אולמרט, אתה הורס את המדינה

לפני שבועות ספורים, במכתבי הקודם אליך, הצעתי לך לעשות את הדבר היחיד העשוי להציל את שארית כבודך האבוד: להתפטר מתפקידך - הן על-רקע החקירות המתנהלות נגדך בחשד לביצוע מעשים פליליים והן בשל אחריותך למחדלי וכשלי מלחמת לבנון השנייה, שחשפו במלוא העוז את הקשר הישיר בין מידותיך המושחתות לבין התנהלותך ההזויה כמנהיג וכמצביא.

לא השליתי את עצמי שתיענה להצעתי, אף שהיא מבטאת את רחשי לבם של רוב אזרחי המדינה, התובעים - בקולות הולכים וגוברים - את התפטרותך. הקריאות שנשמעו בהפגנה ההמונית בכיכר רבין בתל אביב, זמן לא רב לאחר פרסום דוח הביניים של ועדת וינוגרד, לא זעזעו אותך. רבבות אזרחים מכל מגזרי החברה ומכל גווני הקשת הפוליטית - הורים שכולים, חיילי מילואים, פעילים חברתיים, סטודנטים, מתנחלים, אנשי רוח - עמדו זה לצד זה בכיכר ומחו, אך אתה נותרת במידה רבה אדיש לזעקתם המרה; נראה כי אינך כה "רגיש להלכי הרוח של הציבור" כפי שהספינולוגים שלך מנסים לציירך השכם והערב, או שבלא יודעין אתה פשוט הולך ומתנתק מהמציאות השוררת במדינה, כפי שטוענים כמה מומחים בלתי תלויים.

תראה לאיזו עליבות הגעת, אבל הרווחת את הכל ביושר, או שמא במקרה שלך מוטב לומר: באי-היושר הקיצוני שלך; וגם תצלומים הנוגים של עפעפיך השמוטים מרוב עייפות, שפורסמו בשבוע שעבר בכלי התקשורת, לא עשו עלי רושם רב. אין צורך לרחם עליך, מה גם שאינני הולך שבי אחר הסיסמה החדשה מבית מדרשך: "אני עובד בשבילכם". אהוד המתחסד, מוטב היה לו היית מכריז: "אני עובד עליכם". זו היתה יכולה להיות אחת הפעמים היחידות שהיית אומר אמת.

אחרי שגברו הקולות שדרשו ממך להסיק מסקנות בעקבות פרסום דוח הביניים של ועדת וינוגרד, הודעת שאין בכוונתך להתפטר, כי "התפטרות היא אקט של בריחה מאחריות", ואתה רוצה כמובן לשקם בעצמך את ההריסות שאתה היית האחראי הראשי להן. חזון "המתקן האחראי" שנטלת על כתפיך בגאון לא מנע ממך להטיל דופי, באמצעות מקורביך, בעבודת הוועדה ולהאשים את חבריה בהדלפות מוקדמות של ממצאי הדוח ובפרסום סלקטיבי של עדותך בפניהם.

חשבתי לתומי כי לצביעותך יש גבול. טעיתי. בעדותך שיבחת את עמיר פרץ, אותו אדם שבכל שני וחמישי הדליפו מקורביך לחבורה הבזויה של "עיתונאי האתרוג" כי אתה מתכוון לפטרו כדי לשקם את בטחון המדינה. אני יודע היטב מדוע עשית זאת: רצית להצדיק בפני הוועדה את הצעד החמור שעשית בשעתו, כשהעדפת להפקיר את משרד הביטחון הרה הגורל בידי מנהיג פועלים פופוליסטי רק כדי שתוכל להוסיף לשלוט בברזי משרד האוצר ולקדם את האינטרסים של אילי הון מסוימים, באמצעות חסידך השוטה אברהם הירשזון, שבינתיים השעה את עצמו מתפקידו לאחר שמעשיו הפליליים נחשפו ברבים.

