קול התור נשמע בארצנו

המשל הידוע אודות עשרות החכמים שלא יוכלו למשות את האבן שהטביע שוטה, עולה בדעתי כשאני קורא את פסיקות בג"צ בעניין פרסום העדויות בוועדת וינוגרד. דווקא הדוגמאות שלפנינו (ובעיקר, עדותו של שמעון פרס) מוכיחות, שטוב לפרסם את העדויות - בלי קשר לפרסום דוח הוועדה - ואסור למנוע את פרסומן. הממצאים מדהימים, ומעוררים ספק בדבר התאמתו של העד (בהווה בלבד?) לכהן בתפקיד ציבורי.

עשרות חיילים ואזרחים נשלחו כצאן לטבח במרחבי לבנון בקיץ האחרון. למעשה הנפשע יש אחראים, היושבים במערכת הביטחון ובממשלת ישראל. המדובר במחדל מצטבר, שלא החל במנוסתו המבוהלת וחסרת האחריות של צבאנו המוכה מדרום לבנון בשנת 2000. מעשה השטות הזה היה תוצאה של כישלון מתמשך של צה"ל להגן על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ושל תבוסותיו הנשנות בשדות הקרב.

בניגוד לכותבים אחדים, שהאחרון בהם הוא רפי מן ממעריב - איני מבין מדוע, אחרי בדיקה של גורמי הביטחון, אין לפרסם את העדויות. יש סיבה אחת בלבד לכך: לא להבהיל את העם. מהעדויות (עיינו בערך שימון), גם קשי התפיסה בעמנו יידעו איזו הנהגה מטומטמת ומושחתת יש לנו.

עוד תמיהה יש לי על עיתונאים - ומן דנן אינו היחיד בשורה - היוצאים נגד חשיפת עדויות ומסמכים בפני הציבור, המממן בהונו ובאונו את שגגות הממשל. "אחיך האזרחים חושבים, שיש להם הזכות לקבל מידע מלא בשעת סכנה גדולה להם. בזיעתם ישלמו על תלאות המלחמה, ודמם יזרום לכפר על תוצאותיה" - כתב תומאס ג'פרסון (אז סגן נשיא ארצות-הברית) לפני יותר ממאתיים שנה לאחד מנציגי ארצו בצרפת.

לא תהיה תמורה לאגרה

אמיר אורן מהארץ סבור, שוועדת וינוגרד תומרנה. "[כתב המינוי] הסמיך אותה להגיש רק 'ממצאים ומסקנות', אך לא המלצות, ביחס לממשלה; לעומת זאת, הוסמכה להגיש גם המלצות בעניין מערכת הביטחון והממשלות בשש השנים שקדמו למלחמה".

אני סומך על שניים מחברי הוועדה (שיש לי היכרות אישית עמם), שמגבלות כאלו (הנמצאות בבסיס כל כתב מינוי לוועדה, שמנפיקה הממשלה) לא יפגמו ביושרתם, והם יסחפו עמם את שאר חברי הוועדה. גם נראה לי, שהמצב, שנגלה בפנינו בקיץ האחרון, כל כך חמור, עד שלחמשת החברים לא תהיה ברירה אלא להכות בברזל במרץ בעודו חם.

בניגוד לרבים, אני סבור, שלא תהיה כל תמורה לאגרה הכבדה, שאנחנו משלמים לוועדת וינוגרד. מה שהיה הוא שיהיה - ולא יהיה חדש תחת השמש. הדוח ייצא לאור, אך רפורמה גדולה בצה"ל לא תצמח מתבוסתו האחרונה בדרום לבנון - כפי שלא צמחה ממפלתו במלחמת יום הכיפורים, במערכת "שלום הגליל" ובעוד מלחמות בעשרים וחמש השנים האחרונות. לממסדים צבאיים יש האינרציה של קרנפים להמשיך - כל עוד אנחנו, האזרחים, לא נעצור את ריצתם המטורפת לעבר טירוף מערכות. יחליפו בקול תרועה רמה אדם פה ואיש שם, והציבור יקנה שוב את הסיפורים על "צבאנו המעולה" - עד תבוסתו הבאה וחוזר חלילה. כדי להקל על בליעת הגלולה, מכינים כבר את סיפורי הגבורה ואת טקסי הצל"שים - במקום לבדוק מדוע יש לנו צבא כושל, שמונהג בידי מפקדים לא-ראויים בעליל.

שאלה אחרת הנה האם יצרה הוועדה רושם, שעדויות בפניה יישארו חסויות מפני הציבור. אם אכן נוצר הרושם הזה - ייתכן שזו הייתה טעות חמורה של הוועדה - אך יש לכבד הבטחה זו. לכן, בלוח הזמנים, שנוצר עתה (הדוח יפורסם, כנראה, עד יום העצמאות), יש לבדוק את העדויות, ולבדוק את נסיבות מתן העדויות. כעת יש לעשות הכל כדי שהדוח יפורסם ועמו העדויות - כמובטח - ככל שיתירו גורמי הביטחון.

גם כשפורסם דוח שגוי, שטיהר את ההנהגה המדינית מאשמת התבוסה הצבאית (דוח ועדת אגרנט) - לא הצליחה ממשלת גולדה מאיר להחזיק מעמד. איני מניח, שאולמרט וחבר מרעיו יוכלו להתחמק מאחריותם לאחד הכישלונות הגדולים בתולדותינו. אין הכישלון נבדק רק בכמות ההרוגים לשווא בו. מלחמה זו ניפצה לחלוטין את ההרתעה הישראלית. עתה מנסים מומחי הספין למזער את תדמית הכישלון, על-מנת למנוע התמוטטות-רבתי של שלטון "קדימה".

האביב הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. עם התור הגיעו להקות גדולות של ספינולוגים, ועוד מעט יישמע קולם מקצה העולם ועד קצהו, על-מנת להונות שוב עם שלם, ולהוליכו שולל - עד הכישלון הבא, וחוזר חלילה.