מי מממן מדידות הקרינה? החברות הסלולריות

בדיקה שעשה משרד מבקר המדינה בשנת 2008 במשרד להגנת הסביבה, במשרד התקשורת ובכמה רשויות מקומיות מצאה כי למרות חוק הקרינה הבלתי מייננת פרסם שר התקשורת אריאל אטיאס תקנות לאיסור הקמת מקורות קרינה במרפסות גג, וזאת בהתעלמות מהפרק בתקנות העוסק בטווחי בטיחות וברמות החשיפה המרביות המותרות.

למרות שהמבקר העיר על כך לפני שנים, טרם נקבעו תקני בטיחות באשר לעוצמות הקרינה המותרות במוקדי שידור ומרחק הבטיחות הנדרש מהם.

החלטת ממשלה משנת 2004 להקים מרכז לחקר השפעת הקרינה על בריאות הציבור לא בוצעה. איש לא דן במסמך בנוונטו (איטליה) שם כונסה הוועדה הבינלאומית לבטיחות אלקטרומגנטית.

המועצה הארצית לתכנון ולבנייה הורתה בדצמבר 1996 על הכנת תוכנית מתאר ארצית לתקשורת תוך יידוע הציבור ושיתופו בהליכי התכנון. התוכנית לא הוכנה. נשללת מן הציבור הזכות הבסיסית להתנגד להקמת מתקני גישה אלחוטיים, מכיוון שזכות זו אינה מעוגנת בהליכים תכנוניים. לדעת משרד מבקר המדינה, יש חשיבות רבה להסדרת נושא מתקני הגישה מן ההיבט התכנוני, משום שהדבר יוצר חשש וחוסר אמון אצל אזרחים הגרים בסמוך למוקדי שידור כאלה.

כוח האדם המקצועי באגף לבטיחות קרינה במשרד התקשורת הוא שני עובדים בלבד. כיום מטפל בנושא ראש אגף מניעת רעש וקרינה במשרד ועובדת מינהלית המסייעת לו.

כמו בדוח הקודם, ממשיכות הבדיקות והמדידות הנדרשות בעת טיפול בבקשה להפעלה של מוקד שידור להיעשות בידי מומחים שהסמיך ראש אגף מניעת רעש וקרינה במשרד, המועסקים בחברות חיצוניות הממומנות על-ידי חברות הטלפון הסלולריות, דבר היוצר ניגוד עניינים. משרד התקשורת אינו מקיים בדיקה מדגמית של תוצאות המדידות, כדי לבחון את אי-תלותם של המודדים בחברות המפעילות אותם.