בן של חברים קרובים וארוסתו חיפשו תאריך לחתונה, ולאשתו לעתיד הוא אמר: "כל יום חוץ מחמישי!". לא הבנתם? אני כן. ימי חמישי בערב תפוסים על-ידי "להקת הכדורסל" של מכבי ת"א.
אז איך הפכה מכבי ת"א ל"קבוצה של המדינה"? אין כאן הגזמה, כי כשהפועל ת"א זכתה במקום השני בליגה השחקנים והאוהדים שלה חגגו "אליפות" וגזרו רשתות, חצי בצחוק אבל גם בביקורת בוטה על כך שליגת הכדורסל איבדה את הלגיטימיות שלה, כי אם מראש ידוע מי יזכה באליפות אז מה הטעם במשחקים? הקהל מבין ומצביע ברגליים, ורק המשחקים של מכבי, בימי חמישי בהיכל נוקיה, במסגרת האירופית, מפוצצים מקהל כשכל המינויים נמכרים מראש.
על מה מדובר בעצם? התקציב של מכבי ת"א גדול בהרבה מתקציב הקבוצות האחרות. רק לשם השוואה, איגוד הכדורסל מחייב כל קבוצה בליגת העל לתקציב מינימום של מיליון דולר, אבל מכבי חיה בפלנטה אחרת. רק לאחד מכוכביה, ניקולא ווייצ'יץ', משלמים מעל מיליון דולר (נטו!), כשכלל התקציב של חלק מהקבוצות בליגת העל הוא בסביבות השכר של אחד בשם... ניקולא.
אז אולי פיצחנו את הקוד הגנטי, כי אם הכול מתחיל ונגמר בכסף השליטה בכל ענפי הספורט עוברת לאוליגארכים, למיליארדרים הרוסיים החדשים, שלפחות בישראל מעדיפים לא לשאול מאיפה הגיע אליהם הכסף.
לא כל כך מהר. זה לא כל כך פשוט.
נכון שרומן אברמוביץ', המיליארדר שרכש את קבוצת הכדורגל האנגלית צ'לסי, שפך בקבוצה מעל 150 מיליון לירות שטרלינג (מעל מיליארד שקלים!!!), הביא את מאמן הצמרת, השחצן והאנטיפט, מוריניו, וזכה בשתי אליפויות רצופות, אבל מה קורה בליגה האנגלית השנה? למרות שאברמוביץ' ממשיך להזרים עוד ועוד כסף, והמאמן מקבל כל מה שהוא רוצה, צ'לסי מפגרת ב-6 נקודות אחרי מנצ'סטר יונייטד שהתקציב שלה, יחסית לצ'לסי, נראה מתחת לקו העוני. גם קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים מצאה, בעונת המשחקים הקודמת, אוליגארך משלה, ארקאדי גאידמאק הכול יכול, אבל הקבוצה לא הצליחה אפילו לדגדג את השליטה של מכבי ת"א. השנה כנראה נמאס לארקאדי, ובלי צורך להצטדק צמצם את התקציב בצורה קיצונית, ולמרבה הפלא הפועל ירושלים נמצאת עדיין במקום השני בטבלה, בדיוק באותו מקום כמו בשנת השפע.
ועכשיו, כמו שאמרו ה"גששים", נגיע לעניין. והעניין הוא ענף הכדורגל ובית"ר ירושלים שמזמן לא זכתה בתואר האליפות ואוהדיה שרצו כבר לשרוף את המועדון.
השאלה הגדולה היא: האם כסף שווה אליפות?
