יואב יצחק טוען בעתירה כי בעוד הוא העביר את כל המסמכים הרלוונטיים לחקירת אולמרט לידי מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה - לרבות חמישה חוזים שביצעה אלומות במסגרתם רכשה את היחידות השונות במבנה המצוי בשימור, וכן מסמכים המעידים על ההיתרים הבלתי חוקיים שניתנו – נמנע היועץ המשפטי לממשלה מביצוע מלאכתו ונקט סחבת מכוונת בטיפול בתלונות על ראש הממשלה דאז אולמרט.

"למרות שמלכתחילה היה ברור כי מדובר בחשדות לעבירות פליליות הטעונות חקירה משטרתית, ולמרות פניותיו של המבקר אליו - שטען, ובצדק, כי אין בידי צוות הבדיקה של המבקר הכלים הנחוצים והסמכות לחקירת הפרשה וכי יש להורות על חקירה משטרתית, נמנע היועץ המשפטי לממשלה במשך תקופה ארוכה מפתיחת חקירה נגד אולמרט. רק בחלוף כשנה וחצי, ולאחר שמבקר המדינה נוכח שוב ושוב כי חלק מהגורמים המעורבים אינם גופים מבוקרים, חלק מן המבוקרים אינם משתפים פעולה, ומבוקרים אחרים ובראשם אולמרט פועלים שוב ושוב לשיבוש מהלכי הבדיקה, קטע המבקר את מהלכי הביקורת והעביר את ממצאיו ואת חומר הבדיקה כולו ליועץ המשפטי לממשלה (29.04.07) בהמלצה להורות על פתיחת חקירה. אלא שגם בשלב זה לא מיהר היועץ המשפטי לממשלה לבצע את מלאכתו. חלפו חמישה חודשים נוספים עד שהורה היועץ המשפטי לממשלה על חקירה משטרתית (24.09.07)".

למעשה, טען יצחק בעתירתו, למרות שמדובר בראש ממשלה מכהן החשוד בפלילים, חלפו לא פחות מ-30 חודשים – שנתיים וחצי - מעת חשיפת פרשת כרמיה על-ידו ועד פתיחת החקירה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה.

"זמן רב הלך לאיבוד, תוך כוונת מכוון, וזאת על-אף שהאינטרס הציבור חייב חקירה מעמיקה ומהירה ובירור האמת", ציין והוסיף כי ערב הבחירות לכנסת ה-17 סירב מזוז מלכתחילה להורות על חקירה, וככל שהתבררו העובדות הוא התבצר בסרבנותו וסירב לראות נכוחה את העובדות.

"רק לאחר שחשפו העותר ואנשי המבקר וגורמים נוספים עוד ועוד פרשות, ולאחר שגבר הלחץ הציבורי והתקשורתי, נאלץ היועץ המשפטי לממשלה, כמעט בעל כורחו, להורות על סדרה של חקירות", נכתב בעתירה.

יצחק טען בעתירתו עוד כי גם לאחר שמזוז כבר הורה על פתיחת חקירה פלילית נגד אולמרט בפרשת כרמיה התנהלה החקירה על-פי "רוח המפקד" – בעצלתיים. כל זאת בכוונת מכוון מתוך רצון להימנע ככל שניתן מלהגיש כתב אישום פלילי נגד ראש ממשלה מכהן.

"בהנחיית הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה ניתנה לתיק כרמיה עדיפות נחותה מאוד הן ביחס לפרשות פליליות אחרות שנחקרו והן ביחס לפרשות נוספות בהן נחשד אולמרט בעבירות חמורות. כמה מעדי המפתח לא נחקרו ו/או נחקרו באיחור ניכר. גרירת הרגליים נמשכה זמן רב. ביום 26.03.09 סיימה המשטרה את חקירתה והמליצה על סגירת התיק נגד אולמרט. בניגוד לנוהגה, לא ניתנו לעותר/המתלונן ההנמקות להחלטה. היועץ המשפטי לממשלה המשיך בדרכו וגם בשלב זה נקט סחבת. רק ביום 20.07.09 הוא הודיע על החלטתו הסופית: להימנע מהעמדת אולמרט לדין", לשון העתירה.

