מיכל ולט תבעה את מ.י.ס. דנטל המרכז לרפואת הפה בע"מ (נתבעת 1) ואת יצחק סבאג (נתבע 2) בבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון בסכום של 19,000 שקל בגין הפרת חוזה.
מכתב התביעה עלה שולט, הסובלת מחרדה דנטאלית, חיפשה רופא שיניים מקצועי שיאפשר לה לעבור את טיפולי השיניים בצורה הטובה והמקצועית ביותר. לשם כך פנתה בנובמבר 2007 לנתבעת 1 למטרת טיפול שיניים מקיף, שם פגשה את ד"ר אברי לב, שהועסק אצל הנתבעת, וחשה כי יוכל לטפל בה במקצועיות. ולט התנתה את התקשרותה עם הנתבעת 1 בכך שד"ר לב יטפל בה, הוא ולא אחר, ולאחר הבטחה מצד נתבע 2 שכך יהיה, שילמה את עלות הטיפול בסך של 25,000 שקל והחלה בטיפולים.
בהמשך, הובא לידיעתה שד"ר לב לא ימשיך לעבוד אצל נתבעת 1 ומשכך, פנתה לסבאג שהודיע לה שהטיפולים יימשכו כסדרם על-ידי רופא אחר. לאור זאת, החליטה לסיים התקשרותה עם נתבעת 1 וביקשה לקבל את יתרת כספה, אך נענתה בסירוב.
נתבעת 1 טענה בכתב ההגנה שהיא חדלת פירעון החל מנובמבר 2008 וסבאג, שהוא הבעלים ובעל רוב המניות, מייצג אותה. לדבריה, התובעת פנתה אליה בחודש יוני 2007 לקבלת טיפול שיניים וקיבלה הצעת מחיר בסך 53,000 שקל והחלה בטיפולים, "בשלב מסוים הפסיקה את הטיפול בשל החרדה הדנטאלית ממנה היא סובלת". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
השופטת איטה נחמן החליטה לצרף את יצחק סבאג כנתבע נוסף לכתב התביעה (מכוח סמכותה על-פי סעיף 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). "אחריות אישית כנגד בעלי מניות קמה הן מכוח דיני החברות המכפיפים את מקבלי ההחלטות בחברה להסדרי דין שונים כאשר ניתן לתבוע את מקבלי ההחלטות בגין ההפרה, והן מכוח הדין הכללי, כאשר מקבל ההחלטות בשם החברה אינו פטור מהנורמות שבפקודת הנזיקין או חובת תום הלב מכוח דיני החוזים, כדי שבמקרה של הפרה יוכל הצד הנפגע לתבוע את מקבלי החלטות בגין ההפרה, זוהי מהותה של תורת האורגנים".
לדברי השופטת, ולט התנתה את ההתקשרות עם נתבעת 1 בעובדה שד"ר לב הוא שיטפל בה מתחילת הטיפול ועד סופו, כפי שהובטח לה על-ידי סבאג, "שלא סתר עובדה זו, אך טען כי התובעת החליטה לסיים התקשרותה עם הנתבעת 1 מסיבותיה שלה".
השופטת קיבלה את גרסתה של ולט וקבעה שסבאג נהג בחוסר תום לב, כשלא עשה דבר כדי למלא את הבטחותיו לולט. "הנתבע 2 לא נקט בזהירות הנדרשת ממנו, ובכך התרשל וגרם לתובעת במעשיו ו/או במחדליו, נזקים פיזיים, כאמור בדברי הנתבעת כי עד היום לא טיפלה בפיה ונשארה עם השיניים התותבות הזמניות בשל העובדה, כי מצד אחד הנתבעת 1 הפרה את הסכם ההתקשרות ומצד שני מסרבת להחזיר לה את כספה, דבר שגרם לה אף לנזקים נפשיים. בכך אף הפר את חובת הזהירות החלה עליו, כאמור בסעיף 252 לחוק החברות".
השופטת האמינה לולט ששילמה לנתבעת 1 סך של 25,000 שקל לצורך קבלת הטיפול מתחילתו ועד סופו, ולא זכתה בכך, מלבד 4 עקירות, השתלת שני שתלים והרכבת שיניים תותבות זמניות, "ואיני מאמינה לנתבע 2 כי הצעת המחיר עמדה על סך 53,000 שקל, שכן לא הגיש לעיוני מסמך המאשר זאת. אומנם נתבע 2 הגיש לבית המשפט את צילום פיה של התובעת, אך לא ניתן ללמוד ממנו, ללא כרטיס העבודה של הרופא המטפל, מה אכן נעשה בפועל ומה היה מצב פיה של התובעת טרם הגעתה לטיפול אצל הנתבעת 1. משכך, לא הצליחו הנתבעים לסתור את טענתה של התובעת לגבי הטיפול אותו קיבלה ולגבי הסכומים אותם נדרשה לשלם".
בסופו של דבר נפסק שהנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לולט סך של 19,000 שקל בתוך 30 יום בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,000 שקל, "התרשמתי כי הנתבעים עשו כל שלאל ידם על-מנת שלא להשיב לתובעת את הסכומים המגיעים לה..."; וכן סך של 2,000 שקל בגין עוגמת נפש. "בשל מעשיהם ו/או מחדליהם של הנתבעים, לא סיימה את הטיפול אותו התחילה ונאלצה להישאר עם שיניים תותבות זמניות בפיה".
