השופט יהודה גרניט ביטל צו של בית הדין הרבני כדי להגן על זכותו של גבר להשתמש בדירה שהיתה בבעלותו עוד בטרם נישא. מדובר בצעד יוצא דופן שכן בית המשפט למשפחה, בו יושב השופט גרניט אינו מהווה ערכאת ערעור על בית הדין הרבני, שקבע קודם לכן כי לאישה זכות ל-"מדור ספציפי" בנכס.
בפסק דינו קורא השופט יהודה גרניט לשנות את המצב בו שתי מערכות משפטיות (בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה) דנות באותו הנושא, אך כל אחת כפופה למערכת דינים שונה. הוא מכנה את המצב כמציאות מטורפת ובלתי הגיונית - הצהרה שמסכים לה הדיין דיכובסקי.
עוד מבקש גרניט מהמחוקק לבטל את כפיפות המזונות לדין האישי ולקבוע חובת מזונות אזרחית.
הרקע לסיפור הוא נישואין של זוג מבוגר, אשר לשני חבריו היו אלו נישואין שניים. לאישה היתה בת בוגרת מנישואיה הראשונים. מספר חודשים לאחר הנישואין התדרדרו יחסי בני הזוג, והאישה פנתה לבית הדין הרבני כדי לקבל מזונות ב-1998. בית הדין העניק לה מזונות בסך 2,500 ש"ח לחודש.
בשנת 2000 פנתה האישה לבית הדין הרבני פעם נוספת, בבקשה לקבל מדור ספציפי בבית שהיה בבעלות הבעל עוד בטרם נישאו. בית הדין העניק לה את הצו, שאסר על הבעל להכנס לבית. הצו שלל כל אפשרות להעביר את האישה למקום מגורים אחר בניגוד לרצונה, למעט בהחלטת בית הדין הרבני.
השופט גרניט מבקש את השימוש של בית הדין הרבני בסעד המדור הספציפי וטוען כי מדובר בנשק כנגד בית המשפט לענייני משפחה. גרניט מצטט את הדיין דיכובסקי אשר אומר דברים דומים בפסיקה קודמת.
גרניט מבקש מהמחוקק לבטל את כפיפות דיני המזונות לדין האישי ולקבוע חובת מזונות אזרחית. גרניט מציג מספר דוגמאות למצבים בהם הדין האישי עשוי להיות בעייתי. ראשית - האיש חייב במזונות אשתו, בעוד שהאישה פטורה מלזון את בעלה. שנית - האישה רשאית להפסיק לעבוד, והבעל חייב להמשיך לזון אותה. שלישית - אין התחשבות בהשתנות מצבו הכלכלי של הגבר, אלא המזונות נקבעים לפי רמת החיים להם התרגלה האישה בבית אביה, וכיוצא בזאת.
בנוסף מציין גרניט מספר מקרים בהם הדין פוגע דווקא באישה - לדוגמא כאשר היא עוברת על הדת היהודית, או שאינה יהודיה.
גרניט מדבר על מירוץ סמכויות הקיים בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. מרוץ זה מפתה את בני הזוג למהר ולהגיש ראשונים את התביעה, שכן התובע הראשון בוחר את הערכאה בה ידונו - לפי הערכאה הנוחה לו.
יתרה מכך, הדבר יוצר עלויות נפשיות רבות וכן עלויות כלכליות ובעייתיות.
לאחר פסק דין מפורט מסיים גרניט: "לפיכך אני קובע כי על בית המשפט האזרחי ליתן את החלטתו על-פי התביעה שבפניו ולא לתת נפקות לצווי בית הדין".
בעמותת הורות שווה [קישור למעלה] קיבלו בברכה את פסק הדין. "את המחיר הכלכלי הכבד משלמים לא רק המתגרשים עצמם אלא גם המדינה המסבסדת בתקציבי ענק את פעילותם של בתי המשפט למשפחה,בתי הדין הרבניים, השרעיים, הדרוזים, וכו' כמו גם מערכת רווחה מנופחת שעלותה למשלם המיסים כמיליארד וחצי ש"ח בשנה. את המחיר הנפשי משלמים הילדים, אשר הסכסוכים הרבים מתנהלים על גבם. רבים מסכסוכים אילו והעוצמה שבה הם מתרחשים הינה תוצאה ישירה של מרוץ הסמכויות.
העמותה קוראת לחברי הכנסת להענות לקריאתו של השופט גרניט, להשתחרר מעולו של מלך בריטניה וחוקי המנדט, לפתור את בעית מרוץ הסמכויות ולחוקק חוק מזונות אזרחי".
קישורים
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