יצחק שלל בעתירתו את ההנחה של היועץ המשפטי לממשלה, כפי שהובאה במכתב של עוזרו, עו"ד רז נזרי, ולפיה לא נמצאו ראיות מספיקות לביסוס החשד שאותה הנחה כספית ניכרת שאכן ניתנה בעת ברכישת הדירה ברח' כרמיה ניתנה בתמורה להפעלת השפעתו של אולמרט על גורמים בעיריית ירושלים לשם מתן אישורי בנייה חריגים ולזירוז הליכים בפרויקט. גם ההנחה כי נוכח ההסברים שניתנו הן על-ידי אולמרט והן על-ידי חברת אלומות, אשר נתמכו בין היתר באמצעות חוות דעת שמאיות נגדיות לחוות הדעת של השמאית לבנה אשד (שערכה חוות דעתה בעבור משרד מבקר המדינה ובעבור היועמ"ש) – לא ניתן לשלול את גרסת אולמרט וחברת אלומות במידה הנדרשת במשפט הפלילי באשר לשאלת עצם קיומה של הנחה חריגה בעסקה הנדונה.

"בידי היועץ המשפטי לממשלה היו ראיות טובות ואמינות ומספיקות לגבי שוויה של ההנחה – ראיות שהן בבחינת הודאת בעל דין. היועץ המשפטי לממשלה לא נדרש ולא היה עליו להסכים להסתמכות כה גדולה על חוות דעת שמאיות שהוזמנו בדיעבד על-ידי אולמרט למטרה אחת בלבד: להכשיר בדיעבד את מעשיו", ציין.

לדבריו, היה על היועץ המשפטי לממשלה להסתמך על נתוני הנדל"ן ושווי העסקות שבוצעו באזור כרמיה באותה עת על-מנת להכריע בסוגיית שווי המתנה שקיבל אולמרט.

"באוקטובר 2004 רכש אולמרט את הבית ברחוב כרמיה במחיר 1.2 מיליון דולר, מחיר המשקף שווי של כ-4,000 דולר למ"ר...בסמוך לאחר המכירה לאולמרט נמכרו שתי היחידות האחרות בבניין (בבניין היו בסה"כ שלוש יחידות, עם פוטנציאל לקבל זכויות בנייה לשלוש נוספות בבניין תאום בצידו של המבנה). יחידות אלו נמכרו זמן קצר לאחר מכן לפי שווי השוק שלהן: הראשונה לפי מחיר של כ-7,000 דולר למ"ר והשנייה במחיר של יותר מ-8,500 דולר למ"ר", הדגיש. "מדובר בהודאה של אלומות שזהו אכן השווי הראוי והנכון של הנכס, כי זהו מחיר השוק, וכי בכל מקרה – הדירה נמכרה לאולמרט במחיר מתנה".

כאמור, חוסר סבירות קיצוני בשיקול הדעת של מזוז בפרשה ובטיפול בה המתבטא בהתעלמות מהנתונים שצוינו לעיל הוביל ךהגשת העתירה.

"בחינת מעשיו של אולמרט בפרויקט כרמיה במנותק וללא כל השוואה לעסקת כ"ט בנובמבר וללא התייחסות לעסקות נוספות שנערכו באותו מבנה בכרמיה – שבהן לא הייתה מחלוקת שמאית, הינה שגויה, לא סבירה באופן קיצוני, ומעידה על פגמים שנפלו בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה".

בין שלל הדוגמאות שמזכיר יצחק בעתירתו הוא מציין כי כבר באוגוסט 2006 הודה מזוז כי קיים פוטנציאל לחקירה פלילית נגד אולמרט בפרשת כרמיה. זאת בהסתמך על הודעת מבקר המדינה שקיים פגישה בנושא עם מזוז. למרות כל זאת, בחר מזוז להימנע מפתיחת חקירה פלילית במשך יותר משנה ורק בחודש ספטמבר 2007 הורה על פתיחת חקירה פלילית.

יתרה מזאת, ממכתב ששלח מבקר המדינה אל היועץ המשפטי עולה חשד לביצוע עבירת שיבוש מהלכי חקירה על-ידי אולמרט. גם בחשד זה לא נגע מזוז.

מדובר במחיקת ההקלטות של החקירה שערכו אנשי משרד מבקר המדינה אצל אולמרט ביחס לפרשת כרמיה. ההקלטות בוצעו על-ידי אולמרט בלבד בשני מכשירי הקלטה, אך כשהן נמסרו לידי מבקר המדינה התגלה כי הקלטות ריקות לחלוטין.

