גורל עסקת הקרקעות הגדולה בין קק"ל למדינה תלוי, ככל הנראה, במילה אחת: האם העסקה תחול גם על קרקעות "לא מבונות" עירוניות של קק"ל - או לא.
האסיפה הכללית של קק"ל אישרה ביום ג', 23 ביוני, החלטה הקובעת כי קק"ל תעביר למדינה רק קרקעות "עירוניות, בנויות ומהוונות", כלומר רק מגרשים בנויים, שדייריהם שילמו דמי חכירה מראש, ולא מגרשים ריקים.
נראה, כי למדינה אין עניין רב בעסקה, שבה תקבל דירות מקק"ל, שאין לה מה לעשות אתן. המדינה מבקשת לקבל מקק"ל מאות מגרשים ריקים בערים הגדולות, בעיקר תל אביב וירושלים, כדי למכרם ליזמים, משקיעים ובעלי הון. אולם החלטת האסיפה הכללית של קק"ל אינה מאפשרת, לכאורה, להעביר למדינה מגרשים ריקים.
המדינה תוכל, אמנם, לקבל מקק"ל גם מגרשים שעליהם נבנו מפעלי תעשיה ונכסים מניבים. כדי לממש את הקרקע, יהיה צורך להרוס את המפעלים והמבנים, וזו אפשרות שאינה נראית סבירה לתקופה הקרובה.
כתב News1 מציין גם את העובדה הבאה: ב-2 ביוני החליט דירקטוריון קק"ל לאשר את הסכם העקרונות עם המדינה. דוברת קק"ל הוציאה הודעה לעיתונות, שבה נאמר כי החליפין יחולו על קרקעות "מיושבות בעיקרן", כלומר גם מגרשים ריקים. לאחר מספר דקות הוציאה הדוברת הודעה מתוקנת, שבה דובר על "קרקעות מבונות".
בכל מקרה, החלטת האסיפה הכללית היא הקובעת. ראשי קק"ל, שינהלו עתה מו"מ עם המדינה על חתימת החוזה המפורט, לא יוכלו לחרוג מהחלטה זו.
במקביל, הגישו אתמול (26.5.09) דירקטור קק"ל אורי בנק וחברת האסיפה הכללית רות ליברמן בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, להוציא צו מניעה נגד קידום העסקה כפי שאושרה. הם חוזרים בבקשתם על נימוקים שכבר פורסמו:
- ההצבעה לא הייתה חשאית. בנק: "משיחות אישיות ידוע לי עד 12 חברים, שאם ההצבעה הייתה חשאית ולא גלויה היו מצביעים נגד".
- צופיה דיאמנט-יוסף טוענת שהצביעה בטעות "נמנע" (היא הגישה בנפרד בקשה לצו מניעה)
- העסקה נוגדת את עקרונותיה של קק"ל.
- ההחלטה מינואר 2006, שאפשרה לקק"ל לעשות את עסקת החליפין, אינה תקפה משום שלא אושרה ופורסמה כדין.
- הדירקטוריון התעלם משתי הצעות חילופיות , כולל הפרדת קרקעות קק"ל מקרקעות המדינה.
- האסיפה אינה זכאית לקבל החלטות הנוגעות לנכסים השייכים לעם היהודי.
- עיקר הקרקע שתקבל קל"ל הוא בדרום הנגב, אינה מיועדת לפיתוח, ולכן נוגדת את עקרונותיה של קק"ל.
המבקשים אומרים, כי אם צו המניעה שביקשה דיאמנט-יוסף יהפוך לסופי, לא יהיה צורך לדון בעתירתם. אם הוא לא יתקבל - הם מבקשים לדון בעתירתם.
