קבלני החילוץ של אולמרט

כדי לעשות סדר בדברים נציג להלן את הפרשות העומדות על-הפרק, בהן מעורב אולמרט:

• פרשת כרמיה – אולמרט חשוד בקבלת שוחד בסכום כולל של 480 אלף דולר (330 אלף דולר נטו, בניכוי הנחת מזומנים), מידיו של היזם גיל מסטיי, וזאת בסיועם של פקידים בכירים בעיריית ירושלים. העבירות: קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. את הפרשה חשפנו ביום 28.02.06, ערב הבחירות לכנסת ה-17;

• הרשות לעסקים קטנים – ארבעה מינויים בוצעו שלא כחוק ברשות לעסקים קטנים, בתקופה שאולמרט כיהן כשר התמ"ת. אולמרט חשוד במתן ידו לביצוע מינויים אלה, יחד עם השר אברהם הירשזון. החשד: מרמה והפרת אמונים. מבקר המדינה הוא שבדק פרשה זו והוא שביצע בדיקה מקיפה בעקבות המידע ותלונות שהובאו למשרדי המבקר עוד בראשית 2006;

• מרכז ההשקעות – אולמרט חשוד בסיוע לידידו האישי, עו"ד אורי מסר, בקידום ענייני לקוחותיו במרכז ההשקעות. הפרשה הידועה שבהן הינה פרשת סיליקט, שהובאה לידיעת המבקר בראשית 2006. המבקר מינה צוות בדיקה. הצוות ערך בדיקה מקיפה בחודשים מאי-יולי 2006 (וכך ציין המבקר בעמוד מס' 5 בדוח הביקורת בפרשה). זמן קצר לאחר מכן הוציא המבקר, כפי שמחייב החוק, טיוטת דוח לתגובת המבוקרים, ובהם למרכז ההשקעות, אורי מסר ואולמרט. מאוחר יותר, ביום 01.09.06 פרסם עיתון הארץ את מה שכינה: "תחקיר נרחב", ובו חלק מהעניינים אותם בדק המבקר בפרשת הסיליקט. עובדה זו לא מפריעה לעיתון הארץ ולכתביו, וגם לידיעות אחרונות (שנמנע בדרך כלל ממתן קרדיט ל-Nfc על החשיפות הרבות בפרשה), לטעון, שוב ושוב, כי המבקר בדק את פרשת הסיליקט-מרכז ההשקעות "בעקבות תחקיר הארץ...", זאת בעוד שהאמת היא שעיתון הארץ פרסם זאת בתקשורת, אחרי שהמבקר כבר סיים את הבדיקה, ולאחר שטיוטת הדוח הופצה ברבים והגיעה לכמה עיתונאים (והמבין יבין). בדברים כאן אין חלילה כדי לשלול קרדיט מעיתון הארץ, וכתביו - גידי וייץ ואורי בלאו, על הפרסום הראשון בתקשורת, ועל גילויים נוספים שהביאו; ואין חלילה להפנות כלפיהם אצבע מאשימה כאילו העתיקו פרטים מתוך טיוטת הדוח. הדברים כאן נועדו להעמיד דברים במקומם, ולמנוע גזילת הקרדיט מצוות הבדיקה במשרד מבקר המדינה, שהוא-הוא שביצע ראשון את הבדיקה והתחקיר והוא-הוא שחשף את הפרשה;

• פרשת הפרטת לאומי – אולמרט חשוד בניסיון להטות את המכרז להפרטת בנק לאומי, כדי לסייע לידידיו – אילי ההון דניאל אברהמס ופרנק לואי. המבקר החל לחקור פרשה זו, בשקט בשקט, בראשית 2006, עקב תלונתו של החשב הכללי במשרד האוצר, ד"ר ירון זליכה. לנו ב-Nfc היתה הזכות לחשוף לראשונה ולפרסם בתקשורת תחקיר בנושא (15.10.06), וזאת כאשר דבר קיום הבדיקה אצל המבקר לא היה ידוע ברבים. לאחר מכן הודיע המבקר ליועמ"ש על מיצוי בדיקתו בפרשה, והעביר את ממצאיו ליועמ"ש, בשל חשש לעבירות פליליות. המבקר נמנע מהגשת דוח בפרשה, ובמכתבו אל היועמ"ש הוא ציין כי אולמרט פעל תוך ניגודי עניינים. העבירה המיוחסת לאולמרט: מרמה והפרת אמונים.

