הקרן לקידום השיווק של משרד התעשיה והמסחר, מקצה מדי שנה נתח תקציבי לסיוע למפעלים ישראלים, החפצים לחדור לשווקים בחו"ל ולהגדיל את היצוא הישראלי. בזכותה של הקרן עברו מאות מפעלים את המשוכה ההתחלתית של השקעות חדירה כבדות, שנעשות בדרך כלל בנקודת זמן בה עדיין אין ייצוא בממדים המממנים את ההוצאה.
השנתיים האחרונות היו רעות לתעשיות המסורתיות, לא פחות ואולי אף יותר משהרעו עם תעשיית ההיי-טק. מפעלים נסגרו, קווי ייצור הושבתו, עלויות שיווק היו גבוהות מדי ביחס להכנסות המפעלים, קווי יצור אחרים זלגו למזרח, למזרח אירופה ולמדינות שכנות, חברות ייצרניות הפכו בן לילה לחברות סחר, פולטות אלפי מפוטרים שאין בידם כח קניה מספיק כדי לספק עבודה לחברות שפיטרו אותם. המעגל השטני הזה הוא הנתון הבסיסי שעמד בפני הקרן לקידום השיווק, בעת יצירת הרויזיה בכללי הסיוע שנותנת הקרן ליצואנים.
הפילוסופיה שמכוונת את דרכה של הקרן לאורך שנות קיומה, היה נטילת חלק בסיכון שלוקחת על עצמה החברה היצואנית, כדי ליצור רצף עסקי ומסחרי מול שווקי העולם. מבחינה זו, הקרן הינה מעין קרן הון הסיכון של התעשיה המסורתית. המאמצים של אגף הסיוע ליצואנים במכון היצוא לשפר את מעמד היזמות התעשייתית בקריטריונים של הקרן, הצליחו באופן מועט מדי עד כה.
בעת עריכת הכתבה התבקשתי להקפיד על איזכור הפילוסופיה של הקרן - בקשה תמוהה בהתחשב בכך שאחד המעשים המרכזיים ביותר של קברניטי הקרן השנה, היה לגדוע את הסיוע הניתן למרבית המפעלים הקטנים, ולאפשר סיוע רק למפעלים שיכולים להרשות לעצמם לפרוץ קדימה בלעדיו. הסביר זאת היטב צבי אנגל, המנהל היוצא של הקרן, בכנס יועצים שיווקיים במכון היצור ביום 23.1.03. אנגל הסביר בגילוי לב, שהקרן מסייעת השנה רק למי שיש להם כסף, היות ואינה רוצה לסכן את משאביה המוגבלים, בבחינת בנק או קרן פרטית הנותנת סיוע רק לבעלי כח החזר מוכח. לשם כך העלו את גובה ההוצאה המינימלית (מתוכה יש לבצע לפחות 70% כדי לא להפסל מקבלת כל סיוע עתידי מהקרן) מ-45 אלף דולר ל-120 אלף דולר - פי 2.6 משנים קודמות. זאת, בעיתות של הידוק חגורה בהן גם מפעלים בעלי אמצעים לא ממהרים לייחד סכומים כאלו (בערכים שיקליים - כ-600 אלף ש"ח) לשיווק לחו"ל.
באותו כנס קמתי והצבעתי על כך שהקרן עדיין נותנת לחברות סטארט-אפ סיוע גדול מזה שניתן לתעשיות מסורתיות, כשהיא מעמידה קריטריונים קפדניים פחות בפני מקבלי הסיוע ויוצרת בכך העדפה ברורה לענף שהוכיח את חוסר יציבותו.
