כתב אישום נגד התקשורת

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה ומסוכנת מאוד של כרסום הולך וגובר בתקינותו של הליך השיפוט הפלילי, תוך פגיעה קשה ב "חזקת החפות" ובחוק יסוד: " כבוד האדם וחירותו".

מדובר כפי שהנכם ודאי מנחשים בהתערבות המסוכנת, ההולכת וגוברת של התקשורת בהליך השיפוט הפלילי, תוך נקיטת עמדה והתייצבות מגמתית במלוא העוצמה לטובת צד מסוים. זאת תוך חריגה בוטה מסעיף 12 א לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות אשר קובע כי: "עיתון ועיתונאי יכבדו בפרסומיהם את העיקרון היסודי שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע אלא אם נמצא אשם בדין". ובניגוד גמור לעיקרון ה"סוב-יודיצה" הקובע כי: אסור לכלי תקשורת לחוות דעה בנושא הנמצא בדיון בבית המשפט בטרם ניתן פסק הדין. ההיגיון מאחורי העיקרון הזה, נעוץ כאמור בחשש שבבואו לדון בתיק, עשויה דעתו של השופט ליטות בעקבות המפורסם בתקשורת, וייפגע שיקול דעתו המקצועי.

בשיטת המשפט בישראל נקבע עיקרון ה "סוב-יודיצה" בסעיף 71 לחוק בתי המשפט שכותרתו "מניעת פגיעה בהליך פלילי "ואשר קובע כי:

"לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט, במטרה להשפיע על ההליך או על תוצאותיו, אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו. לעניין סעיף קטן זה, "במטרה" - גם מתוך ראיה מראש את ההשפעה על ההליך או על תוצאותיו כאפשרות קרובה לוודאי".

כן נקבע כי המפר סעיף זה דינו מאסר שנה אחת.

דברי כבוד השופטים כוחן, בארי, שריזלי בפסק הדין ת.פ. (ת"א-יפו) 5461/06 מדינת ישראל נגד חיים רמון:

"לא נוכל לסיים משפט זה בלי התייחסות לתקשורת. לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו... בניסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט. תחושתנו הייתה שנעשים ניסיונות, לעיתים ע"י מסרים מוסווים, לעיתים בבוטות, להטות משפט...".

ההתנהלות המסוכנת והחמורה הזו של התקשורת שמביאה ליצירת דעת קהל עוינת נעשית לעיתים אף בטרם הסתיימה כלל חקירת המשטרה ולעיתים אף בטרם הוגש גם כתב אישום ולעיתים עולה ממש עד כדי הרשעה בטרם החל המשפט. ואין דוגמא טובה יותר כדי להמחיש זאת מהפרשה שזכתה בתקשורת לכינוי "פרשת הנשיא קצב".

דבריו של כבוד שופט בית המשפט העליון (בדימ.) מר מישאל חשין בראיון לאתר Ynet:

"התערבות התקשורת פוגעת באופן חד-משמעי בהליך השיפוטי. אם תשאלו אותי, הנשיא כבר הורשע - עד כדי כך, שמחר יכולים פרקליטיו לקום ולבקש למחוק את האישום משום שהיתה שפיטה, והוא כבר הורשע ... הבעיה היא שבתי המשפט נמצאים תחת לחצים אדירים מכל פרסומי התקשורת, ושופט צריך להיות אדם-על כדי לנתק עצמו מכל מה ששמע או ראה ולנהל משפט כמו שצריך, שופטים מושפעים גם בתת-ההכרה...".

בפרשה תקדימית שהתרחשה בשנות ה-60 בארה"ב והידועה בשם "פרשת ד"ר סם שפרד" זיכו הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון של ארה"ב נאשם שהורשע ברצח אשתו וריצה כבר 10 שנים מחייו במאסר. וזאת רק מהסיבה שהוכח להם ע"י פרקליטו כי ההתערבות המאסיבית והפוגעת של התקשורת נגד הנאשם יצרה נגדו דעת קהל עויינת וכתוצאה מכך נמנע ממנו הזכות להליך משפטי הוגן כמתחייב מהתיקון ה-14 לחוקת ארה"ב. U.S .333 SAM SHEPPARD V. MAXWELL, WARDEN NO.490

אולם התקשורת במדינה ישראל אינה פועלת לבדה שכן היא ניזונה מהדלפות בלתי פוסקות מגורמים אינטרסנטיים בתוך הפרקליטות- והמשטרה. כאשר אלה הם אותם הגופים שתפקידם כאמור הוא הגנת ואכיפת החוק. דבריו של כבוד שופט בית המשפט העליון (בדימ.) מר מישאל חשין בראיון לאתר Ynet:

"אסור שהמשטרה והפרקליטות יעסקו בהדלפות. חייבים להפסיק את זה , לתפוס כאן פעם אחת מישהו ולשלוח אותו לביתו, כדי להראות שאסור...הרעיון של ההליך השיפוטי הוא לעשות צדק בבית המשפט, כל הדרך לשם זו רק ההכנה ואין לתקשורת מה לחפש שם...".