כאמור, הפרשות הנ"ל הן העומדות על הפרק. לא צריך להיות עיתונאי דגול או חוקר מנוסה במיוחד, כדי להבין כי עבירת השוחד חמורה בהרבה ביחס לניגוד עניינים (מרמה והפרת אמונים), במיוחד כאשר מדובר באדם שקיבל שוחד בסכום של מאות אלפי דולרים, תוך ניצול מעמדו ובתקופה שהוא מכהן כשר בכיר בישראל וכמ"מ ראש הממשלה. זו גם זו חמורה היא, קל וחומר כאשר עושה זאת איש ציבור בכיר, אך עובדה היא שהמחוקק מייחס חומרה גדולה בהרבה לעבירת שוחד (10 שנות מאסר), בעוד שהעונש בגין מרמה והפרת אמונים נמוך בהרבה.

מצער, אפוא, שגילת ואורן אינם מפנימים זאת די הצורך. מכל מקום, מצער מאוד שהשניים מטעים את קוראי עיתונם, שוב ושוב, כאשר הם מציגים תמונה מעוותת ומסולפת. במסווה של מאמרי-דעה הם מנסים לשכתב עובדות יסוד, ולייצור רושם מוטעה בקרב הציבור. הנה הדברים שכתבו קבלני החילוץ החדשים של אולמרט:

• מוטי גילת (ידיעות אחרונות, 29.04.07) –

אילו הייתי מיכה לינדנשטראוס, הייתי לוקח את תיק הבית ברחוב כרמיה, מעביר אותו אחר כבוד לארכיון הקרוב, ומפרסם הודעה פשוטה ואמיתית: הוגשה תלונה, נבדקו החשדות ועלה מהן ריח רע. אבל אין די בריח הרע, בסתירות ובתמיהות שעלו מהחומר שנאסף. זה לא מספיק כדי לבסס את החשדות החמורים נגד ראש הממשלה ונגד בכירים בעיריית ירושלים. על התיק הבעייתי הזה, שבדיקתו הייתה מחוייבת המציאות, מנסה עכשיו לרכוב ראש הממשלה, אהוד אולמרט. הוא מנסה למנף אותו, כפי שכבר התחיל לעשות, ולהוכיח באמצעותו שהמבקר רודף אותו. זה אמור להיות הנשק הסודי שלו, במאמציו להסטת האש מהתיקים המאיימים עליו באמת. הוא שוב מחפש דרך מילוט מתיק חשדות המרמה במרכז ההשקעות... [בהמשך הרשימה מנסה גילת "להדריך" את מבקר המדינה מדוע יש לגנוז תיק זה ולהימנע מהעברתו ליועמ"ש לצורך חקירה משטרתית, ומדוע יש להעדיף את הטיפול בתיקים האחרים, י.י.].

• אמיר אורן (הארץ, 04.05.07) –

בנק לאומי אינו בן יחיד במשפחת תיקי אולמרט, אלא רק האח הבכור. אחותו, הרשות לעסקים קטנים, שהועברה למזוז וממנו לפרקליטות, בדרכה למשטרה, המתינה עד כה למרכז ההשקעות. ולצידם, ספק בן-זקונים ספק-ממזר, הבית ברחוב כרמיה... ניתן לשער שטיוטת כתב האישום נגד אולמרט תכלול שלוש פרשיות: בנק לאומי, מינויים פוליטיים ברשות לעסקים קטנים, ומרכז ההשקעות. סגירת תיק כרמיה, בהנחה שמזוז יצליח להגן על סבירותה נוכח עתירות לבג"צ, תוכיח שהפרקליטות פועלת בידיים נקיות ואינה רודפת את אולמרט.


הנה כי כן: גילת ואורן מנסים לגמד את פרשת השוחד שקיבל אולמרט בפרויקט כרמיה, ומייעצים, אוי לבושה, הן למבקר והן ליועמ"ש, להימנע מפתיחת חקירה פלילית-משטרתית נגד אולמרט. מדוע הם נוהגים כך? הרי ברור שהצדק, שכבר נראה עכשיו, ייראה חזק יותר בהמשך. וברור כי דווקא שלוש הפרשות האחרות הן הבעייתיות יותר להשגת הרשעה נגד אולמרט - פעילות תוך ניגודי עניינים הן רעה חולה שבה נגועים, למרבה הצער, גם שופטים בכירים - שכן אולמרט לא קיבל תמורה כספית ישירה לכיסו, וטוב שכך: לא בפרשת לאומי, לא בפרשת מרכז ההשקעות, ולא בפרשת הרשות לעסקים קטנים; ואילו בפרשת כרמיה הוא קיבל שוחד, לכיסו הפרטי, בסכום כולל של 330 אלף דולר (נטו).