בית"ר ירושלים הוכיחה שזה לא העניין. לפני כמה שנים הגיע לשם גד זאבי, פתח לרווחה את הארנק, הביא את המאמן אלי גוטמן ונתן לו כל מה שרצה. הקבוצה פתחה טוב והובילה את הטבלה אבל האוהדים לא אהבו את מה שקורה. הם גם לא יכלו להסביר מה הם לא אוהבים. התירוץ שלהם היה שבית"ר משחקת כדורגל הגנתי. אבל, לדעתי אף אחד לא יודע עד היום מה באמת התרחש. האוהדים לא אהבו את המאמן גוטמן, כנראה בגלל שהוא בא על חשבון האליל המקומי אלי אוחנה, הם גם לא אהבו את הנציג של זאבי, קובי בן-גור, הוא נראה להם יהיר ומתנשא, לא אחד משלהם, והם תיעבו את גד זאבי שנראה כמו נטע זר בכדורגל, אחד שבא לבית"ר בגלל אינטרסים כלכליים וחושב שאם הוא צועק: "יאללה בית"ר!!!", הם יאכלו את הלוקשים שלו.
אז למרות הכסף הגדול הכול התפוצץ ועד היום גד זאבי ואלי גוטמן (ועכשיו גם קובי בן-גור) מלקקים את הפצעים. אז, לפחות בבית"ר ירושלים נראה שכסף לבדו לא מספיק, וחובה שלפחות האוהדים יהיו בגב שלך.
האמת היא שבכל מקום בעולם האוהדים השרופים תמיד מלחיצים את המערכת, גם בברצלונה הגדולה. בדרום אמריקה, שם הכדורגל הוא ממש סם החיים, הם באמת שורפים את המועדון, כולל אש ועשן ויריות.
ה"גרעין הקשה" של אוהדי בית"ר, שהלך איתה באש ובמים, גם כשירדה לליגת המשנה, תמיד גבה מחיר כבד על נאמנותו. אפילו לאימונים הם מגיעים בהמונים וכשמשהו לא נראה להם הם מפוצצים את האימון.
ואז ביום בהיר, כמו באגדות, הגיע לבית"ר מיליארדר אלמוני בשם ארקאדי גאידמאק כשאפילו בתקשורת, שתמיד יודעת הכול, שברו את הראש במשך כמה שבועות לא רק בשאלות מאיפה הוא צץ, ומה הוא מחפש דווקא בבית"ר, אלא גם איך בכלל מבטאים את שמו. הוא הבטיח שכסף לא יהווה בעיה, והציפיות מהקבוצה זינקו לשמים, ואיתם גם הלחצים על המערכת.
(ולרגע, בלי קשר לבית"ר. העם שלנו הוכיח שהוא עדיין סוגד לכל עגל זהב בתנאי שהוא יצוק משמונה-עשר קראט ומעלה. לראות את ראש עיריית ירושלים אורי לופליאנסקי, האיש החרדי הנחמד, משייט בחוצות העיר יחד עם גאידמאק, כאילו מתוך גרסה מודרנית של מגילת אסתר, כשהפעם החליף את הסוס רכב חדיש ופתוח, זה לא היה משהו לספר לנכדים. כשראיתי אותם מחייכים ומנופפים לקהל הרגשתי חוסר נוחות, מבוכה, היה חסר רק שראש העיר יתחיל לצעוק במגאפון: "זה האיש אשר המלך חפץ ביקרו!". מחזה ממש לא מכובד).
נמשיך עם בית"ר. עד להופעתו של ארקאדי מכבי חיפה, בראשותו של יענקל'ה "וולוו" שחר, לקחה שלושה תוארי אליפות רצופים. ומיד נשאלה השאלה האם הכסף של ארקאדי יחולל את המהפך?
