בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
הסרט מצייר תמונה אלגנטית ושנונה של הגנגסטר ג'ון דילינג'ר והניסיונות לתפוס אותו ● מוסר אינו שייך לסיפור הזה
|
דפ בתפקיד דילינג'ר [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
שתי סצינות מצוינות ב"אויבי הציבור", סרטו החדש של הבמאי מייקל מאן, מתרחשות בבית קולנוע. בסצינה הראשונה יושב גיבור הסרט, ג'ון דילינג'ר (ג'וני דפ), אחד הגנגסטרים הנודעים בראשית שנות ה-30, באולם קולנוע כאשר על המסך מופיעה תמונתו ובקריינות נקראים הצופים להיות שותפים לחיפושים הנעשים ברחבי ארצות הברית אחרי מי שזכה לכינוי "אויב הציבור מס' 1". האורות באולם נדלקים, והצופים מתבקשים להביט שמאלה וימינה, אולי במקרה הם יושבים ליד דילינג'ר או מבחינים בו בקרבתם (אף שלא ברור מה הם אמורים לעשות אם אומנם יראו אותו). הצופים מצייתים, מביטים שמאלה וימינה, ודילינג'ר עצמו, עם אותו חצי חיוך שמאפיין חלקים רבים של הופעתו של דפ בתפקיד הזה, כאילו משתף פעולה עמם: הוא כאילו מסיט את פניו לאחד הצדדים, אך למעשה פניו נותרים קפואים במבט קדימה. כמובן, איש בקהל אינו מזהה אותו. זה רגע שנון ומצחיק, שמזכיר במעט רגע נודע ביותר מתוך "זרים ברכבת", סרטו של אלפרד היצ'קוק מ-1951, שהציג קהל במשחק טניס שעוקב אחר מעופו של הכדור מצד לצד, ורק אחד הנוכחים באותו המון אינו מזיז את ראשו, אלא לוטש את מבטו בכיוון אחד בלבד. בסצינה השנייה, המופיעה לקראת סוף הסרט, צופה דילינג'ר ב"מנהטן מלודרמה", סרט הגנגסטרים של וודי ואן דייק מ-1934. מאן מציג לפנינו קטעים ארוכים למדי מתוך סרטו של ואן דייק ומשלב אותם עם צילומים מקרוב, ארוכים אף הם, של פניו של דילינג'ר הצופה בסרט, שוב עם אותו חצי חיוך על שפתיו. אנו מתבוננים בפניו כדי לנסות לפענח מה דילינג'ר, שהיה חובב סרטים ידוע, חושב על הסרט שעוסק בעולם שהוא היה אחד ממעצביו; האם הוא חושב שהסרט אמין? האם הסוגיות האתיות של חטא ועונש שסרטו של ואן דייק מעלה נוגעות לו, או אולי משעשעות אותו? האם גם הוא, כמו גיבור הסרט שבו הוא צופה, היה מעדיף להישלח לכיסא החשמלי מאשר להיכלא מאחורי סורגים למשך כל חייו? אך עוד יותר משהם מנסים להבין מה עובר במוחו של דילינג'ר בזמן הצפייה בסרט, מטרתם של הקלוזאפים הארוכים של דילינג'ר המתבונן בסרט היא ליצור הקבלה בינו לבין שני כוכבי הסרט שבו הוא צופה: ויליאם פאואל וקלרק גייבל, שניים מגדולי הכוכבים של אותה תקופה. כמו פאואל וגייבל עוטה דילינג'ר שפם דק, וככל שאנו מתבוננים זמן רב יותר בפאואל וגייבל ואחר כך בדילינג'ר, כפי שג'וני דפ מגלם אותו, כך אנו מודעים יותר ויותר לעובדה שמייקל מאן, בשיתוף פעולה עם דפ, עיצב בסרטו את דמותו של ג'ון דילינג'ר כמי שברא את דמותו ואת סגנון התנהגותו ודיבורו בצלמם של כוכבי הקולנוע האהובים עליו. אבל אלה הם לאו דווקא השחקנים המצוינים אך הלא נאים במיוחד שנהגו באותן שנים לגלם גנגסטרים, כגון פול מוני, ג'יימס קגני או אדוארד ג' רובינסון, אלא הכוכבים הזוהרים, האלגנטיים והמתוחכמים יותר, כגון ויליאם פאואל וקלרק גייבל. ולא רק הם. את הצלע הנשית במשולש הרומנטי בסרט מגלמת מירנה לוי, וכאשר אנו מתבוננים בה בקטעים מסרטו של ואן דייק, איננו יכולים שלא להבחין בדמיון בינה לבין השחקנית מריון קוטיאר, המגלמת בסרטו של מאן את מושא אהבתו הגדולה של דילינג'ר: בילי פרשט, נערת מלתחה, שאביה היה צרפתי ואמה הייתה ממוצא אינדיאני. כאשר, לקראת סוף הסרט, אנו מתבוננים בעיניה הגדולות והאקספרסיביות של קוטיאר, איננו יכולים שלא להיזכר בעיניה הגדולות והאקספרסיביות של מירנה לוי בסצינה המוצגת בסרטו של מאן שבה היא מתחננת לפני פאואל על חייו של גייבל; האם דמיונה של בילי ללוי ולכוכבות אחרות של התקופה הוא אחת הסיבות שדילינג'ר נמשך אליה בעוצמה רבה כל-כך?