אם לא די בכך, דרשת למסור עדות נוספת בפני הוועדה. פתאום נזכרת בדברים שלא סיפרת ושיש ברצונך להלעיט בהם כעת את חברי הוועדה המותשים. אני יודע איך פועל ראשך המתוחכם: אתה מבקש ליצור בציבור את הרושם שאם הוועדה לא תשמע אותך שוב, פירוש הדבר שהיא חרצה דין בעניינך באופן שטחי; ואם תיעתר לפנייתך ותזמן אותך בשנית, ודאי תיאלץ בשל כך לדחות את מועד פרסום הדוח הסופי שלה, שנועד לחודש אוגוסט, מה שיקנה לך חודשי חסד נוספים.

טקטיקה זו מזכירה את התנהלותך הנואלת מול מבקר המדינה, כשפעלת במצח נחושה כדי לסכל את הופעתו בפני חברי הוועדה לביקורת המדינה, אליה הוזמן כדי לדווח על ממצאי הביניים שלו בחקירת תפקוד העורף בימי המלחמה. בעזרת פנייה לבג"צ, כופפת את ידו של המבקר, אך למעשה זכית בנצחון פירוס: בעוד זמן קצר יתפרסם הדוח המפורט שלו, ומצפה לך בו הפתעה מאוד לא נעימה, שתקעקע עוד יותר את תדמיתך ותגביר את הספקות ביחס ליכולתך להנהיג את המדינה.

אולי אינך יודע זאת, אך השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס כבר פיתח חסינות מפני הפה הגדול שלך ומפני החיצים המורעלים של מקורביך. התנפלותך האחרונה עליו, לאחר שהעז להעביר ליועץ המשפטי לממשלה את ממצאיו בפרשת השוחד בסך מאות-אלפי דולרים שקיבלת בעסקת רכישת ביתך ברחוב כרמיה בירושלים, רק הגבירה את המבוכה בקרב אזרחי המדינה, שלא הורגלו לראש ממשלה נחקר סדרתי, מושחת מן היסוד, שמוסיף חטא על פשעיו ומשתלח בעזות מצח בנושאי משרה בשירות הציבורי - מבקר המדינה, יועצו למלחמה בשחיתות, החשב הכללי במשרד האוצר - שכל "חטאם" הוא נחישותם להגן על שלטון החוק.

פרקליטיך העזו לפנות השבוע ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד מבקר המדינה על שימוש בכוח משרתו בבדיקת פרשות שונות שקשורות בך. עמותת אומ"ץ גינתה אותך על התנהגותך הנלוזה הזאת, ולמרבה הסיפוק, מני מזוז דחה את תביעתכם על הסף. מה שמעורר השתאות וחלחלה בסיפור הזה הוא שפרקליטיך, ברוב חוצפתם, דרשו מהיועץ להפעיל לגביך את "מבחן בוזגלו". מה לך ולבוזגלו? בוזגלו המרוד מתקשה לגמור את החודש, מתקיים בקושי מקצבה דלה של המוסד לביטוח לאומי או מהבטחת הכנסה. אתה, לעומת זאת, נושא תפקיד ציבורי רם מעלה, ואתה מיליונר כבד. את הונך, מיותר כמעט להזכיר, צברת בעת ששימשת בתפקידים ציבוריים.

ביום שני הקרוב תינתן לך הזדמנות חדשה להתעמת עם לינדנשטראוס בישיבה נוספת של הוועדה לביקורת המדינה, שמתכנסת כדי לדון בטענותיכם ההדדיות זה כלפי זה. גם אני אהיה בישיבה, אך אין לי ספק שאתה לא תבוא. את רוב קורי העכביש שלך אתה טווה בסתר. כשיש תסבוכת כלשהי, קטנה או גדולה, אתה תופש מרחק ומנסה לטשטש את עקבותיך. כך עשית, למשל, בזמנו בפרשת מינויו הנואל של רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וכך נהגת בפרשת החקירה ברשות המיסים, שזעזעה אזרחים רבים, ששואלים כעת את עצמם מדוע עליהם לשלם מס אמת.