יודגש: דעתי היא שאולמרט ביצע עבירות חמורות ביותר בשלוש הפרשות האחרות, ולכן יש למצות עימו את הדין. אך מאליו מובן, כי מטרת גילת-אורן לשלול קרדיט מ-Nfc, אין בה כדי להכשיר או להצדיק מתן "הנחות" לאולמרט, ואין להניח לו דווקא בפרשה החמורה יותר - היא פרשת השוחד בכרמיה.

בימים כתיקונם היינו יכולים לציין, כי גילת ואורן מתנהלים כפי שמתנהלים נוכח מה שמכונה: "קינאת סופרים", וכדי למנוע מאתר Nfc הישג עיתונאי. אך התנהלותם מעידה כי מדובר בשיקולים נוספים, כבדי משקל. לא נרחיב בזאת כאן. במקום זאת נציין בסיפוק:

א) מאות אלפי המבקרים באתר Nfc הם העדות לכך שהגולשים/קוראים יודעים להעריך את פעילותנו בתחום של חשיפת מעשי השחיתות בכלל ואלה של אולמרט בפרט;

ב) ממצאי מבקר המדינה בפרשת כרמיה, אותם פרסם המבקר ביום 29.04.07, מאמתים את הפרסומים שלנו, ומצביעים על חשד לעבירת שוחד מצד אולמרט וגורמים נוספים המעורבים בפרשה.

אמיר אורן ומוטי גילת השתדלו, כאמור, להוריד מסדר-היום את פרשת כרמיה. אך מאליו מובן, כי מעלליהם לא צלחו. קבלני החילוץ שאיבדו את הבושה, לא הצליחו, הפעם, לספק את הסחורה. עובדה היא, כי דוח סיכום הבדיקה שהעביר המבקר אל היועמ"ש (29.04.07) מצביע על חומרת הפרשה ומאמת את החשיפות ב-Nfc, אחת לאחת. המבקר ממליץ, מפורשות, להמשיך את הטיפול בפרשה באמצעות המשטרה. נביא כאן ציטוטים נבחרים ממסמך המבקר:

• ביום ה-29.08.2006, התקיימה פגישה בין מבקר המדינה ועובדי משרדו, לבין היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ועובדי משרדיהם ובמהלך פגישה זו מסר היועץ המשפטי לממשלה בפרשה שבנדון כי לאחר בחינת החומר, הגיע למסקנה כי: "יש בממצאים שנצטברו עד כה, פוטנציאל לחקירה פלילית" ו"יש חשיבות בהשלמת עבודת הביקורת". כל המבוקרים, למעט מר אולמרט, מסרו את גירסאותיהם. לאי-מתן הסברים לטיוטת דוח הביקורת על-ידי מר אולמרט, נתייחס בהמשך.

• ההסברים המפורטים שהיה על מר אולמרט לתת למשרד מבקר המדינה, קשורים עם ממצאי ביקורת בפרשה זו, על-פיהם רכשו מר אולמרט (ורעייתו) דירה ברח' כרמיה 8 בירושלים בסכום הנמוך (על-פי חוות דעת השמאית המומחה שהוגשה למשרד מבקר המדינה), בכמעט חצי מיליון דולר (480,000 דולר נומינלית), ובערך מקוזז של 330,000 דולר ממחיר השוק של הדירה. איש ציבור מרכזי, שר בממשלת ישראל, המקבל "הנחה" לרכישת הדירה בסכומי העתק דלעיל, חייב, ללא דיחוי, בהסבר מפורט בעניין זה, בתשובה לטיוטת הדוח שקיבל. הנורמות המחייבות איש ציבור מרכזי, הן נורמות של שקיפות, טוהר מידות וניהול תקין. על השר אולמרט, היה, לכן, לתת הסבר מפורט בכתב, ענייני, גלוי וישר בעניין כה משמעותי ורציני.

• על-פי חוות הדעת המקצועית של השמאית הגב' אשד, המחיר ששילמו השר אולמרט ורעייתו עבור הדירה שרכשו בסכום של 1.2 מיליון דולר, נמוך ב-480,000 דולר (2,122,625 ש"ח) נומינלית, ובערך מקוזז של 330,000 דולר (1,471,800 ש"ח), ממחיר השוק של הדירה (שהופחת כתוצאה מתשלום מלוא הסכום מראש).

