ממחזות שונים, ישראליים ומתורגמים, מודרניים וקלאסיים, ובכולם בלטה באיכותה ובמחויבותה הנדירות לסיפור האנושי ולדמות שאותה גילמה.
במקביל, שיחקה אלמגור ביותר מחמישים הפקות קולנוע ישראליות וזרות, וגילמה עשרות תפקידים ממגוון רחב של זהויות ואתרים תרבותיים ישראליים. יכולות המשחק הווירטואוזיות שלה אפשרו לה לאמץ מאפיינים אישיותיים של דמויות שונות זו מזו עד מאד, ולעטות על עצמה באופן משכנע ומרגש בכל פעם מחדש דמויות אחרות. בין שלל הסרטים שהשתתפה בהם היה גם "הבית ברחוב שלוש", שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר, וכן מספר סרטים שהופקו על בסיס רעיון שלה או על-פי ספר שכתבה, כגון "הקיץ של אביה". אלמגור הייתה גם שותפה לכתיבת התסריט בכמה מן הסרטים שבהם השתתפה, ובהם "מלכת הכביש" ו-"עץ הדומים תפוס", המבוסס אף-הוא על ספר פרי עטהּ.
במהלך שנים רבות של פעילות ענפה צברה אלמגור עשרות פרסים על מפעליה השונים. בין היתר ניתן למנות את פרס "כינור דוד" כשחקנית השנה בקולנוע ובתיאטרון (פרס בו זכתה עשר פעמים); פרס ראשון בפסטיבלי שיקגו ואטלנטה עבור הסרט "מצור"; פרס מרגלית כשחקנית השנה בתיאטרון. סרטהּ "הקיץ של אביה" לבדו גרף פרסים ישראליים ובינלאומיים רבים, ובהם פרס "מנורת הכסף" בקולנוע וכן כשחקנית השנה בקולנוע; פרס ראשון, "גרנד פרי" (1990), בפסטיבל בלגרד; פרס "סינה קיד" בהולנד; פרס השחקנית הטובה לשנות ה-90 על-ידי האקדמיה; פרס וולגין בירושלים ל"עץ הדומים תפוס"; פרס מפעל חיים בקולנוע (1990) בפסטיבל הסרטים הישראלי בניו־יורק; פרס המשחק הטוב ביותר לשחקנית ישראלית - תא מבקרי הקולנוע; פרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע ועוד רבים אחרים. הפרס המשמעותי והיוקרתי ביותר עד כה הוענק לאלמגור ב-2004, כאשר הוכתרה כלת פרס ישראל על תרומתה לקולנוע הישראלי. אלמגור עצמה היא גם שופטת בכירה בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים, ועבודתה האמנותית זוכה לרטרוספקטיבות בסינמטקים ובמוזיאונים חשובים ברחבי העולם.
את פעילותה האמנותית של אלמגור מלווה פעילות חברתית ענפה, הכוללת פעילות באמ"י, שליחויות בעולם, יושבת ראש הסניף הישראלי של "אסיטג", יושבת ראש סניף תל-אביב של האגודה למלחמה בסרטן ועוד. אך את עיקר החום והעשייה החברתית משקיעה אלמגור בילדים חולים, זאת במסגרת פעילותה של "קרן המשאלות של גילה אלמגור", שמטרתה רווחת ילדים חולים וילדים במצוקה, מילוי משאלות לבם והגשמת חלומותיהם. גם על פעילותה החברתית זוכה אלמגור לאותות ולפרסים כסמל להוקרה הממסדית. בין היתר הוענק לאלמגור אות הנשיא למתנדב על התנדבותה למען ילדים חולים ופרס על תרומתה ההומאנית לקהילה על-ידי פורום הנשים הבינלאומי בארצות־הברית, I.W.F.
תארי ד"ר כבוד לפילוסופיה יוענקו גם לאישים הבאים: לורד דיוויד אליאנס בריטניה); פרופ' מנפרד ביטאק (אוסטריה); השופטת מרים בן-פורת (ישראל); פרופ' יעקב זיו (ישראל); רון חולדאי (ישראל); יוסף חכמי (ישראל/בריטניה); משה יעקב ספרא (ברזיל); שרלוט קנובלוך (גרמניה); מרק ריץ' (שוויץ/ישראל).