אם בכל זאת מפנים כלפיך אצבע מאשימה, אתה מתנער מאחריות ומייחס את מחדליך ו/או את עבירותיך לאחרים, תהיה מידת קרבתם אליך אשר תהיה. אין לך בעיה להקריב אנשים, להתנער מהם, אך גם לשמור איתם על קשר, מחשש שמא "יזמרו" יותר מדי בחקירתם. המקרה של שולה זקן, ראש לשכתך המושעית, צועק בעד עצמו.

בתחום הזה היה לך מורה טוב: אריאל שרון, ראש הממשלה לשעבר, אשר לנעליו - הגדולות עליך בכמה מספרים - נכנסת בנסיבות טראגיות. הוא הראה לך את הדרך כאשר בלי להניד עפעף ייחס לבנו עומרי חלק מהמעשים הפליליים שביצע. אך בניגוד לשרון האסטרטג, שבמצבים כאלה ידע מתי לסגת, מתי להתחפר ולשתוק ובמי אסור לפגוע, אתה תמיד הסתערת בפזיזות, תוך הכפשת גורמי אכיפת החוק. התסריט הזה חזר על עצמו במשך השנים כמה פעמים, ונדמה כי טרם אמרת את מילותיך המזוהמות האחרונות בתחום הזה. למרבה הצער, שר המשפטים החדש, פרופ' דניאל פרידמן, שהצטייר כמטיף בשער למען עיקרון השוויון בפני החוק, נוהג בך ביראת כבוד, שלא לומר בהתבטלות, ואינו מעז לבלום אותך ולמנוע את חתירתך הנלוזה תחת שלטון החוק, המערערת את אושיות הסדר הדמוקרטי במדינה.

ובכל זאת, דומה שכבר אין לך על מי לסמוך. סיעת קדימה אומנם מתייצבת מאחוריך, אך הכל זמני, כמו החיים עצמם. אפילו המשנה שלך, שמעון פרס, הצליח להפתיע אותך כאשר טען בעדותו בפני חברי ועדת וינוגרד שלא היה מקום לצאת למלחמה האחרונה בצפון בלי לבדוק תחילה את רמת מוכנותו של צה"ל. כדרכו בקודש וחול, הוא פעל לפי הכלל של "כן ולא" בעת ובעונה אחת: התנגד ליציאה למלחמה, אך הצביע בממשלה בעד המבצע הצבאי, לטענתו מתוך חשש שהתנגדותו תוביל למרד נגדך.

מי שחשב שאחרי עשרות שנים של חתרנות פוליטית בלתי נדלית, פרס גילה לעת זקנה את תכונת הנאמנות לראש הממשלה, התבדה למקרא קטעי עדותו. אתה, שמכיר היטב את האיש ואת מניעיו האמיתיים, לא תסלח לו על כך, אבל בשלב הזה אתה נאלץ להפגין איפוק, ואני מבין את שיקוליך. כך, למשל, חרף כעסך הרב עליו, תתגייס לסייע לו (גם אם לא בכל מאודך) במסעו לנשיאות: אינך רוצה שהוא יסתובב בין רגליך כמועמד חליפי לראשות הממשלה. צדק מי שאמר השבוע שאתה אולי מדינאי גרוע ומנהיג כושל, אך בו-בזמן פוליטיקאי מעולה.

אני רוצה להזהיר אותך גם מפני דליה איציק, שלא תוותר בקלות על ההזדמנות חייה להתמודד על משרת הנשיא וכועסת מאוד על פרס, שבולם את שאיפותיה בכך שהוא שומר כהרגלו על עמימות ואינו מצהיר בגלוי האם הוא עצמו מתכוון להתמודד על המשרה. איציק, שמנסה כרגע לברוא את עצמה מחדש כאישיות ממלכתית נשואת פנים, כיאה לנשיאה בפועל, היתה ונותרה סכינאית. היא לא תסלח לך אם תוסיף לתמרן אותה ולא תקרא את פרס לסדר כדי שיחליט סופית ולא ימתין עד לדקה התשעים כדי לחסום אותה.

