משטרת ישראל היתה אמורה להיות הגוף שיגן על זכויות האדם של אזרחי ישראל והשוהים בה. הגנה על זכויות אדם הינה המהות היסודית של תפקיד המדינה והיא כוללת הגנה על זכויות החיים והרכוש כבסיס לקיום תרבותי.
אם יש סיבה לפסול את מועמדותו של יעקב גנות לתפקיד המפכ"ל היא לא רק העובדה שהוא נגוע במעשי שחיתות (כעולה מהדיונים המשפטיים בעניינו ובנושא זה לא נותר לי אלא לסמוך על עמותת אומ"ץ). מה שלא הודגש דיו עד כה הוא כי גנות, המעיד על עצמו כי הוא "סוס קרבות ותיק", כפי שכינה את עצמו בתגובה למינוי האחרון, אחראי לכתם מוסרי שלא ימחה על מדינת ישראל - הקמתה והתווית אופן ניהולה של משטרת ההגירה.
מקץ שנה לפעולת משטרת ההגירה גורשו 16,500 עובדים מישראל - והמחיר היה מחיר כבד גם כלכלית (200 מיליון שקל מבוזבזים ללא שוב ואובדן מקומות עבודה ופרנסה שהעובדים המהגרים תרמו לקידומם) ואף יותר מכך מוסרית. במקביל לגירוש נכנסו לישראל 7,500 עובדים חדשים תוך כדי שלשול שלמונים ואתנן למערכת מושחתת ומנוולת שעלילותיה עדיין נפרסות בפני בתי המשפט (
ראו משפט בניזרי).
עיתון ה"ארץ" מצטט בתום שנה לפעילותו של גנות במשטרת ההגירה, את מנהלת עמותת "קו לעובד" חנה זהר: "אין ספק שהמשטרה הצליחה לגרש ולהרתיע, השאלה באיזה מחיר. הצורה שבה נעשה הגירוש היא ברוטלית, לעתים לא חוקית ולרוב בלתי אנושית". בדוח קשה שהוציאה העמותה יחד עם מוקד סיוע לעובדים זרים תועדו עשרות מקרים של הכאת עובדים בידי שוטרים, פריצה לדירות עובדים באישון ליל, ושלילת זכויותיהם המשפטיות של המיועדים לגירוש.
ד"ר רבקה רייכמן, סוציולוגית מאוניברסיטת חיפה החוקרת את תחום העובדים הזרים, התבטאה באותה כתבה: "מה שהושג בשנה האחרונה זה השלטת משטר טרור והפיכת חייהם של מהגרי העבודה לגיהנום. במקום לנסוע באוטובוסים, שם הם חשופים לפשיטות משטרה, נוסעים העובדים במוניות. הם סיגלו לעצמם הרגלים של חיים במחתרת - הליכה רק ברחובות צדדיים, יציאה רק בלילות, בילוי בדירות במקום בחוץ".
משטרת ההגירה - הגוף הדורסני ביותר שהקימה ישראל לפגיעה בזכויות האדם - הביאה בשנת 2005 את שגריר הפיליפינים,
אנטוניו מודנה, לעורר סערה בביצה המקומית באמירתו: "אני לא יכול לסבול את היחס לעובדים הפיליפינים בישראל... משטרת ההגירה מתנהגת כמו נאצים".
פירותיה המבאישים של התנהלות זאת יכתימו את מצפונו של כל ישראלי לדורות רבים קדימה, גם היום יושבים פליטי רצח עם בסודאן במשך תקופות שעולות על שנה בתנאי כליאה מחפירים תוך המחשה קיצונית לתרבות שמאפשרת את הזלזול באטום הקיום האנושי - בפרט ובזכויותיו.
גנות, יוצרה ומנהלה של המערכת הזאת, יכול אולי להיות קצין יעיל ובולדוזר ואפילו "סוס קרבות" – מה שאזרחי ישראל זקוקים לו כיום הם רוכבים ולא סוסים – כאלו שיודעים להנהיג את מוסדות השלטון שהיו אמורים לייצגנו ולהגן על זכויותינו במעלה המוסרי אל מקום ראוי יותר - הרחק מן המקום אליו דירדר אותנו גנות עם משטרת ההגירה.