כתב אישום חמור זה שמופנה בשנת 2007 על-ידי שופטים במדינת ישראל נגד התקשורת, המשטרה והפרקליטות מהווה תמרור אזהרה חמור וצריך להדיר שינה מכל מי שפיו ולבו שווים והדמוקרטיה, זכויות האדם, שלטון החוק וסדרי הממשל בישראל קרובים ללבו.

בהתנהלות חמורה ומסוכנת זו של התקשורת, המשטרה והפרקליטות יש גם משום פגיעה מסוכנת ב"חזקת החפות" שהינה מערובות היסוד של ההליך המשפט הפלילי.

שכן, סעיף 14.2 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות שנעשתה במדינת ניו-יורק בתאריך 16.12.1966 ושמדינת ישראל חתמה עליה ואשררה אותה (פורסם בכתבי אמנה 1040) קובע כי: "כל אדם שהואשם בעבירה פלילית יוחזק חף מפשע עד אשר תוכח אשמתו בדין."

כדי לערער את חזקת החפות במשפט פלילי יש כאמור להוכיח את אשמתו של נאשם מעבר לכל ספק סביר.

"חזקת החפות" מחייבת כאמור את רשויות השלטון באשר לדרך התנהגותן כלפי אדם שאשמתו טרם נקבעה על-ידי בית משפט מוסמך. ומטרתה לספק לחשודים ולנאשמים הגנה גם כאשר העובדות אינן מצביעות לכאורה על חפותם. והיא נגזרת מתורת מוסר פוליטי ומכבוד האדם.

אולם, בהתנהלות חמורה ומסוכנת זו של התקשורת, המשטרה והפרקליטות אין רק כדי לפגוע פגיעה קשה בהליך השיפוטי התקין ו"בחזקת החפות" לבדם. אלא יש בה משום גזר דין מוות לשמו הטוב של האדם ולכבודו שהם הדבר היקרים לו לאדם ביותר. וכל זאת יודגש שוב בטרם הוכחה אשמתו של אותו אדם מעל לכל ספק סביר וטרם הורשע בדיו בפסק דין חלוט.

כבוד נשיא בית המשפט (בדימ.) מר אהרן ברק עמד כבר על הערך של כבוד האדם ושמו הטוב בכלל ובמורשת היהודית בפרט. בפסק דינו בע"א 214/89 אבנרי ואח' נגד שפירא ואח'.

"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים כי 'לשון הרע הורגת' וכי כל המלבין את פני חברו ברבים 'כאילו שופך דמים'. ואפילו סלח אדם עליו הוצאת לשון הרע הריהו 'בוער מבפנים'. אין להתפלא איפוא כי תפיסתנו הינה כי 'טוב שם טוב משמן טוב'."

השמירה על כבודו של האדם ובכלל זה על שמו הטוב עוגנה כאמור גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

ולסיכום: לתקשורת, למשטרה ולפרקליטות כוח עצום ותפקיד חשוב מאוד במדינה הדמוקרטית, והוא בשמירה על הדמוקרטיה, על שלטון החוק, על סדרי הממשל ועל זכויות האדם. חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת הינם עקרונות חשובים מאוד בכלל וחשובים מאוד בפרט כאשר מדובר באנשי ציבור אולם עם זאת חופש הביטוי אינו חופש הביזוי ואינו חופש השיסוי. וזכות הציבור לדעת צריכה להיות בהתאם להוראות החוק ולכללי המוסר ויש לנהוג בה משנה זהירות כאשר מדובר בהליך פלילי בו מונחים על כף המאזניים הן שמו הטוב של האדם וכבודו והן חירותו הפיזית.

אשר על כן על התקשורת, המשטרה והפרקליטות לנהוג כאמור בריסון ובמשנה זהירות ולא לפגוע בהליך השיפוט הפלילי, בחזקת החפות ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שכן לאור התנהלותם כפי שתוארה לעיל לא ירחק היום ונמצא שופטים אמיצי לב אשר יזכו נאשמים כפי שנהגו שופטי בית המשפט המחוזי ושופטי בית המשפט העליון של ארה"ב ב "פרשת סם שפרד" ובפרט לאור דבריו של כבוד שופט העליון (בדימ.) חשין כפי שצוטטו במאמר זה.

בעניין זה גם מן הראוי שכל מי ששלטון החוק, ההליך השיפוטי התקין וזכויות האדם באמת חשובים לו שיצטרף באומץ לב לזעקה זו שמצאה את ביטוייה גם בדבריהם של כבוד השופטים הנכבדים כפי שצוטטו במאמר זה, ויאמר את דברו בכל פורום אפשרי ולא יחריש ויעמוד מנגד.זאת מבלי לעשות כמובן את החשבון הצר והקר של הפופולאריות או יותר נכון חוסר הפופולריות שלה יזכה כמובן בתקשורת.