בלי או עם קשר לפרס ואיציק, אין לי ספק שבשום פנים אינך רוצה לראות על כס הנשיאות את רובי ריבלין, לא בגלל המחלוקות הפוליטיות והאידיאולוגיות ביניכם, אלא בעיקר משום שריבלין יודע יותר מדי על התנהלותך הפלילית. בשעתו שמעתי מפיו כמה "פנינים" עליך שהיו יכולות להכניסך לכלא, אך מאז שהכריז על מועמדותו לנשיאות, הוא מקפיד - בשם הממלכתיות - לשמור על שתיקה מוחלטת לנוכח מעשי שחיתותך ופגיעותיך הזדוניות בגורמי אכיפת החוק. רובי התמים מאמין שזה ישתלם לו. הוא רוצה אולי לשכוח עם מי יש לו עסק, אך אני מתחייב להזכיר לו.

אבל מי יודע האם תשרוד בכלל בתפקידך בתקופת כהונתו של הנשיא הבא. ימיך כראש הממשלה הולכים ואוזלים. כדי שתבין לאיזה מצב נקלעת, אזכיר לך שלפני כשנה וחצי היית אורח הכבוד בכנס לטוהר המידות של התנועה לאיכות השלטון. בכנס כיכב, בנוסף לעו"ד אליעד שרגא, המנהיג הנצחי של התנועה, גם העיתונאי דן מרגלית, חברך הטוב לשעבר. לא היה חסר הרבה ששרגא היה ממליץ להעניק לך את אות אביר איכות השלטון. עד למלחמת לבנון השנייה לא נשמע קולו נגד מעשי שחיתותך, ואילו מרגלית תמיד התגאה בחברות ביניכם, ואף ערך בביתו מסיבה לכבודך במלאות לך שישים שנים.

והנה, לפני שבועות ספורים נערך באוניברסיטת תל אביב משפט ציבורי שבו "הועמדת לדין" בגין שחיתותך. המשפט היה יוזמה של עמותת תפנית, בראשות אלוף (במיל.) עוזי דיין, ואני שימשתי כאחד משני עדי התביעה נגדך. ראה זה פלא: מרגלית הנחה את המשפט, שבסיומו הורשעת על-ידי שישה מתוך שבעת המושבעים, ושרגא נטל בו חלק פעיל. איך הגלגל מתהפך לו.

מעניין מה חושבים שניהם כיום על אותו כנס אומלל שבו גמרו עליך את ההלל. מרגלית, שלאורך השנים הגן עליך בלהט וסירב לשמוע ממני עד כמה אתה מושחת, ודאי חש מבויש. אולי זו הסיבה שבטורו במעריב ובהופעותיו הטלוויזיוניות הוא נמנע בעקביות מלהזכיר את יואב יצחק ואותי כחלוצי המאבק העיתונאי והציבורי בשחיתותו הממארת של אולמרט; והג'ינג'י? הוא מטבעו אדם סתגלן, שמתאים את עצמו לכיוון שאליו נושבת רוחו של הציבור. סביר שינסה "לתפוס טרמפ" על מאבקים שעמותת אומ"ץ ניהלה לבדה.

