נהג משאית זבל נסע לאחור ודרס הולכת רגל

אברהם בן נון הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בעיר מיום 6.5.09 שהרשיע אותו על-פי הודאתו, בנסיעה לאחור באי-זהירות, וגרם חבלה של ממש וכן בעבירות של נהיגה בקלות ראש.

על בן נון נגזרו העונשים הבאים: 12 חודשי פסילה בפועל; 6 חודשי פסילה על-תנאי לתקופה של 3 שנים; קנס בסך 3,000 שקל או 50 ימי מאסר תמורתם.

בכתב הערעור עתר בן נון נגד עונש הפסילה בפועל ולדבריו, למרות שהורשע על-פי הודאתו בביצוע העבירות, יש לבחון את מידת האשם שלו לנוכח נסיבותיה של התאונה, דהיינו- התנהגותה של הולכת הרגל.

מכתב האישום עלה שבן נון נהג במשאית לפינוי אשפה בחניון של בית-חולים תל-השומר, במקום בו לא אמורים להימצא אנשים. לטענתו, לפתחה של הולכת הרגל רובצת רשלנות תורמת חמורה כשהלכה במקום למרות שהוזהרה, וכי הוא נוהג מזה כ-22 שנה, וכל עיסוקו בנהיגה ועברו אינו מכביד אלא ראוי לשבח.

המדינה טענה שנסיבות התאונה לרבות רשלנותה התורמת של הולכת הרגל, נשקלו במסגרת העונש שגזר בית משפט לתעבורה וכי עתרה בצדק, להטיל עליו פסילה ארוכת שנים ומאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. "בית משפט קמא שקל את כל הנסיבות לקולא ולחומרא, ואיזן בין האינטרסים השונים וגזר עונש מתון. על-פי החוק מוטלת על הנהג חובת זהירות בעת נסיעה לאחור, לכן לא ניתן לומר כי האחריות לקרות התאונה מוטלת באופן זהה הן על המערער והן על הולכת הרגל. תוצאותיה של התאונה קשות וחמורות. להולכת הרגל נגרמו חבלות של ממש, לרבות שברים בחוליות עמוד השדרה, חבלות קשות בגפיים וקרע של הסרעפת". המדינה ביקשה לדחות את הערעור ולהותיר את העונש על כנו.

שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב, מרים סוקולוב, הפנתה לפסיקתו של בית משפט לתעבורה שקבע כי קיימת רשלנות תורמת חמורה של הולכת הרגל שהלכה במקום שנאסר למעבר להולכי רגל, ושהיה מיועד לכניסה לכלי רכב, ולא בכניסה המיועדת להולכי רגל, וזאת על אף שהוזהרה קודם לכן.

ברם, הדגישה כי "לא ניתן להתעלם מרשלנותו החמורה של המערער, שנהג במשאית לפינוי אשפה, בחניון של בית-חולים תל-השומר. נסע לאחור, לא הבחין בהולכת הרגל שמאחוריו, פגע בה ועלה עליה עם גלגלי המשאית. סבורני כי יש ממש בקביעת בית משפט קמא לפיה, רשלנותו של המערער הינה חמורה. כאמור, על המערער-הנהג מוטלת חובת זהירות בעת נסיעתו לאחור והיה עליו לתת תשומת ליבו לדרך, ולוודא שאין הולכי רגל במקום. מה גם, שלא ניתן להתעלם מתוצאותיה הקשות של התאונה".

השופטת דחתה את הערעור וקבעה שהמקרה אינו מצדיק התערבות והעונש אינו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת.