חמישה לוחמים ששירתו בשירות מילואים פעיל במהלך מבצע חומת מגן, הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נגד מוחמד בכרי, ונגד סינימטק תל-אביב מרכז דורון לקולנוע וסינימטק ירושלים. מהות התביעה: פיצויים בסכום כולל של 2.53 מיליון ש"ח, וחיובם לפרסם תיקון והכחשה, וזאת בגין ההאשמות שהועלו נגד צה"ל בכלל ונגדם - בסרט 'ג'נין, ג'נין', כאילו הם שותפים לטבח שנערך, כביכול, בג'נין.
התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אמיר טיטונוביץ, המתמחה, בין היתר, בתביעות בנושא לשון הרע. התובעים הינם: עו"ד עופר ב-נתן, דורון קידר, ניר אושרי, אדם ארביב ויונתן ואן-קספל.
התובעים מתייחסים למבצע "חומת מגן" שהחל לאחר שביום 27.3.02 (ערב ליל הסדר), פוצץ עצמו מחבל מתאבד, לבוש בגדי אשה, בתוך קהל הסועדים, שהשתתפו בקריאת הגדה של פסח ובארוחת החג במלון "פארק" בנתניה, והרג עמו 29 אזרחים חפים מפשע.
התובעים טוענים, כי הם גויסו לשירות מילואים פעיל במבצע "חומת מגן" באמצעות "צו 8", וללא כל היסוס הם התייצבו על-מנת לשרת את מדינתם ולסכן את חייהם למענה, כלוחמים. לצד ביצוע פעילויותיו הקרביות, צילם ויונתן ואן-קספל, במהלך מבצע "חומת מגן", תמונות רבות. במהלך מבצע "חומת מגן" ולאחריו, רואיינו התובעים, כל אחד בעתו, על-ידי אמצעי תקשורת בישראל. בין היתר הוצג כל אחד מן התובעים בטלוויזיה בישראל, והציבור יכול היה לזהות כל אחד מהם כמי שהשתתף, כחייל לוחם, במבצע "חומת מגן" בג'נין.
בתביעה כותב עו"ד טיטונוביץ: "התובעים נמנים על קבוצה ייחודית של חיילי מילואים, אשר שירתו בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", ואשר מקפידים לשמור על ייחודיותם לאור זאת שהם נפרדו, לצערם, מרבים מחבריהם במהלך המבצע. גם מכוח הפעילויות של חברי קבוצה ייחודית זו, ניתנים חברים רבים בקבוצה לזיהוי בציבור".
לטענת התובעים, מוחמד בכרי, שהינו ערבי-ישראלי ועיסוקו במשחק תיאטרון וקולנוע, וביצירת סרטי קולנוע, הוא היוצר, המפיק והבמאי של סרט, שכונה על-ידו בשם "ג'נין ג'נין"; הנתבעת מס' 2 הנה עמותה רשומה, אשר כשמה מהווה מרכז לקולנוע; הנתבעת מס' 3 הנה עמותה רשומה.
התובעים טוענים כי מוחמד בכרי יצר סרט הנחזה לתעד אירועים שהתרחשו בתוככי מחנה הפליטים בעיר ג'נין. "הסרט נחזה להיות סרט תעודה, אשר בו מובאות לידיעת הצופה בו, בעיקר מפי אזרחים פלשתינים, אך גם בדרכים אחרות, עובדות בנוגע לפעולות חיילי צה"ל בעיר ג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", בנוגע לאופן התנהגותם, למעשיהם, לתוצאות הישירות של מעשיהם, פעולותיהם והתנהגותם וכו'; השפה המדוברת בסרט היא ערבית, ובתחתית התמונה כתוביות תרגום בעברית; בסרט לא מובאת תגובה כלשהי של גורם ישראלי כלשהו, לרבות לא תגובה מטעם צה"ל ו/או משרד הביטחון ו/או חייל ישראלי כלשהו ו/או אזרח ישראלי כלשהו. בסרט מוצגים חיילי צה"ל, ששירתו בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן", ובהם התובעים, כמי שביצעו פשעי מלחמה כלפי האוכלוסיה הפלשתינאית, המתגוררת במקום".