כשתיפול בקלון, אפילו ידידיך אילי ההון, שנהנו רבות מחסדיך, לא יוכלו לסייע לך. ברוב חוצפתך, אתה מוסיף גם היום, חרף כל הרבב שדבק בך, לשחר לפתחם. לראיה, לאחר שהירשזון השעה את עצמו, מינית את עצמך לשר אוצר זמני, כדי לעשות במשרד הזה כבתוך שלך - למען חבריך ולמען האינטרסים הגלויים והסמויים שלך - כל זאת בתקופה שבה נחקרת מעורבותך בפרשת הטיית המכרז למכירת מניות גרעין השליטה בבנק לאומי. להזכירך, אתה נחשד בניסיון להטות את המכרז לטובת שני אילי הון זרים שחפצת ביקרם: דניאל אברהמס, שבמקרה או לא במקרה קנה ממך את ביתך ברחוב כ"ט בנובמבר במחיר מופקע (ומאוחר יותר השכיר לך אותו בדמי שכירות מגוחכים), ופרנק לואי, שהוא לקוח של משרד הפרקליטים שאחד מבעליו הוא פרופ' יוסף גרוס, מחותנך.

שלא תחשוב ששכחתי כי במהלך מלחמת לבנון השנייה, בזמן שהחיילים הקיזו דם בחזית ותושבי הצפון הצטופפו במקלטים, מצאת זמן לארח את לואי בנינוחות בביתך בירושלים באחת השבתות. נכח שם גם חברכם המשותף אלפרד אקירוב, שקשריך עימו טרם נחשפו במלואם. די אם נזכיר כי אקירוב, בעל אינטרסים עסקיים רבים בירושלים, היה מנדיבי התורמים למטה הבחירות שלך כשהתמודדת על ראשות העיריה.

לואי, אגב, ביקר השבוע בארץ והתארח אצל אקירוב, כפי שאתה בטח יודע. בהזדמנות זו, הוא הודיע שאין לו עניין ברכישת בנק לאומי או בהשקעות במדינת ישראל. גם אם הפעם לא נפגשתם, אני בטוח שהוא יידע לגמול לך בעתיד על נכונותך הנדיבה לסייע לו על חשבון כספי הציבור; ואם חלילה ישכח, אני סומך עליך שבעורמתך השועלית, תדע להזכיר לו.

החלטתך להחזיק בתיק האוצר, ולו באופן זמני, כרוכה כנראה ברצון לעמוד מקרוב על התפתחות החקירות בדבר התנהלות המשרד בפרשת המכרז בבנק לאומי ובפרשת השחיתות ברשות המיסים. פניתי בעניין אל היועץ המשפטי לממשלה, שלשמחתי אסר עליך לעסוק בנושא בנק לאומי. הטלת את המשך הטיפול בעניין המכרז על השר רפי איתן, מנהיג מפלגת הגמלאים. משום מה, איני נמנה עם ציבור מוקיריו, מסיבות שלא כאן המקום לפרטן.

אשר להירשזון חברך, אני חושש שבמוקדם יותר במאוחר הוא יצטרך להתפטר מהממשלה, ונראה שגם יועמד לדין. כדאי שתתפלל שהוא ימשיך לנצור את פיו ולא יחשוף פרשות משותפות שלכם מהעבר, בין היתר בהסתדרות העובדים הלאומית על שלוחותיה. שאלת הקשרים הסמויים ביניכם מעסיקה את היחידה לחקירות כלכליות במשטרה, את משרד מבקר המדינה ואת הרשות לניירות ערך, וגם עמותת אומ"ץ אוספת מידע בנדון. יש בידינו כבר כמה ממצאים מאלפים. חשבון הבנק בשווייץ (שנקשר בשמו של הירשזון), שנחשף בימים אלה, הוא רק קצה הקרחון. לא במקרה הרבית במהלך השנים לנסוע לשוויץ, לא פעם בלי קשר ישיר לתפקידים הציבוריים שמילאת.