לשם הדגמה - חברת סטרט אפ מקבלת כסיוע עד 55% מהתכנית המוגשת, עם סיוע מקסימלי של 90 אלף דולר, בעוד יצואן קטן מקבל בממוצע 35% בסיוע מקסימלי זהה. כלומר - תוכנית סטארט-אפ צריכה להיות בגובה מירבי של 164 אלף דולר, כשתוכנית תעשיה מסורתית צריכה להיות על-פי הקריטריונים בגובה 257 אלף דולר. בשני המקרים, על החברה המסתייעת לבצע כ-70% מתוכניתה על-מנת להיות זכאית להגשות עתידיות. בעוד שתעשיין פלסטיק או מתכת, שעליותיו גבוהות ומתח רוויחיו נמוך יחסית, צריך להשקיע בשיווק כ-180 אלף דולר לפחות, חברת סטארט-אפ מחוייבת בהוכחת הוצאה בת 114 אלף דולר בלבד, כשהתקורות בתחומה נמוכות ומאפשרות מוטת השקעה גדולה יותר בשיווק.
סוגייה נוספת היא הגישה הגורפת בתמ"ס ובמכון היצוא הישראלי, שלא להכיר ביזמיות תעשייתיות כבחברות סטארט-אפ. מס' פעמים יצא לי ולעמיתותי בתחום הייעוץ, להגיע לדיון במחלקת הסטארט-אפ במכון היצוא עם חברה שעונה לכל קריטריון סביר של סטארט-אפ - טכנולוגיה חדשנית בפיתוח, פטנטים, מקוריות, פתרונות חכמים לבעיות טכניות ופונקציונליות שונות, תוכנית עסקית ושיווקית מבטיחה ולעיתים סיוע של המדען הראשי. למרות שהקשיבו לנו בסבלנות - כל הבקשות כאחת נדחו היות ואין מדובר בתוכנה, חומרה או ביוטכנולוגיה. הניכוס של הגדרת הסטארט-אפ על-ידי תעשיות מוגדרות ומוגבלות פועל ישירות נגד האינטרס הכלכלי של מדינת ישראל, בכך שחוסם חלק מהיזמות הישראלית על בסיס אופנתי.
הגורמים ה"לוביסטיים" המשפיעים על חלוקת וגובה תקציבי הקרן לקידום השיווק הם בדרך כלל התאחדות התעשיינים, מכון היצוא הישראלי, משרד האוצר ואנשי הקרן עצמה. כמו בשנה שעברה, גם השנה לא נחלצו בעלי העניין והמייצגים לכאורה את התעשיה הישראלית, על-מנת להשפיע על גובה התקציב (שנשאר ללא שינוי מהשנה שעברה - כ-100 מליון ש"ח - ונמוך מהשנים שקדמו לה) ועל החלוקה הפנימית שלו.
רק כשנחשפה תוכנית הקרן לחשק בעזרת הכסף את התעשיות המסוגלות ממילא לממן את פעילותן בעצמן (ע"ע השינויים בגובה המימון ובסף ההשקעה המפעלית, שגדלו בשיעורים גדולים), יצאו הגורמים הרלוונטיים מקפאונם ופנו למנכ"ל התמ"ס ולראשי הקרן בבקשה לשקול שנית את החלטותיהם.
מברור שערכתי ידוע לי, כי תערכנה מס' פגישות לקראת אמצע חודש פברואר, בהן ידונו מנכ"ל התמ"ס ואנשיו בקולות העולים מן השטח. שינויי הגברי בקרן לקידום השיווק ומינויו המבורך של אודי שנטל למנהל הקרן לשנת 2003, יביאו אולי להגמשה בראייה המרחבית של הקרן ופתרון רבות מן המכשלות, העומדות בפני הנושאים את עתיד היצוא הישראלי על גבם. כולי תקווה שהקרן אכן תבחן את הדברים ותשנה חלק מעמדותיה עוד השנה, כך שניתן יהיה להשתמש בתקציביה, על-מנת לפתח את עתודות הייצוא הישראלי ולסייע ליזמיות ישראליות לעבור את קשיי הזינוק.
________________
למבקשים לברר פרטים על תקציבי ותכניות הקרן, ניתן לפנות לקרן לעידוד השיווק במשרד התעשיה והמסחר בירושלים, למחלקה לסיוע ליצואנים במכון היצוא בתל אביב, או למחברת בדוא"ל הרשום מטה.