הסרט פורסם והוקרן בפני אנשים רבים. בהיותו שנוי במחלוקת (בלשון המעטה), יצרה הקרנתו הדים רבים בציבור, והוא עורר עניין רב בקרב חוגים שונים בציבור. הנתבעים עודדו את העניין הציבורי שנוצר, כאמור, ועשו ככל יכולתם על-מנת שאנשים רבים ככל האפשר יצפו בו במו עיניהם. ההקרנה נעשתה, למרות שהקרנתו של הסרט בהקרנות מסחריות נאסרה על-ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות - לאור זאת שהוא מציג אירועים בצורה מסולפת, וזאת תחת מסווה של "אמת דוקומנטרית", מטעה את הציבור, פוגע פגיעה קשה ברגשות הציבור, ומהווה סרט תעמולה פלשתינאית נגד ישראל. לפיכך, הנתבעים עשו ככל יכולתם על-מנת לאפשר לאנשים רבים ככל האפשר לצפות בסרט, שלא במסגרת "הקרנות מסחריות" ותוך עקיפת האיסור דלעיל.
התובעים טוענים, כי חיילי צה"ל, ובהם הם עצמם, מוצגים בסרט כמי ש: ירו באכזריות וללא הצדקה בידיו וברגליו של זקן חסר-אונים; דרסו, בכוונה ובאכזריות, באמצעות כלי רכב כבד, אזרחים פלשתינים חסרי אונים, ששכבו בדרכו של כלי-הרכב; עשו שימוש בילדים פלשתינים כ"חומה חיה"; רצחו ילדים פלשתינים; הוציאו להורג מפגר ונכה; הוציאו להורג אזרחים פלשתינים, על לא עוול בכפם, התעללו בגופותיהם, והעלימו אותן; הוציאו להורג אזרח פלשתינאי כפות; הוציאו להורג אזרח פלשתינאי, כאשר ידיו היו מורמות אל על, ולאחר מכן השחיתו את גופתו; ירו בנשים פלשתיניות חסרות אונים; הרגו אנשים, זקנים, נשים וילדים, ללא הבחנה; הרסו, כך סתם, את כל הבניינים במחנה, רבים מהם על הילדים ששהו בהם באותה העת; הפציצו את בית-החולים במקום, על החולים חסרי האונים שבו, ולא אפשרו טיפול שירותי ההצלה; גנבו את חסכונותיו של אזרח פלשתיני.
למעלה מן הצורך, נטען בתביעה, "כי כל הדברים הנוראיים דלעיל לא היו ולא נבראו, ואין בהם אמת. הנתבעים ידעו, או לפחות היה עליהם לדעת, כי הדברים הנוראיים דלעיל, או איזה מהם, אינו נכון. הנתבע מס' 1 פרסם את הדברים הנוראיים דלעיל מתוך כוונה לפגוע בחיילי צה"ל, ובהם בכל אחד מן התובעים.
כל אחד מן הדברים הנוראיים דלעיל פורסם על-ידי הנתבעים גם בנוגע לכל אחד מן התובעים, מאחר שכאמור, כל אחד מהם היה ידוע בציבור כמי ששירת בשירות מילואים בג'נין במבצע "חומת מגן"; באופן שבו הנתבע מס' 1 ביים את הסרט, ובאופן שבו הוא ערך אותו, היה כדי להחמיר עוד יותר את חומרת הדברים דלעיל ואת לשון הרע, וכדי להגביר את מידת הפגיעה, שהייתה עלולה להיגרם לכל אחד מן התובעים ואשר אכן נגרמה לו;
כל אחד מן הדברים הנוראיים דלעיל הנו דבר שפרסומו היה עלול, ועודנו עלול, להשפיל את כל אחד מן התובעים בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, ללעג ולבוז מצדם, לבזותו בשל מעשים, התנהגות ותכונות, שיוחסו לו בסרט, לבזותו בשל גזעו, מוצאו ודתו, ולפגוע בו במשרתו, בעסקו, במשלח-ידו או במקצועו; פרסום הדברים הנוראיים דלעיל היה עלול להסב, ואכן הסב לכל אחד מן התובעים, ולבני משפחותיהם, נזקים כבדים, עגמת נפש עצומה ובושת-פנים גדולה.
התובעים טוענים, כי הנתבעים 2-3 אף פרסמו את הסרט באתר האינטרנט שלהן, ולצד פרסום זה פרסמו את התמונה שצילם ויונתן ואן-קספל במהלך מבצע "חומת מגן". התמונה פורסמה ללא רשות התובע ובלא הסכמתו, ובאופן קשירתה לסרט היא הציגה את המצולמים (התובעים) כמי שביצעו פשעי מלחמה.
התובעים, באמצעות עו"ד טיטונוביץ, מבקשים מבית המשפט, לחייב את הנתבעים בשורה של סעדים, שעיקרם: פיצוי כספי בסכום של 2.53 מיליון ש"ח, ופרסום תיקון והכחשה לדברי הכזב שפרסמו.
התביעה הוגשה הבוקר (יום ד', 26.2.03). כתב הגנה טרם הוגש.
