בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפעם אני אודה בזה לפני שמאשימים אותי. שמעתי, הפנמתי, אני לא צריך לחכות עד שזה מופיע בכותרות העיתונות, בדברי המומחים בשידורים בטלוויזיה וברדיו, באינטרנט באתרי הדעות, בהצבעות באו"ם ובנאומים חוצבי לבבות באירופה. אני אקדים אותם
הנה, אני כותב את זה עכשיו לפני שהם יאמרו את זה: אני אשם. אני, היהודי הגר ברצועת ישראל, בהתנחלות הגדולה המוקפת בחלקו גדר בנויה עלי מנהרות חפורות ובחלקו בים התיכון, אני אשם במלחמת האחים בעזה. זהו, הודיתי בזה. איזו הקלה. זה לא חשוב איך ולמה הם הורגים אחד את השני, חשוב שאני אשם. פעם אמרו לי שאני אשם באלימות ובטרור שלהם כי לא רציתי להכיר בהם כעם. אני אשם - אז הכרתי בהם כעם. אחר כך אמרו לי שאני אשם באלימות ובטרור שלהם כי לא רציתי להקים להם מדינה והם רוצחים מתוך אידיאולוגיה. אני אשם - אז הצעתי להם מדינה. אז אמרו לי שאני אשם באלימות ובטרור שלהם כי נתתי להם שטחים תמורת הסכם והייתי צריך לתת להם את השטחים רק בגלל שהם רצו אותם. אני אשם - אז ויתרתי עוד יותר וויתרתי על ההסכם. בנוסף, אמרו לי שאני אשם באלימות ובטרור שלהם כי אני שולט בעם אחר (זוכרים שהתחלתי לקרוא להם עם?), מצב בלתי מוסרי בעליל (ואני אמור להיות מוסרי במקום כולם כך שמצב זה ממש לא יתכן). אני אשם - אז נתתי להם להקים רשות פלשתינית ומשטרה ונתתי להם רובים. אז אמרו לי שאני אשם באלימות ובטרור שלהם ועלי לתת להם שטחים תמורת כלום, חד-צדדי, כי הם לא רוצים הסכם ואת ההסכם האחרון הם לא כבדו ממילא. אני אשם - אז גרשתי 8,000 מאנשי מהבית ונתתי להם שטחים בצורה חד-צדדית. אחר כך אמרו לי שאני אשם בירי קסאמים במינון כפול ומכופל על יישובים שלא נקראו אי פעם התנחלויות, בגלל שהם היו מיואשים כי היתה הינתקות חד-צדדית ללא הסכם. אני אשם - אז הבלגתי וניסיתי רק סיכולים ממוקדים. אז עלה חמאס לשלטון ואמרו שאני אשם כי לא רק שעשיתי נסיגה חד-צדדית ללא הסכם, גם עשיתי סיכולים ממוקדים נגד ראשי המחבלים. אני אשם - אז למרות שהחרמתי, גם עזרתי. בנוסף, אמרו לי שאני אשם בכך שהם המשיכו לירות עלי טילים, להתחמש, לנסות להסתנן, ולנסות להרוג אזרחים שלי (שכמובן אינם חפים מפשע כי הם אשמים כמו שאני אשם). אני אשם - אז התנצלתי על הריגת חפים מפשע שלהם והבלגתי עוד יותר. אז הם התקיפו וחטפו חיילים גם בצפון וגם בדרום ואני אשם כי אני יצאתי למלחמה. אני אשם - אז הפסקתי את הלחימה ללא השגת יעדים. הפעם הם הורגים אחד את השני, חוטפם ומענים ילדים ונשים פלשתינים. ואני אשם. בטוח. זה ברור כשמש. הרי לא הורדתי מספיק מחסומים, לא פתחתי מספיק מעברים, וקשה להם. אם הייתי נותן להם למלא את תאבונם לאלימות ורצח, עינויים ושפיכות דמים ביהודים, כפי שמקובל מימים ימימה, הם לא היו צריכים להרוג אחד את השני. באמת אני אשם.
|
|
הכותבת היא מנהלת כפר הנוער הדתי כפר חסידים.
|
|
תאריך:
|
17/05/2007
|
|
|
עודכן:
|
17/05/2007
|
|
רחל סילבצקי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
א מ רול
|
17/05/07 10:26
|
|
2
|
|
נתין מדמנת ישראל
|
17/05/07 11:02
|
|
|
|
רחל סילבצקי
|
17/05/07 17:00
|
|
|
|
בן דיש
|
17/05/07 21:41
|
|
|
|
נתין מדמנת ישראל
|
18/05/07 01:29
|
|
|
|
ולא מעשי
|
18/05/07 04:17
|
|
הגדרות הן הכרח המציאות. ללא הגדרות (או הגדרת מושגים) נצרכים היינו לכרכים עבי כרס להסביר את כוונותינו. בנוסף, חייבים היינו לחזור שוב ושוב על אותו נוסח ארך דפים מדי העברת רעיון (או נוסחה מתמטית), דבר אשר היה הופך כל ביצוע או דו שיח לבלתי אפשרי בתנאי עולם "המזון המהיר" המודרני.
|
|
|
עיתון מעריב, הביטאון לעיתונות מגוייסת, היכה שוב באזרחי ישראל בפעם המי יודע כמה. מעריב, שעבר בהתנהלותו חסרת האתיקה אף את יומון העם הסיני, הוציא פעם נוספת את המרצע מן השק, ונתן בפעם המי יודע כמה את הבמה לגזען, שיכול היה להשתלב לא רע במפלגתו של לה פן.
|
|
|
הרחק מאור הזרקורים, בקומתו הרביעית של בית, שחזיתו אכולת הטחב נשקפת אל מול ימה של תל אביב, מתנוסס על הדלת שלט כחול, זעיר-ממדים, בעברית ובערבית: "בית האדם". מעבר לדלת, בחדר צנוע, שבו שתי מיטות, ארון-בגדים, שולחן-כתיבה רעוע וערימת-ספרים מאובקת, מתגורר אדם שמאחוריו מגילה ארוכה של הושטת עזרה לזולת, אף שהוא עצמו זקוק לעזרה.
|
|
|
"שנים הרבה מצוי אני בענייני משפט ולא זכיתי לראות החלטה מעין זו... נראה כי אצה לו הדרך לבית משפט שלערעור להסיר מעל שולחנו ובמהירות תיק נוסף, גם אם הסרתו כך יש בה פסיקה נוגדת את הדין וגרימת דיונים נוספים בערכאה אחרת". אלה דבריו של שופט בית משפט השלום בתל אביב, צבי כספי, במסגרת החלטה, בה הוא דחה את בקשתה של אחת, יונית פוזיילוב, שיפסול עצמו מלשבת לדין בתביעה, שהיא הגישה נגד אביגדור חלפון.
|
|
|
כשדוד המלך קבע את ירושלים כבירת ישראל לפני 3,000 שנה, המדינות שסירבו להיות מיוצגות כאן היום עדיין לא התהוו. ראוי שיידעו: הקשר שלנו עם ירושלים הוא בן אלפי שנים. הוא כתוב בספר הספרים, הוא נקווה בים של דמעות ותקוות במשך שנות גלותנו הארוכה.
|
|
|
|