|
|
בראודה. הפרשה לא תתברר [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
המדינה חזרה בה (יום ב', 8.6.09) מאישום נגד זאב בראודה תושב קריית ארבע שהואשם בפציעתם של פלשתינים במהלך פינוי בית המריבה בחברון. בראודה הואשם כי ירה שלא לצורך בפלשתינים. מדובר באירוע שתועד בצילומי וידאו ובהם נראה בראודה שהוא תוקף את הפלשתינים ויורה לעברם באקדחו. בראודה טען באמצעות בא-כוחו עו"ד אריאל עטרי כי פעל מתוך הגנה עצמית מאחר שהפלשתינים יידו כלפיו אבנים וכי מהסרט שצולם על-ידי ארגון בצלם נעדרו החלקים שבהם נראים הפלשתינים כשהם תוקפים אותו.
במהלך המשפט הטיל שר הביטחון חסיון על ראיות באמצעות חתימה על "תעודה בדבר ראיות חסויות". בא-כוחו של בראודה טען כי יש להורות למדינה לחשוף את הראייה אך המדינה טענה כי חשיפת החומר "עלולה לפגוע בבטחון המדינה".
לאחר שעיין בחומר הסכים השופט אליקים רובינשטיין כי חשיפתו עלולה לפגוע בבטחון המדינה אלא ש"הצורך בגילוי החומר 'לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה'". המחוקק לדבריו העניק בכורה לזכות ההליך ההוגן והורה על בחינת החומר החסוי "בעיניו של סניגור" שמא יימצא בו "בדל ראייה שיש בה ואפילו בדוחק - כשהיא לעצמה או עם ראיות אחרות - לסייע לנאשם". הוא הוסיף כי אין לו ספק ש"סניגור מוכשר היה יכול לעשות בו שימוש לטובת מרשו".
המדינה בתגובתה הודיעה כי אם בית המשפט יורה לה לחשוף את החומר היא תחזור בה מכתב האישום.
השופט רובינשטיין קבע לפיכך כי מאחר שחשיפת הראייה נחוצה להגנה הוא מקבל את הצהרת המדינה כי תחזור בה מכתב האישום. "החומר הסודי יכול היה לתרום להגנת בראודה ולכן היה ראוי על-פי דין להורות על קבלת העתירה. המדינה הכריעה כי המחיר לציבור בחשיפת החומר גובר על האינטרס הציבורי שבניהול משפטו של העותר, עמדה הנראית לי במקומה. בנסיבות אלה - בכפוף להצהרת המדינה בדבר חזרה מכתב האישום - אין עוד צורך לגלות את הראיה".
הוא הוסיף בהחלטה כי העובדה שפרשה במהלכה נפצעו שני אנשים לא תבורר עד תום, מטרידה ואינה גורמת נחת, יחד עם זאת "תוצאה זו יש בה כדי ללמד על החשיבות העליונה שמייחס המשפט הישראלי לזכות להליך הוגן, לשמירת הזכויות הדיוניות. הגם שבתיק עשויות להימצא גם ראיות מרשיעות - אף על-פי כן (כלשון השופט חשין) 'ההגינות היא אמת המידה'. כך בכלל, וכך במקרה שלפנינו".
עוד כתב כי מטעמי "ההגינות" כלפי התביעה, "על פניו החומר החסוי אינו כזה המקעקע את עמדת התביעה מכל וכל (שאילולי כן, חזקה כי לא היה מוגש כתב אישום כל עיקר, והנושא נדון כנמסר בדרגים בכירים), אך סבורני כי בנסיבות מסוימות הוא עשוי - ושוב יתכן גם אחרת - לשנות את ההכרעה בתיק על-ידי הטלת ספק; ולא ניתן לנהל הליך הוגן מקום שקיים חומר, אשר להגנה אין ניתנת ההזדמנות לנסות לנצלו לצרכיה".
רובינשטיין הוסיף להחלטה נספח מסווג, שיועבר לעיון התביעה בלבד.