"אשר להקלטת השיחה עם אולמרט ובאי-כוחו, בביתו של ראש הממשלה ביום 25/9/2006: הקלטת השיחה בוצעה על-ידי ראש הממשלה בלבד, בשני מכשירי הקלטה, אך נמסר לביקורת, לאחר מכן, כי הקלטות שבוצעו בהקלטה על-ידי השר אולמרט, היו ריקות. אשר על כן, אין, לצערנו, בידי משרד מבקר המדינה תמלילים משיחה זו, שכאמור לא הוקלטה על ידינו, אלא על-ידי המבוקר ראש הממשלה, כפי שנמסר לנו ביום 27.09.06. נאלצנו, לכן, בלית ברירה, לשחזר את עיקרי הפגישה עם אולמרט", כתב לינדנשטראוס למזוז.

אחת הראיות שלא זכו להתייחסות מצד מזוז ואנשיו באופן שהוביל לסגירת תיק כרמיה היה מסמך "דוח אפס" - המצביע על מערכת השיקולים הכלכליים של חברת אלומות.

"אין זה סביר באופן קיצוני שבפני היועץ המשפטי לממשלה, בעת קבלת ההחלטה לסגירת התיק, לא היה המסמך המרכזי המעיד על השיקולים הכלכליים של חברת אלומות. מסמך הידוע בכינויו כ"דוח אפס". במסמך מדובר על סכומי הכסף שציפו היזמים לקבל בגין כל אחת משלוש הדירות. ממנו ניתן היה ללמוד על הערכות השווי האמיתית כפי שזו נערכה ע"י אלומות, ועל הציפייה לתזרים מזומנים מכל יחידה בנפרד. יתרה מכך, למעשה אין כל נחיצות לחוות דעת שמאיות כאשר יש דוח אפס. דוח זה מאין את הצורך בהתבססות על הערכות או ביצוע תחקיר בדיעבד ואפילו מאיין התכתשות ו/או מחלוקת שמאית", טען יצחק בעתירה.

"אין זה סביר באופן קיצוני שהחקירה לא הצליחה לתפוס את דוח אפס, ואם תפסה - לא סביר שלא ניתן בהחלטה משקל מרכזי לדוח אפס", הדגיש.

עוד גילה יצחק כי פנה, מבעוד מועד, אל המשטרה ואל היועץ המשפטי לממשלה, וביקשם לפעול במהירות לתפיסת הדוח האמור.

"העותר גילה לנ"ל היכן בדיוק ניתן להשיג את הדוח. אלא שמחמת השיהוי הרב בביצוע הפעולה, שובשו מהלכי החקירה והדוח טרם נתפס. ככל הידוע לעותר, בידי המשטרה רק מסמך חלקי ביותר והחקירה בסוגיה זו טרם מוצתה", חשף בעתירה.

יואב יצחק טען בהמשך עתירתו כי העובדה שהחלטת היועמ"ש נשענת בעיקרה על סוגיית השמאות וגובה ההנחה ואיננה נותנת משקל ראוי למהלכים הפסולים והאסורים מצד פקידים בכירים בעיריית ירושלים היא בלתי סבירה באופן קיצוני.

"ההפרדה הזו לא רק שהיא מלאכותית, אלא שהיא בלתי סבירה והיא גם נוגסת במארג הראיות המצביע על העבירות. בחקירה הרי הוכח כי פקידים בכירים פעלו למען אולמרט, למרות שידעו כי הדבר פסול ואסור. די בעובדה זו לבדה כדי להוכיח את יסודות העבירה של מרמה והפרת אמונים", ציין.

היועץ המשפטי לממשלה מתעלם מעובדות שהוכחו: מעדויותיהם של שולה זקן, אורי שטרית (מהנדס העיר אותה עת), אסנת פוסט (מ"מ מהנדס העיר) ושל מיכה בן נון (ראש אגף רישוי בעיריית י-ם) ניתן ללמוד, כי הייתה התערבות תואמת תאריכים ותואמת מועדי ועדות. ההתערבות בוצעה גם אצל יהושע פולק, שכיהן בתפקידים: סגן ראש העיר, יו"ר ועדת התכנון ובנייה ויו"ר ועדת השימור. פולק הודה בעצמו כי כמה גורמים פנו אליו בבקשה שיאשר את הפרויקט. התערבותה של שולה זקן ערב כינוסה של ועדת תכנון ובנייה כדי לאשר היתר שניתן בניגוד לחוק המחייב שימור, לא הייתה נעשית אלא לבקשתו של אולמרט ו/או בשירותו. עדותה של אסנת פוסט (מ"מ מהנדס העיר) המאשרת שלא נהגה לשבת בוועדת שימור, לפיה היא גויסה לעשות זאת בוועדה המיוחדת כשזו דנה בתיק פרויקט כרמיה. פוסט אישרה כי שטרית הוא שהפעילה, וכי בתום הישיבה דיווחה לשטרית את התוצאות. העובדה שנגד מהנדס העיר (אורי שטרית) יש עדויות מצד ממלאת-מקומו אסנת פוסט, ושל מיכה בן נון על כך שהוא פעל והתערב בסמוך לעיתוי כינוס הוועדות, והעובדה שעד כה היועמ"ש לא העמידם לדין, ולא הגיש נגדם כתב אישום בגין מרמה והפרת אימונים – מצב זה בלתי סביר באופן קיצוני" טען.