• דברים משמעותיים בעינינו מבחינה עובדתית וערכית נאמרו בסיכום טיוטת הדוח (עמ' 19 בפסקה 89): לדעת משרד מבקר המדינה, תשלום מקדמה של 275,000 דולר ע"י מר אולמרט (ורעייתו) והשלמת מלוא מחיר הדירה כאשר ליזם אין את כל הזכויות בנכס הנמכר, לדירה הנרכשת אין היתר בנייה, התכנון המוסכם מחייב שינויים משמעותיים בעיריית ירושלים (בתחום התב"ע, בתוכנית השימור ובנושא הפירוק וההרכבה) מעלה שאלות משמעותיות בתחום הניהול התקין. נזכיר כי עד חתימת החוזה לא בוצעו בירושלים אף לא פעם אחת פירוק מלא של מבנה והרכבתו מחדש, ורק ההחלטה על פירוק המבנה והרכבתו אפשרה למשפחת אולמרט לקבל את הדירה במפרט שהוסכם עליו.

• טיוטת הדוח שהועברה לעובדי עיריית ירושלים מעלה, כי פקידים בכירים בעיריה "מהנדס העיריה מר אורי שטרית, מנהלת האגף לתכנון עיר, גב' אוסנת פוסט ומנהל האגף לרישוי ופיקוח, מר מיכה בן נון, פעלו באופן ישיר או באופן עקיף, כדי לזרז ולהכשיר את התהליכים המורכבים והמסובכים של מתן האישור [לפרויקט]... הענקת 'העדפת יתר' או 'יחס מיוחד' הפוגעת גם בכללי השוויון, אפילו למי שכיהן בעבר כראש העיריה והוא שר בממשלה, וקידום מיוחד וחריג, של מתן רישיונות לאיש ציבור 'כי יש לו זכויות בעיר', הן מעשה פסול הפוגע בנורמות של 'ניהול תקין'... לא רק נותן היחס המיוחד אלא גם מי שקיבל אותו, בין אם הדברים נאמרו למקבל היחס המועדף והמיוחד במפורש, ובין אם יכול היה להבין או להסיק מהתנהגות עובדיו (לשעבר) כי הוא מקבל יחס מיוחד בנושא האישי (והמסובך) של רכישת דירתו, בתהליך מיוחד (לדבריהם ומועדף) שהתקיים בעיריית ירושלים והגיע, תודות לעובדים, לסיומו ולרווחתו של מר אולמרט וחברת 'אלומות', הוא בגדר נורמה של ניהול בלתי תקין" (שם בעמ' 20).

• טיוטת הדוח נשלחה, כאמור, למר אולמרט ביום 31.01.2007. בטיוטת הדוח נתבקש מר אולמרט להשיב על ממצאי הביקורת עד יום 28.02.2007. לצערנו הרב, אף כי כל החומר הרלוונטי ששימש בסיס לדוח, הועבר למר אולמרט, באמצעות באי כוחו, לא קיבלנו עד היום את תגובת מר אולמרט. יודגש כי צוות הביקורת נפגש עם מר אולמרט ובאי כוחו וכן נפגשו באי כוחו, לבקשתם, עם השמאית שפעלה מטעם משרד המבקר, הגב' לבנה אשד, ואלו אף העלו הסתייגויות מחוות דעת השמאית, הגם שהפגישה עם הגב' אשד, אושרה על ידינו לאחר לבטים רבים בגלל התקדים שבקיומה.

• נבהיר, כי הפגישות שקיים צוות הביקורת, כחלק מהבדיקה בפרשה זו, הוקלטו בהסכמה.

• אשר להקלטת השיחה עם מר אולמרט ובאי כוחו, בביתו של ראש הממשלה ביום 25.09.2006: הקלטת השיחה בוצעה על-ידי ראש הממשלה בלבד, בשני מכשירי הקלטה, אך נמסר לביקורת, לאחר מכן, כי הקלטות שבוצעו בהקלטה על-ידי השר אולמרט, היו ריקות. אשר על כן, אין, לצערנו, בידי משרד מבקר המדינה תמלילים משיחה זו, שכאמור לא הוקלטה על ידינו, אלא על-ידי המבוקר ראש הממשלה, כפי שנמסר לנו ביום 27.09.2006. נאלצנו, לכן, בלית ברירה, לשחזר את עיקרי הפגישה עם מר אולמרט.