אתה ודאי מודע לכך שלא נניח למאבק בשחיתות. בחודשים הקרובים נחשוף פרשות שחיתות חדשות שבהן היית מעורב, פרשות אשר ישפכו חושך נוסף על דמותך, וזאת בנוסף לארבע החקירות המתנהלות כיום בעניינך, חקירות הממתינות להכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה. אין לי ספק שבסופו של דבר ייאלץ מזוז להגיש כתבי אישום נגדך, ואז - כפי שמתחייב בחוק - לא תהיה לך ברירה אלא לפרוש מתפקידך. זו תהיה שירת הברבור שלך: חבריך הכנועים למפלגה, מלחכי פנכה החרדים לתדמיתם, יזקפו ראשם, יתנערו ממך ויקיאו אותך מן המערכת הפוליטית.

בסוף השבוע הזדרזת לבקר בעיר שדרות, הננטשת על-ידי תושביה מוכי הקסאמים. אנשיך סיפרו כי אחד הטילים נפל במרחק של חמש-מאות מטר ממך. (עמיר פרץ יותר נועז ממך: לפני זמן לא רב נפל טיל במרחק של שלוש-מאות מטר מביתו. יש כנראה אנשים הנושאים בכיסיהם "מטר רץ" כדי למדוד מרחקים.) הם דאגו להבליט את סכנת החיים שבה היית נתון כביכול ברגע ההוא, אך בחרו משום מה להתעלם מהעוינות הרבה שהפגינו כלפיך תושבי שדרות, שלא שוכחים שלא קיימת את התחייבויותיך בנושא מיגון העיר וכועסים על כך שבחודשים האחרונים לא טרחת להגיע אליהם ולו פעם אחת.

מי שמלבה בערמומיות את זעמם נגדך הוא ארקדי גיאדמק, המלך החדש של ישראל. בסוף השבוע, בהתייחסו למחדלי הממשלה בטיפול בתושבי שדרות, הוא אמר: "אולמרט הוא כלומניק וטיפש". שוב הגלגל מתהפך: כזכור, עד לפני זמן לא רב היה גאידמק אחד מאילי הון הרבים שניסית לקרב אליך. כך, למשל, זכור לכולנו איך חיזרת אחריו ושכנעת אותו לרכוש את בית"ר ירושלים, קבוצת הכדורגל האהודה עליך, עסקה שבה היה מעורב שותפך לשעבר, עו"ד אורי מסר, שבמשך השנים תגמל אותך ותוגמל על ידך (בין היתר, הוא זכה אצלך להטבות והעדפות עבור לקוחותיו).

ככל הנראה, גם הפעם תבחר לא להגיב, חרף הפגיעה שהסב גאידמק לכבודך. העובדה שנדבן פרטי מסוגו (ומניעיו עימו) מתכוון ליטול על עצמו את פרויקט מיגון שדרות, שבכל מדינה מתוקנת היה מבוצע על-ידי הרשויות כפרויקט לאומי, כנראה אינה מטרידה אותך דיו. אתה הרי שקוע כל כולך בעשייה מדינית-ביטחונית וירטואלית, אשר לגביה אין לך בעיה לשקר ולאחז עיניים. כך אתה נוהג בתושבי שדרות, וכך נהגת בתושבי הצפון אחרי מלחמת לבנון השנייה: התחייבת בפניהם בפומבי שהממשלה תקצה מאות מיליוני שקלים למקלוט יישוביהם. נדמה לי שנקבת בסכום: שבע-מאות מיליון שקלים; וכרגיל, לא עמדת בדיבורך. האנשים האלה, שטרם השתחררו מן הטראומה של ירי הקטיושות המאסיבי, לא יסלחו לך גם הם.

ואם חשבת שבניגוד לאחיהם בצפון ובדרום, תושבי מרכז הארץ איתך, התבדית. עשית טעות קשה כשהגעת ביום חמישי האחרון בערב למופע "מרוסיה באהבה", שנערך בפארק הירקון בתל אביב בנוכחות רבבות עולים חדשים. שריקות הבוז הרמות שליוו אותך בכניסתך הוכיחו פעם נוספת עד כמה אזרחי המדינה מתעבים אותך. נפשם נקעה ממך.