לדבריו, ההחלטה שלא להעמיד לדין אורי שטרית שהכחיש בחקירתו כל קשר לאולמרט ואף הגדיל לעשות וטען כי בשל קשרי הידידות ביניהם הוא הרחיק עצמו מכל מעורבות – הינה בלתי סבירה באופן קיצוני.

"אין זה סביר באופן קיצוני שאדם שפעל, הפעיל ויש נגדו עדויות חותכות, לא יועמד לדין רק בגלל שהוא מכחיש. לעותר ידוע כי בידי המשטרה נמצאו ראיות להגשת כתב אישום נגדו שטרית. יודגש: עצם העובדה ששולה זקן – מזכירתו של אולמרט, מ"מ מהנדס העיר, וראש מחלקת הרישוי, פועלים כולם מול פקידות עיריית י-ם בעוצמה המיוחדת, מצביעה על העבריינות שאירעה".

מאחר ומזוז ציין בין שיקוליו לסגירת תיק כרמיה נגד אולמרט בהכחשה של אולמרט לטענות נגדו טוען יצחק, כי מדובר בשיקול דעת מוטעה ולא סביר לחלוטין. עו"ד שולמית אשבול מנמקת בעתירה:

"אם עצם ההכחשה מהווה שיקול לסגירת תיק חקירה – ניתן להניח כי לא היו מוגשים כתבי אישום במדינת ישראל כלל – אלא רק במקרים מועטים וקיצוניים", טען, ברור כי מי שמונפת מעל ראשו חרב של הגשת אישום לא יתנדב להודות ו/או לפרט את כל פרטי העבירה ו/או דרכי ביצועה. אכן, אילו היה אולמרט שותק בחקירתו במשטרה היה בכך כדי להוות חיזוק לראיות. אולם הכחשה גורפת לכשעצמה אינה יכולה לשמש שיקול מרכזי או מהותי להימנעות מהעמדה לדין, שכן הכחשה סתמית אינה ממרקת את העבירות שבוצעו ואינה יכולה לאחז את עיני בית המשפט".

לדבריו, להכחשת אולמרט אין ולא צריך להיות משקל כלל במסגרת שיקוליו של היועץ המשפטי לממשלה בשאלה האם להעמיד לדין את אולמרט בפרשת כרמיה.

"היועץ המשפטי לממשלה מחויב לפעול על-פי העובדות שהתגלו בחקירה, המעידות: על מחיר המתנה שקיבל בעסקה ועל השירותים האסורים שקיבל בעיריית ירושלים", הדגיש.

בעתירה נטען עוד, כי היועץ המשפטי לממשלה הגביל מראש את מרחב הבדיקה והחקירה בפרשת כרמיה לבחינת קבלת הנחה משמעותית בתמורה להפעלת השפעה בעיריית ירושלים לשם מתן אישורי בנייה חריגים וזירוז הליכים.

"הגדרה זו היא מצמצמת ובעייתית לכשעצמה", כותבת בעתירה עו"ד שולמית אשבול. "היא מסכלת, ומראש, בחינה מקצועית ומיצוי הדין עם אולמרט בגין קבלת מתנה אסורה ו/או הפרת אמונים (בנוגע לאי-הדיווח על-פי כללי ועדת אשר); היא מסכלת, ומראש, בחינה אובייקטיבית ורצינית בדבר המתנה שקיבל אולמרט בעצם קבלת ההיתרים שהושגו באופן בלתי חוקי, בין שאלה הושגו ביוזמתו ו/או בהדרכתו ו/או בשליחותו הפעילה, ובין שאלה הושגו עבורו בסיועם של מקורביו על מגש של כסף. ייאמר כאן, קבלת ההיתרים מקפיצה, מטבע הדברים, את מחיר הנכס. אין חולק על-כך שההיתרים ניתנו של כדין. מכך נהנה אולמרט והתעשר שלא כדין", נכתב בעתירה.

