חג הפסח, הנקרא גם חג האביב, חג החירות, חג המצות, נותן לנו משמעות מלימוד המצוות שנצטווינו אליהן. אנו מקבלים מושגים ומשמעות חיים אמיתית, של התבוננות ועצירה, של חשיבה אמיתית על החיים, כאשר במשך ימי החולין של השנה, רצים אנו בשגרת החיים הסוחפת, ולאו דווקא אל עבר פי גן עדן.
כך בצד המצה המסמלת את הצניעות והענווה, ההיפך הגמור מהחמץ התופח למימדים לא לו; המרירות והסבל מהם ניצלנו, שחווים אנו אותה באכילת מרור; סיפור ההגדה הנאמרת בנועם ובמנגינה מיוחדת - כאשר בבסיסה מודים אנו לבורא על כל הניסים שגמלנו מאז ועד עתה - מכל אויבינו הקמים לכלותינו מדור דור, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם; ישנה מצווה נוספת.
לצד כל אלה, ישנה מצווה מיוחדת שאינה קיימת במצוות אחרות: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות, יג, ח) - לא מספיק לקיים את המצוות הללו, כי אם ישנה מצווה מיוחדת לספר ולהמחיש לדורות הבאים, לבנינו ולבנותינו, את סיפור יציאת מצרים. עד כדי כך, שעושים פעולות מיוחדות כיצד להשאיר את הילדים ערים בלילה זה בכדי שישאלו שאלות "מה נשתנה הלילה הזה...".
זאת ועוד: מצוות "והגדת" אינה פוסחת על שום סוג של בן, כאשר, מסביב לשולחן החג מסובים כל סוגי הבנים: החכם, הרשע, התם, ושאינו יודע לשאול. כמו אז בגלות - כאשר אויבנו לא הבדילו בין צדיק לרשע, כן עתה - כאשר רווח לנו, איננו שוכחים כי עם אחד אנחנו. אחים לאו דווקא בעת צרה, אלא בזמן החירות. כל סוגי הבנים יושבים מסביב לשולחן, גם אם האחד מתריס "מה העבודה הזאת לכם..." - על הפעולות והמצוות "הפרימיטיביות" כלשונו, שאינם לרוח הזמן; וגם אם השלישי אינו יודע כלל על מה המהומה, והרביעי שאינו יודע מאיפה להתחיל. מצווה עליך, "את פתח לו..." - אל תחכה לו, תקרב אותו, תפתח לו את השער, תאיר לו פנים, הרי אחיך הוא. כן, בכל מצב, המפתח הוא בידך, אתה שיודע ממהות החג, ועד כמה הוא חג השייך לכל דור עד חיינו אנו, כן, עתה.
כן, עם כל הזרות שבחגיגיות של ליל הסדר לבן זה, עם השפה הארמית הפותחת את ההגדה במילות "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים..." (זהו לחם עוני שאותו אכלו אבותינו במצרים..."), סיפור ההיסטוריה של אבות אבותינו "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו..." - כמה שהדבר נראה לו מוזר ושונה, כאשר לדעתו זה אינו שייך לימים האלה, אלא לימי קדם אז - בנועם ניתן להסביר לו, מה היינו, ולאן פנינו. וכי רק מי שיודע את ה"מאין באת" - את עברו, יכול להשיג הישגים ולהגיע רחוק בבחינת "ולאן אתה הולך". מסביר זאת המלבי"ם, כי בעל ההגדה בא להמחיש מאיזה חושך וייאוש, ממדינה החזקה בעולם - מצרים העתיקה, עם כל הקושי הפיזי בו היינו נתונים כעם, כאשר כמעט נטמענו בתוכם, בכל זאת משם גאל אותנו הקדוש ברוך הוא והביא אותנו לחירות שבו חיים כולנו היום. ללמדך גם היום, כי כבן מלך, אינך לבד, ושום מצב הנראה קשה לא צריך לשבור את רוחך.
עם כל הסגולות הנפלאות של ליל הסדר - עיקרו הוא במצוות החינוך ובהקניית המהות של החג לדורות הבאים, וזאת בהמחשת המצוות ובפעולות המיוחדות ובסיפור אודות נס יציאת מצרים. כי בלעדי החינוך וההמחשה של הדברים לדורות הבאים, חסר העיקר מן הספר, ובמהות החג חסר העיקר.
אך לצד ארבעת סוגי הבנים, בל נשכח כי ישנו בן נוסף שאינו מוזכר באגדה - הבן החמישי, שאינו יושב מסביב לשולחן החג, הוא מנותק לגמרי מאבותיו, ממשפחתו החוגגת, ואינו מרגיש שייך לכל הקורה מסביב החג ומהותו. גם כנגד בן זה יש לנו חובה - חובה לקרב לשורשים של בית אבא, בדרכו, בנועם, לתת לו תחושה של שייכות שגם הוא חלק מהמשפחה ומהמעגל של שלחן החג, ובאחדות הכוחות כולם נצעד לקראת הגאולה השלימה שתבוא בקרוב, אמן!
חג פסח כשר ושמח לכל בית ישראל!