• משרד מבקר המדינה, למד את תגובות הגופים המבוקרים, ולאחר שבחן אותן ובשים לב לכך שמר אולמרט לא הגיש את תגובתו נמצא כי הביקורת מיצתה את אפשרות הבדיקה בכלי הביקורת שניתנו בידיה על-פי חוק, השונים במהותם מכלי חקירה משטרתיים. בהקשר זה נדגיש, כי הביקורת נתקלה בקשיים רבים ומהותיים נוכח העובדה שחלק מן הגורמים הקשורים בביקורת, הם גורמים פרטיים, שאין עליהם חובה לשתף פעולה עם הביקורת ואין לביקורת אפשרות יעילה להשיג מסמכים המצויים בידיהם. קשיים אלה ניתנים לפתרון מעשי על-ידי גורמי חקירה ממלכתיים (דוגמת המשטרה) [ההדגשה הוספה, י.י.].

• בעיה נוספת, שאין בידי הביקורת כלים להכריע בה - והיא משמעותית נוכח מאפייני העניין הנדון - היא סתירות משמעותיות בין דברים שאמרו בעל פה ובכתב גורמים שונים לביקורת. כך, נמצא, כי עובדי עיריה שונים, סתרו זה את דבריו של זה, ואילו במקרים אחרים אף סתרו את דבריהם שלהם במועדים שונים. בעניין זה ובשים לב למיעוט המסמכים הרשמיים הכתובים שנמצאו בנושא אין בידי הביקורת, בנסיבות העניין, "כלי חקירה" מתאימים להכרעה בין הגרסאות השונות, או יכולת לעמת את הגורמים השונים. כלים אלו מצויים, למשל, בידי משטרת ישראל.

• אשר לסוגיית מחיר הדירה: מר אולמרט וחברת "אלומות" הגישו, כל אחד, חוות-דעת שמאי המצביעות, לטענתם, כי שווי השוק של הדירה, נמוך מהשווי שנקבע בחוות דעת של השמאית גב' אשד. משרד מבקר המדינה מפנה תשומת הלב לחוות דעתה האובייקטיבית והניטראלית של המומחית, הגב' לבנה אשד, שאת כישוריה, מקצועיותה וקביעותיה, תארנו לעיל.

• בשים לב לכל האמור לעיל, הואיל והביקורת בנושא החלה בעקבות פנייתכם ולנוכח עמדתכם (מיום 29.08.2006) כי קיים פוטנציאל לחקירה פלילית בתיק, ובהתחשב בעובדה כי משרד מבקר המדינה מיצה את בדיקתו בכלי הביקורת שניתנו לו בחוק, ולאור העובדה כי הממצאים שהעלתה הביקורת אינם מסירים את החששות השונים ואינם פותרים את הסתירות שנתגלו בתיק, ובשל העובדה שמר אולמרט לא הגיש, חרף הפניות, את תגובתו לטיוטת הדוח שהועברה אליו לפני כשלושה חודשים, זאת בנוסף לעובדה שגורמים המעורבים בעניין אינם גופים מבוקרים, אנו מעבירים לידיכם ולעיונכם את כל חומר הביקורת, ובכלל זה, כל המידע והמסמכים שנאספו בידי הביקורת, טיוטת דוח הביקורת שהועברה לתגובת המבוקרים ותגובות כל המבוקרים האחרים.

והשאלות נותרו...

עד כאן עיקרי הדברים מתוך המכתב שהעביר מבקר המדינה לידי היועץ המשפטי לממשלה. אין ולא יכול להיות ספק: המכוון מצביע מפורשות על טובות הנאה שקיבל אולמרט, באופן בלתי חוקי, ומציע ליועמ"ש להעביר את המשך הטיפול למשטרת ישראל.

ובכל זאת, אנחנו נותרנו עם השאלות: מדוע מטעים מוטי גילת ואמיר אורן את קוראי עיתונם? האם הם נוהגים כך, פעם אחר פעם, רק מחמת "קינאת סופרים"? האם הם אינם מבינים שהליכתם בדרך זו תנגוס עוד ועוד באמינותם? דעתי היא כי אורן וגילת מבינים זאת היטב, אך הם בחרו בדרך שנועדה לשרת אינטרסים גדולים מהם בהרבה. לכן גם עורכי עיתונם לא יקראו אותם לסדר.