|
"אויבי הציבור" מבוים טוב יותר מכל סרט קודם של מאן. הוא מצולם להפליא על-ידי דנטה ספינוטי, ואף שהוא נמנע מהראוותנות שאיפיינה למשל את סרטו של בריאן דה פלמה "הבלתי משוחדים", שהתרחש בערך באותה תקופה, הקצב והסגנון בוראים ראוותנות משל עצמם, שגורפים את הצופים לתוכה. במרכז הסרט ניצבת הופעתו של ג'וני דפ כג'ון דילינג'ר. מאן אינו מתלבט כלל אם להציג את דילינג'ר כדמות עממית ופרועה (כפי שעשה זאת ג'ון מיליוס בסרטו מ-1975 שבו וורן אוטס גילם את דילינג'ר) או כדמות רומנטית עם אלמנטים של רובין הוד אפילו. סרטו אינו מתעסק כלל בשאלות האתיות הקשורות בהצגתו של גנגסטר בקולנוע והוא נמנע מהלהט ההרואי של תשוקה ואובדן שאיפיין את הצגתם של בוני פרקר וקלייד בארו בסרטו של ארתור פן. סרטו מציב בפנינו מיתוס כמעט חד ממדי ומופשט, וג'וני דפ בהופעתו המאופקת והכמעט חד גונית בסרט משרת את חזונו של מייקל מאן.
|
כל אלה הם יותר מפרטי טריוויה המעשירים את סרטו של מאן. הם מעידים על כוונתו הכפולה של הבמאי: ליצור סרט זיכרון של סרטי הגנגסטרים הקלאסיים, מ"קיסר קטן", "אויב הציבור" ו"בעל הצלקת", שהניחו את היסודות לז'אנר בתחילת שנות ה-30, ועד ל"בוני וקלייד"; ובה בעת - כפי שמעידים נפחו, סגנונו, צבעוניותו ואפילו שיטת הצילום שלו, היי דפינישן - ליצור סרט שהוא חריגה מהמסורת שאותם סרטי גנגסטרים מייצגים. התוצאה היא אחד מסרטיו הטובים והשלמים ביותר של מייקל מאן, שיצירתו עד כה, גם כאשר היא הייתה מעניינת, לא תמיד הייתה מספקת. מייקל מאן הוא במאי קר, שסרטיו מתאפיינים לרוב ביומרה יתרה וכובד ראש מעיק. התכונות האלה פגעו בסרטים כגון "היט", "עלי" ובעיקר "מיאמי וייס", סרטו הלפני אחרון שהיה גרסה קולנועית ראוותנית אך ריקה של סדרת הטלוויזיה שלו ששינתה את חזותן של סדרות הפעולה הטלוויזיוניות באמריקה. אותן תכונות שירתו ביעילות מסוימת את סרטיו הטובים יותר, ובהם "המקור" ו"הנוסע", סרטו מ-2004 בכיכובו של טום קרוז שהתייחסותו למציאות המיתולוגית של פשע ואלימות סללה את דרכו של מאן אל "אויבי הציבור". אף שג'ון דילינג'ר הוא גיבורו של הסרט, שמתאר את 14 החודשים האחרונים בחייו, שמו של הסרט בוחר בלשון רבים, מכיוון שדילינג'ר הוא רק אחד מגיבורי המיתולוגיה המצטברת של הסרט, שרבים מגיבוריה הנוספים, שנשאו כינויים כגון "פריטי בוי פלויד" ו"בייבי פייס נלסון", מופיעים בו. המציאות הגנגסטרית המתוארת ב"אויבי הציבור" הייתה אחת התוצאות של המשבר הכלכלי שהחל באמריקה ב-1929 - כתובת בתחילת הסרט מכריזה שהעלילה מתרחשת ארבע שנים לאחר תחילת השפל הגדול. אך בסרטו של מאן אין סימן למצוקה הכלכלית שפקדה את המדינה: איננו רואים את סמלי