ראש הממשלה אינו יושב בחיבוק ידיים. על הפרק: הקמת ממשלה חדשה בראשותו, כינון קואליציה שתקיף - כך היה רוצה - את כל המפלגות הציוניות. בראש המפלגות שהיה רוצה את שיתופן - מפלגת העבודה, כמובן. אבל זאת איננה ממהרת להתמסר ומשחקת כאילו היתה שווה בגודלה לליכוד.
מצנע וחבריו שוכחים לרגעים, שמספר המנדאטים שלהם פחות ממחצית המנדטים של הליכוד. ואולי גם שרון שוכח, שאין המדובר עוד בעבודה ההיסטורית, אלא בצל צלה של אותה מפלגה. אין עוד מדובר במפלגת מרכז ושמאלה, אלא בשריד של אותה מפלגה מפוארת, בעבודה שממלאת היום את תפקיד מרץ השמאלנית.
שרון, שכבר דיבר בפומבי על הסכמתו למדינה פלשתינית - דבר שהקפיץ משמחה את מחנה אוסלו בראשות שמעון פרס ("הליכוד מקבל את חזון המדינה הפלשתינית ופירוק ההתנחלויות") - הדהים את היו"ר הנוכחי (וכנראה הזמני) של העבודה, עמרם מצנע, בפגישתם בארבע עיניים בשבוע שעבר. לדברי מצנע, שרון הפתיע אותו לרעה. הוא סיפר לו על חשיבותן האסטארטגית וההיסטורית של נצרים וכפר-דרום, ר"ל. מלשכת שרון לא רק שהדברים לא הוכחשו, אלא שנמצא להם חיזוק במאמרו של אורי דן, שופרו של ראש הממשלה, בעיתון "מקור ראשון".
"אין לאף אומה ולשון אנדרטה היסטורית נהדרת כמו קברי האבות בחברון, ולא צריך להפליג ולומר שדוד המלך ניהל את מלכותו כמה שנים טובות מחברון" - כך, לפי עדותו של אורי דן, אמר בין השאר שרון לאורחו ההמום. ועוד הוסיף שרון על פי דן: "כפר דרום הוא ישוב שהוקם על אדמה יהודית ב-1947 והחזיק נצור את החזית מול המצרים במלחמת העצמאות במשך חודשיים".
כמי שאינם מתלהבים מן החיזור המוזר של שרון אחר מצנע, כדי לפתותו להיכנס עימו לממשלה אחת, אין לנו אלא לברך על הפגישה, לאור הגילויים שיצאו ממנה. נכון ששרון, כבר בכנס הרצליה לפני הבחירות, הודיע - בניגוד לעמדת מרכז הליכוד - כי אין מנוס מהקמת מדינה פלשתינית, אבל הנה תוקנה חומרת הדברים, כאשר הירצה באוזני ראש העבודה את דעתו על ההתנחלויות בחבל עזה, על חברון ועל הקשר ההיסטורי של עמנו למקומות אלה. בכך שרון חזר במידה מסויימת להיות שרון, או אם תרצו, החישוקאי של עצמו.
והנה מסתבר, כי שרון לא רק נפגש עם ראשי העבודה (כן, הוא נתפס אפילו בחברתם של פואד ואיציק בארוע חברתי לחוף הכנרת), אלא גם עם ראשי הפלשתיניים. ערפאת נותר בעיניו מוקצה מחמת מיאוס, אבל לא כן אבו-עלא ואבו-מאזן. עם שני אלה נפגש ראש הממשלה לפני הבחירות ולאחריהן, כדי לבחון אם ניתן לחדש את המו"מ לשלום. עתה, ששרון הוא המנהיג הבלתי מעורער של ישראל, שמצטייר קמעא יותר כיונה ופחות כנץ, מבינים גם מובארק וגם ראשי הפלשתינים, כי הוא האיש שאיתו אולי אפשר יהיה לעשות ביזנס.
האמת ניתנה להיאמר, כי עד לפגישה עם מצנע, היו פגישות כאלה עם אישים פלשתיניים, בעוד הטרור נמשך במלוא עוזו ואכזריותו, צריכות להדאיג רבים בליכוד ובמחנה הלאומי. אבל מאז נודעו פרטי השיחה בין מנהיג הליכוד למנהיג העבודה, מאז נודע מה הסביר "שרון בסבלנות, כמורה לתלמיד מפגר" (דברי אורי דן), אנחנו יותר רגועים. עתה אנחנו כמעט בטוחים, כי שרון חזר גם באוזני אורחיו מרמאללה על הדברים שהשמיע באוזני יריבו הפוליטי מחיפה. אין לנו כמעט ספק,כי אבו-מאזן ואבו-עלא קיבלו מפיו של המורה אריאל שרון שיעור בהיסטוריה יהודית ללא כחל וסרק ושמעו מפיו על הקשר ההיסטורי של עם ישראל לאין-ספור מקומות ואתרים ברחבי יש"ע.
ואולם, כדי להסיר כל ספק, אנחנו ממתינים בקוצר רוח עתה למאמרו הבא של אורי דן, שבו יאשר את סברתנו זאת, ויספק לנו, כבקיא וכיודע, וכמי שאוזנו סמוכה לפיו של ראש הממשלה, פרטים וצבע על תוכן השיחות המסקרנות הללו ועל תגובת בני שיחו. יהיה מעניין לדעת: האם גם אצלם מצא שרון "קיר אטום"?
_____________
יוסי אחימאיר הוא עורך רבעון "האומה", הבמה למחשבה לאומית.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