יצחק הוסיף עוד כי עצם קבלת מתנה/הנחה מפליגה מהווה עבירה העומדת בפני עצמה, ואין ולא היה מקום להימנע ממיצוי הדין בגין עבירה זו גם אם הגיע היועמ"ש למסקנה כי לא הוכחה עבירות שוחד במובן זה שלא הוכחה תמורה מצידו של אולמרט בגין המתנה. "אולמרט לא דיווח למבקר בזמן אמת על רכישת הדירה ועל ההנחה שקיבל", הדגיש.

"אולמרט לא דיווח במועד החוקי ולמעשה נאלץ למסור דיווח רק לאחר פרסום התחקיר. רק אז מסר את הסכם הרכישה, וגם זאת לאחר תלונת העותר (למבקר) וע"פ דרישת המבקר. ככל הידוע לעותר, המשיבים 2-1 אמורים היו לפעול לחקירת אולמרט גם בגין העובדה שהוא לא מסר דיווח כחוק למבקר המדינה. ודי היה בכך כדי לבסס עבירה של הפרת אמונים", טען והוסיף כי ממכתבו של עו"ד נזרי נראה כי עניין זה לא נשקל כלל.

"האם כללי ועדת אשר הן אות מתה מבחינת המשיבים? מדוע לא יוגש כתב אישום נגד אולמרט בגין המידע שהסתיר מהמבקר? האם אין בכך כדי להצביע ולהוכיח כי הימנעותו של אולמרט, מלכתחילה, מדיווח כדבעי, נובע מניסיונו להסתיר את ההנחה/המתנה שקיבל?", תמה.

יצחק ציין בעתירתו כי החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק החקירה בפרשת כרמיה בלא הגשת כתב אישום בפרשה זו נובעת, בין היתר, משיקולים נוספים הנוגעים למספר תיקי החקירה כנגד אולמרט ומספר סעיפי האישום שמזוז מתכוון להגיש כנגד אולמרט.

"היועץ המשפטי לממשלה בחן את מכלול הפרשות הנוגעות לאולמרט ובחר להגיש כתבי אישום באותן פרשות בהן ניתן להוכיח העברה של כסף במעטפות ו/או בכרטיסי טיסה וכו'. לדידו של היועץ המשפטי לממשלה, זוהי עבריינות שחורה שחובה להעמיד לדין בגינה. ואולם, היועץ המשפטי לממשלה נמנע, משום מה, מהתמודדות מקצועית, משפטית וערכית, כשמדובר בעבריינות כלכלית: קבלת שוחד ו/או מתנה באופן מתוחכם יותר, תוך מתן הכשר לכך באמצעות אנשי קשר ואף שמאים המוכנים לספק הערכת שווי לכל דורש כפי חפצו", נכתב בעתירה.

"הימנעותו של היועמ"ש מהווה שיקול דעת פסול וחריג. שכן, בפועל - ובלא שנתכוון לכך, מזמין היועמ"ש עבריינות כלכלית מצד אישי ציבור, במסגרתה יוכלו לקבל שוחד ו/או מתנות/הנחות בנדל"ן, ובלבד שיצטיידו ברואי חשבון ו/או שמאים ו/או עורכי דין. במדינת חוק יש להעמיד לדין את כל מי שביצע עבירה, בגין כל אחת מן העבירות שביצע – בין אם מדובר בעבריינים אשר ביצעו מספר רב של עבירות ובין אם עבירות בודדות, ובין אם נדרש לכך כוח מקצועי מצד הפרקליטות כדי לעמוד על ההבדל בין מכונית משומשת לבין מכונית חדישה. יתרה מכך, היועמ"ש, ככל רשות מנהלית, מחויב להפעיל את שיקול-דעתו בשוויוניות ולהימנע מהפליה. העותר יטען כי סטייה מעיקרון השוויון כשלעצמה מהווה עילה לפסילת ההחלטה, והמבחן הראייתי להעמדה לדין של שר וראש משלה לשעבר אינו שונה מזה החל בעניינו של כל אדם אחר", טען.