קולות שדרות מזכירים את חיפה

לא רק ראש הממשלה, גם שר הביטחון עמיר פרץ תמך בקו הזה. לדעתו, אחד היתרונות הבולטים שלו כשר ביטחון, נובעת מהעובדה שהיה הראשון מזה שש שנים שקרע את המסכה מעל פניה של המדיניות הנהוגה אז, והחליט שיש צורך להפר את המשוואה הקיימת על-ידי פעולה צבאית רחבה. מעל כל במה אומר פרץ כי היה הראשון שהעז. שהעז להגיב. שהעז להעיר את המערכת. לטלטל אותה.

עכשיו, תחת הנהגתו של אותו פרץ, חזרה המערכת לישון. ההכלה, חזרה גם היא. אומנם אין בשדרות צימרים, אבל גם פעולה צבאית הולמת אין. הסיוט הכי גדול עכשיו עבור אולמרט ופרץ, הוא מערכה צבאית. לא רק שהם לא יידעו לנהל אותה, שוב, אלא שאין להם גב ציבורי כלל. כל מה שיעשו, יתקפו אותם. ובמידה רבה של צדק יש לומר. המנדט היחידי אותו ביקשו מהציבור אחרי פרסום מסקנות הביניים של וינוגרד, הוא להישאר ולתקן את הנזק מהקיץ. גם את המנדט הזה הציבור ככל הנראה מסתייג מלתת, אבל לנהל עוד מלחמה? בשום אופן לא.

אולמרט יודע זאת. גם פרץ. גם הרמטכ"ל החדש. הערכה היא שישראל תסתפק בתגובה צבאית אווירית והחזרת החיסולים. לאחר מבצע כזה לא תהיה וועדת חקירה, אבל גם לא ייפסקו הקסאמים. במקרה הטוב, הם ייחלשו. זה מה שהממשלה יכולה להרשות לעצמה עכשיו. וזה לא שאם אולמרט היה מתפטר והיום היה מכהן ראש ממשלה אחר. זה גם לא משנה אם ראש הממשלה האחר היה נתניהו, ברק, ליבני, אילון, שטרית או פרס. המלחמה האחרונה הייתה טראומטית. מסקנות ועדת החקירה, טראומתיים גם. אף אחד במערכת הפוליטית לא מעוניין להגיש את צווארו על שולחן הקצבים של הציבור ולהסתבך.

למרות שעדיין לא התקבלה החלטה ברורה בדבר גודל התגובה הצבאית ומטרותיה, במערכת המדינית כבר נערכים למתקפה הבינלאומית שתגיע בעקבות תקיפת צה"ל. שרת החוץ ציפי לבני מרכזת את המאמצים בתחום. השבוע נפגשה לבני עם עמיתיה הגרמני והבריטי והדגישה בפניהם את המצב כפי שהוא משתקף בדרום הארץ. המצוקה העיקרית במערכת המדינית היא שהעולם לא מתעניין כרגע במה שקורה בשדרות. עיקר הפוקוס של העין הבינלאומית הוא על הנעשה דווקא בתוך הרצועה, מאבקי הכוחות בין החמאס לפת"ח. הדיפלומטיים הישראלים הונחו להסב את תשומת ליבה של התקשורת הבינלאומית לכך שישראל חוטפת ירי טילים על אזרחים, זאת ללא כל התגרות מהצד הישראלי. הערכה היא שהדבר ייתן קצת יותר מרחב תמרון, אולם איש אינו משלה את עצמו שהאשראי יהיה אין סופי. כשיתכנס הקבינט ביום ראשון לדון בצד המעשי של התגובה הישראלית, איש מהשרים לא יצפה למערכה מקיפה בעזה, כזו שתפתור את הבעיה. מקסימום תפחית את הלחץ מצד דעת הקהל הישראלי.