ברוך משה תבע את חברת פלאפון תקשורת בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בראשון-לציון בסכום של 1,500 שקל לאחר שסירבה לבטל עסקה לשדרוג מכשיר ונהגה עמו במרמה ובהטעיה. לדבריו, הובטח לו שהשדרוג ייעשה ללא עלות ויקבל הנחה של 10% עבור השיחות. "לאחר ארבעה ימים גיליתי שעלי לשלם עבור המכשיר החדש, והתחייבתי לדבר ב-149 שקל לחודש מבלי שהסכמתי לכך".
משה התייצב במרכז השירות, וכשביקש לבטל את העסקה נאמר לו שהדבר ניתן בתוך 24 שעות שחלפו והדבר צוין על גבי שלט. לדבריו, בעת החתימה על העסקה לא ראה שלט ונציג פלאפון הראה לו שלט שלקח מעמדה מרוחקת.
פלאפון הכחישה בכתב ההגנה שפעלה תוך מרמה או הטעיה, ולדבריה, תנאי העסקה פורטו בחוזה, והיא פעלה על פיו. "מדיניות החזרת המוצרים הוצגה במקום בולט ונראה לעין, כנדרש לפי סעיף 4ג לחוק הגנת הצרכן. לאחר שהתובע קיבל את המכשיר ועשה בו שימוש, איננו יכולים למכור אותו כחדש. אם התובע מעוניין להפסיק את ההתקשרות, טרם סיום תקופת ההתקשרות, הוא רשאי לעשות כן בכפוף לעמלת היציאה ויתרת התשלומים בגין המכשיר".
בדיון בפני השופטת יעל בלכר, טענה פלאפון שיש שלט המלמד על אפשרות ביטול העסקה בתוך 24 שעות מאחורי כל עמדה, והודתה שלא הראתה אותו למשה, והוא לא שאל על אפשרות ביטול העסקה.
בפסק הדין קבעה השופטת שפלאפון פעלה בהתאם להסכם ולא הטעתה את משה, אולם יש לבטל את העסקה: "לא הוכח שהמודעה המפרטת את מדיניות החזרת הטובין של הנתבעת עמדה בדרישות הדין, והן מחמת שהתובע עמד בתנאים שקבעה הנתבעת לביטול, על-פי מדיניות החזרת המוצרים הנהוגה אצלה. הנתבעת לא הוכיחה שקיימה את הוראות החוק והתקנות בדבר גילוי מדיניות החזרת הטובין".
לדברי השופטת, בתקנות הגנת הצרכן (הצגת מודעה בדבר מדיניות החזרת טובין), תשס"ה - 2005 נקבע שיש להציג את המודעה "במקום הנראה לעין על יד כל קופה ובאופן שהצרכן יוכל לקרוא בנקל את הכתוב בה", ופלאפון לא הוכיחה שהשלט הוצב במקום נראה לעין. "לא הוצגה תמונה של השלטים במרכז השירות ושל מיקומם והאם למשל ניתן לראותם כאשר הלקוח יושב מול הנציג, באופן שיענה לדרישה הכפולה שבחוק".
השופטת הדגישה שבקשתו של משה להחזיר את המכשיר ולבטל את העסקה הייתה בהתאם למדיניות החזרת המוצרים של פלאפון. "החוזה נערך ביום ה', 5/2/09, והתובע, כעולה מעדותו שלא נסתרה, התייצב במרכז השירות וביקש לבטל את העסקה כעבור 4 ימים, דהיינו: ביום א' שלאחר מכן, ה- 8/2/09. בהסכם, שנוסח על-ידי הנתבעת, לא כתובה שעת עריכתו. מדובר בפרט שבידי הנתבעת להביא לידי כך שיירשם על-ידי נציגיה, בוודאי אם היא מבססת את מדיניות החזרת המוצרים אצלה על מניין של 24 שעות מביצוע העסקה. על כן, יש להניח לטובת התובע, שההסכם נערך בסוף יום ה', כך שסיום מניין 24 שעות מביצוע העסקה חל בערב שבת.
"בנסיבות אלה, 24 השעות חלפו רק ביום א', שהרי לא ניתן היה להחזיר את המוצר בערב שבת ובשבת (כך גם לפי ס' 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981 שלפיו לא יבואו במניין תקופת ימים או חודשים, ימי מנוחה, כשהמועד האחרון לביצוע חל ביום מנוחה".
השופטת מתחה ביקורת נוקבת על פלאפון: "בנסיבות בהן העסקה בוצעה ביום ה', והצרכן מתייצב בבקשה להחזיר את המכשיר ביום א' - גם אם חרגה הבקשה ממדיניות החזרת המוצרים של הנתבעת בשעות ספורות, אני סבורה כי מדובר בעמידה על זכות חוזית בחוסר תום לב".
בסופו של דבר, העסקה בוטלה ונקבע שמשה יחזיר את המכשיר ללא חיוב כלשהו ופלאפון תחזיר לו אגרת בית משפט בסך 150 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 1,200 שקל. "בקביעת ההוצאות הבאתי בחשבון את התנהלותה של הנתבעת, שעמדה על קיום ההסכם למרות התקופה הקצרצרה שחלפה עד לבקשת התובע לבטלו".