כאמור, הציפיות נסקו לעננים, הלחץ התגבר וכשיש לחץ עושים טעויות. אז בואו ננסה לנתח מה קרה שם:
ראשית, בישראל כסף לא שווה אוטומטית יכולת. זה נכון, אולי, בכדורגל מקצועי, אבל אנחנו רחוקים מאד ממקצוענות אמיתית. מי שמכיר את המציאות הירושלמית ידע שלטובת כולם צריך לצנן קצת את האוהדים, להוריד ציפיות, אבל ארקאדי, כמו פיל בחנות חרסינה, מחליט לשפוך בנזין על המדורה ומצהיר שרק אליפות באה בחשבון. אחר-כך החליטו להביא מאמנים מחו"ל, אבל לא מהסוג של סר אלכס פרגוסון אלא כאלה שאימנו (ואולי) הצליחו בדובאי (לואיס פרננדז) או ביפן (אוסי ארדילס). אבל גם אם אלכס פרגוסון היה מגיע לישראל לא בטוח ששחקנים טובים מהעולם היו מסכימים לבוא מחו"ל בעקבותיו ל"חור", מבחינתם, שנקרא ישראל, אז איזה כוכב יסכים לבוא בעקבות מאמנים מדרג ב'? ומי מבטיח שהמאמנים האלה יתאקלמו בישראל, ארץ הקומבינות ו"ההפוך על הפוך"? בפועל גם פרננדז האקצנטרי וגם ארדילס, הנגטיב של פרננדז, לא התאקלמו וגורשו בבושת פנים. והטעויות נמשכות גם עם השחקנים, מתחילים לקנות שחקנים מכל הבא ליד, ולרגע מתחיל להתעורר החשד שבבית"ר אימצו את הקומבינות של מכבי ת"א בכדורסל, שקנתה שחקנים לאו דווקא כדי לחזק את עצמה אלא כדי להחליש את היריבות שלה. אין איזון ואין חיזוק נקודות חלשות ופתאום יש בסגל שישה חלוצים ובהם שחקני נבחרת שמחממים את הספסל.
נכון להיום בית"ר י-ם מוליכה את הטבלה, היא גם עומדת להתחזק בעוד כמה שחקנים ואולי גם תיקח אליפות. אבל הסיכוי הגדול להצליח לא נובע מהיכולת הטובה שמביא הכסף של גאידמאק אלא, דווקא, מהחולשה של היריבות שלה. מכבי חיפה מתפרקת השנה כי עידן טל ה"אפור", שליכד והנהיג אותה, עזב.
ואם כל זה לא שכנע שכסף, לבדו, לא מבטיח הצלחה הנה הדוגמא המכריעה. אגודת הכח ר"ג זכתה בשני תוארי אליפות ובשני גביעי מדינה עם קבוצה שלא היה לה כסף, ולא היו לה תנאים ואפילו מים חמים לא תמיד היו אחרי האימון. רוב השחקנים שלה היו "פליטים" שנזרקו מקבוצות אחרות, אבל היה לה ליכוד פנימי חזק מאד, ולפעמים זה יותר חזק מכסף. גם אוהדים בקושי היו לה ומסתבר שלפעמים מיעוט אוהדים הוא דווקא יתרון ולא חסרון.
אסיים עם תופעת האוליגארכים שמשתלטים על הספורט העולמי. אולי משעמם להם ואולי, וזה נראה לי הגיוני יותר, יש כאן אינטרס אחר שאנשים פשוטים כמוני עדיין לא מזהים. אבל מדובר כאן על חרב פיפיות. מצד אחד הכסף שלהם קונה תנאים, שחקנים, מאמנים ותקווה. אבל מצד שני התלות שנוצרת בהם יכולה להיות הרסנית. מה יקרה אם ארקאדי יתחיל להשתעמם מ"הצעצוע" שנקרא בית"ר ירושלים? מישהו יכול להעריך לאן תדרדר הקבוצה אם הוא (והכסף שלו) יעזוב?!
לפני כמה שנים שיעמם לאיש עסקים מהדרום בשם אלי להב אז הוא קנה את קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע. הוא השתעשע עם ה"צעצוע" החדש אבל אחרי כמה חודשים נמאס לו. אז הוא מכר שחקנים, כדי להחזיר את ההשקעה, והפסיק לתמוך בקבוצה. הקבוצה התרסקה וירדה ליגה ולקח לה חמש שנים להתאושש, וחשוב לדעת שהפועל באר שבע חשובה לאזור הדרום ולאוהדיה הרבה יותר ממכבי חיפה או הפועל ת"א ולאוהדיהן.
אז מה חלקה של ההתאחדות לכדורגל בתופעת הכסף הגדול שנכנס לענף, שהרי היא בעלת ה"זיכיונות" הבלעדית? אבל זה כבר סיפור אחר.