התקופה, כגון התורים ללחם או המוני המובטלים שאיבדו את בתיהם. להיפך אפילו. "אויבי הציבור" מתקיים באיזושהי מציאות מיתולוגית אלגנטית ואפילו זוהרת, הפועלת בצד ההיסטוריה. הסרט רק רומז על העובדה שדילינג'ר וגם רבים מעמיתיו נהפכו לגיבורים עממיים משום שפגעו באויב הגדול ביותר של הציבור: הבנקים. הוא אינו חייב לומר זאת במפורש, כי עצם הבחירות הסגנוניות של הסרט כוללות את האמירה הזאת. בצד הפעילות הגנגסטרית הענפה של התקופה, מתארת עלילת כיצד התהוותה מערכת החוק ששמה לה ליעד עיקרי את הלחימה באויבי הציבור ואת חיסולם. אדגר ג' הובר (בילי קראדאפ) מייסד את האף-בי-איי וממנה את הסוכן מלווין פרוויס (כריסטיאן בייל) לעמוד בראש היחידה שתשיג את המטרה. אלא שפרוויס מוקף בחדלי אישים, שאין להם הכישורים להילחם בתופעה העירונית האלימה החדשה הזאת שפקדה את אמריקה, ופעם אחר פעם דילינג'ר נשמט מידיהם. הכישלונות האלה מספקים לסרט מידה של הומור, שיוצר ניגוד מוצלח לחומרה היתרה שבה בייל ושאר השחקנים המופיעים כסוכני אף-בי-איי מגלמים את תפקידיהם.
|
|
תאריך:
|
22/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
22/07/2009
|
|
אורי קליין
|
|
בית המשפט העליון מחק (יום ד', 22.7.09) את הערעור שהגיש מייסד אמבלייז, אלי רייפמן, על החלטת השופטת ורדה אלשיך, לפיה יעביר את מניותיו בחברה למנהל המיוחד שמונה על נכסיו, עו"ד איתן ארז.
|
|
|
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר היום (ד', 22.7.09) בדיון במליאת הכנסת, כי גדר ההפרדה לא תפורק. לדבריו, הגדר תישאר על כנה ולא תפורק וזאת משום שהשקט הקיים הוא בזכות הגדר והורדתה תחזיר את המצב לקדמותו.
|
|
|
מיקרוסופט הגישה לקרן הלינוקס, Linux Foundation, כ-22 אלף שורות קוד בתרומה, כך בישרה אתמול החברה בכינוס הקוד הפתוח השנתי, OSCON, שמתקיים בימים אלו בסאן חוזה, קליפורניה. שורות הקוד הועברו לקרן תחת רישיון הקוד הפתוח GPL (ר"ת General Public License) של GNU והן תאפשרנה להריץ את לינוקס על-גבי שרתים של Windows Server 2008 תחת פלטפורמת הוירטואליזציה של מיקרוסופט Hyper-V.
|
|
|
שכרו החודשי של המנכ"ל הנכנס של חברת לידקום, עופר בלוך, יעמוד על סך של 100,000 ש"ח. כך מסרה (יום ד', 22.7.09) החברה. בלוך צפוי להכנס לתפקיד ב-1 בספטמבר. לידקום עוסקת בתכנון, הקמה ותפעול של רשתות תקשורת סלולריות.
|
|
|
עונת החתונות נמצאת כעת בעיצומה, והחתן והכלה עושים סידורים אחרונים לקראת היום המאושר בחייהם, אולם כאשר הם מתכננים את טקס הנישואין המושלם, הם אינם מתכוונים לכלול בו אף דולף, וכשהשושבינה מתחילה לדמוע, זה לא אמור לקרות בגלל אבקני הזר שבידה.
|
|
|
|