בתקופת הסכמי אוסלו היינו עדים כל הזמן להפרחת סיסמאות שונות "שלום עושים עם אויבים", "שטחים תמורת שלום", נרצחי טרור הם "קורבנות השלום" וכו'. כולנו זוכרים את עוגמת הנפש וחוסר אונים שאחזה במחנה הלאומי מול מבול הסיסמאות ששטף את מוח העם והביא לתמיכה גורפת בהסכמי אוסלו שתוצאותיה הנוראיות מאמתות כל יום מחדש את חלום הבלהות של "שלום".
אנו פעילי המאבק נגד הסכמי אוסלו דיברנו בלשון מזלזלת על מחנה השמאל המפריח סיסמאות ורודות, אך אינו רואה מה שכל ילד היה יכול לראות כי "המלך הוא ערום" ואין דיון ציבורי מעמיק בסוגיות השונות של הסכמי אוסלו.
אז כינינו תופעה זו כאחד הסממנים של "בולשביזם של השמאל" שהזכיר לנו שיטות ניהול שילטון בסין העממית, וברית המועצות שגססה. עיתונים יומיים אז נראו לנו כ"פרבדה" וקול ישראל היה הערוץ הרשמי של תומכי אוסלו.
סממן אחד נוסף של בולשביזם שראינו באותה התקופה היה יישור קוו עם המנהיג והמפלגה. היינו תוהים ושואלים "האם אין צדיק אחד במחנה השמאל שיקום ויגיד שהסכם זה הוא תרמית? שהוא לא יביא שלום אלא יקרב מלחמה." בסוף, כשהגיעה שעת ההצבעה כל הידיים הורמו בעד כאיש אחד. לא רק בנושא זה אלא גם בעניינים רבים אחרים. כי מקו המפלגה והמנהיג אין סוטים!
סימנים אלה של בולשביזם שהזכרתי, אינם יחודיים רק למשטרי השמאל. הם למעשה מהווים כלי בידי שילטון ריכוזי וכוחני להשליט סדר ומשטר אחיד בכוח הסמכות, ולא בסמכות המחשבה ודיון ציבורי פתוח. כל אותן השיטות, ויותר גרועות מאלה שהזכרתי, שימשו בעבר גם לבניית כוחם של משטרים טוטליטריים מסוגים שונים.
אם כן, אל לנו במחנה הלאומי לחשוב שבולשביזם וכוח סמכות הם רק נחלתם הטבעית של מחנה השמאל בישראל. הוא עלול לאחוז נחלה גם בתוך המחנה הלאומי. לדעתי בימים אלה אנו עדים לסממנים של תרבות הבולשביזם במחנה הלאומי.
מתחילת מערכת הבחירות, במחנה הלאומי אנו מוצפים בסיסמאות כגון, "לא לבזבז קולות" "לא להצביע למפלגות קטנות ורסיסי מפלגות". יש "איחוד לאומי" ואוי למי שייסטה מהקוו! הוא יותקף ויואשם כפי שנכתב בכרוז אחד "מי שמצביע למפלגה קטנה (שם המפלגה מצונזר) מצביע לדהמשה". סיסמאות גם דוחות כל דיון. אין דיון במצעים של מפלגות. יש ריצת אמוק לשילטון. קודם נתפוס שלטון אומרים, ואחר כך נברר סוגיות יסוד.
יש גם מנהיג או מנהיגים: בכל כייון שנפנה את ראשינו נראה את שמות של שרון וליברמן באותיות ענק, בגודל אוטובוס! אין יותר ארץ ישראל. אין תורת ישראל. יש "ליכוד". יש "איחוד". ויש מנהיג! יש שרון. יש ליברמן. אפילו משה פייגלין חפץ להיות שרון של ליכוד!
הסיסמאות והשיטות מגוונות אבל המסר העיקרי שלהן אחד והוא: אל תסטה מהקו לך בתלם אחרי המנהיג ולך בעדר יחד עם כולם.
אבל רגע, יש לנו בעיה! יש לנו התורה הנצחית שקבלנו ממשה רבנו. אנחנו לא צריכים את המנהיג שיגיד לנו מה נעשה ולאן נילך. הוראות החיים מופקדים בידי כל יהודי בספרי קודש כדי שכל אחד יוכל ללמוד ולעצב את חייו בהתאם, כמובן בהדרכה רבנית. מה שאנחנו צריכים הוא לא מנהיג שיוביל אלא אישים שיארגנו ויקלו את החיים למימוש הקדושה של החיים. לא מנהיגים בלבד הובילו את עם ישראל לארץ ישראל אחרי 2000 שנות גלות אלא בעיקר המורשת שכל יהודי שמר ברוחו הובילה אותנו. מנהיגי שקר של ימינו לא יובילו אותנו לנחלה. ראה פרקי רבין, ברק, נתניהו ושרון.
לכן אני ברחתי ממסגרות שבהן יש "מנהיג". מצאתי לעצמי מסגרת שיש בה אנשים ופעילים עם מסירות נפש בלתי מתפשרת למען ערכי ארץ ישראל ועם ישראל. אני מצביע למפלגה קטנה באשר מצעה מורכב רק מעקרונות נאמנים לערכי המורשת שתלחם למענם בלי מורא גם בנושאים חיוביים וגם בנושאים קשים כמו הבעיה הדמוגרפית המסכנת את המשך הרוב היהודי בא"י.
אני מצביע למפלגה קטנה כדי שבולשביזם ומנהיגות שקר לא יתחזקו בתוכנו. כדי שתהיה תחרות חופשית במימוש צווי עמנו בין מגזרים שונים בעמנו. אם מסגרתי תתקלקל אז אמצא אלטרנטיבה. נאמנותי לא נתונה למפלגה, אלא למורשתנו שהחזיקה את עמנו במופת בין העמים בהיסטוריה.
אני פונה לקוראי להצטרף למפלגה קטנה לחיזוק ערכי האומה במקום מנהיגות שיקרית.
_______________
פרופ' ישראל חנוקוגלו היה בין מובילי המאבק נגד הסכמי אוסלו בתפקידו כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. בין השנים 1996-1999 כיהן כיועץ ראש הממשלה לענייני מדע וטכנולוגיה.
