|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

שלומי שבן: "אני לא רוקר"

אם בתחילת הקריירה שלו התחמק מעברו הקלאסי, כעת שלומי שבן, המוסיקאי הבולט ביותר ברוק הישראלי הצעיר, מרשה לעצמו להתיישב בנוחות ליד הפסנתר. אלבומו החדש, "מגדל הפזמון", צבוע בשחור ולבן וגם הפרויקט הבא יוקלט במתכונת דומה. אבל יותר מכל הוא סקרן לגלות איך יישמע אלבומו ה-16
15/01/2010  |   עכבר העיר עכבר העיר   |   חדשות   |   תגובות
מאת: יואב בראל  |    |  עכבר העיר  |  mouse.co.il  |  תגובות
שלומי שבן [צילום: טל קירשנבאום]

כל הכרטיסים נמכרו שבועיים מראש, ומחיאות הכפיים בסוף כל שיר איימו למוטט את קירות המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. ועדיין, בתום ההדרן השלישי בהופעת הבכורה של "מגדל הפזמון", שלומי שבן ירד מהבמה בתחושה רעה. רק לאחר מכן, כשהתגובות החמות החלו להגיע, הבין שבמשך רוב ההופעה היה מרוכז מדי באירוע החריג ולא הספיק ליהנות. "חוויתי חוויה מסוימת של ניתוק", הוא אומר. "רק בסוף הרגשתי שאני מפשיר ושאני שם. בפעם השנייה הרגשתי יותר בבית".

ההצלחה המרשימה של המופע הפתיעה אותו. הוא לא חשב שימלא את המשכן, אבל בחר באולם הזה כי חשב שהעיצוב המתוכנן - מגדל בן שלוש קומות שמתוכו שבן יוצא ושעליו מוקרנים קטעי וידיאו - יצדיק אמנותית את הכיסאות הריקים. "כשהמופע נמכר מראש בפעם השנייה כבר לא יכולתי להתעלם מזה", הוא אומר, "זו אבן דרך. אבל אני קצת נגעל מזה שבזמן האחרון זמרים מגדירים את עצמם דרך האולמות שהם כובשים. זה דיבור מאצ'ואיסטי שדי דוחה אותי. ‘כבשתי את קיסריה', ‘עשיתי את ההיכל', ‘הכנסתי למשכן'. זה שיח שאני לא רוצה להיות חלק ממנו". במהרה הוא מסייג את עצמו ומודה בכנות על ההזדמנות להופיע במקום כזה. "אני לא קשור לאבנים שם, זה מה שאני מנסה להגיד".

אחרי עשור בזירה המוסיקלית העברית, נראה שההומור הסרקסטי והנוכחות התיאטרלית של שבן היו כאן מאז ומעולם. הפריצה שלו הייתה בתאוצה גבוהה מהרגע הראשון. הסינגלים הראשונים שלו, "אריק" ו"שרמוטה פוריטנית" מ-2000, נהפכו ללהיטי רדיו. הוא נבחר לתגלית השנה של גלי צה"ל ו"אריק" נבחר לשיר השנה. הוא שיתף פעולה עם רמי פורטיס, ערן צור, רונה קינן, להקת המחול בת שבע, אסף אמדורסקי ועוד, וב-2007, שבע שנים אחרי אלבום הבכורה, הוציא את אלבומו "עיר". כעת הוא מוציא את "מגדל הפזמון", אלבום קאברים שהוכרז כ"גרסאות אישיות לשירים של אחרים".

שותף בולט בקריירה של שבן הוא המפיק המוסיקלי אסף תלמודי. שבן, שנולד ב-1976 וגדל בשכונת בבלי בצפון תל אביב, פגש את תלמודי בתיכון תלמה ילין בגבעתיים. שבן למד במגמה הקלאסית, תלמודי במגמת הג'ז. כששבן נסע אחרי התיכון ללימודים ברויאל קולג' בלונדון ("אלה שלוש השנים הקשות בחיי", אמר בעבר, "ראיתי רק את הקיר מאחורי הפסנתר, התרגלתי לאכול לבד במסעדות") תלמודי שירת בגלי צה"ל. כששבן חזר תלמודי כבר היה ב"קרח 9" ("היה לו פור של שנה וחצי עלי בעסקי הרוקנרול"). תלמודי השמיע את השירים שלו לדני אור מאולפני דאון-טאון, שהסכים להקדיש להם שעות אולפן. את הסקיצות שהקליטו הציגו להד ארצי (שוויתרו) ולשי להב ושי ורדי מ"אן-אם-סי", שהחליטו ללכת על זה.

בן יחיד

"אני זוכר את הפגישה הראשונה אתם, אפילו כתבתי על זה שיר", מחייך שבן. "השיחה הייתה השיחה הרגילה שעושים כשמחתימים מישהו. אמרו לי ‘אוקי, אתה זמר ואתה אמן, אבל גם מוצר. ואתה צריך לחשוב על עצמך בתור שמפו'. אחרי שחתמתי חיכיתי שהם יגידו משהו, לא ידעתי שאני יכול להגיד שאני רוצה להתחיל להקליט. אחרי תקופה שי להב שאל אותי אם אני רוצה לעשות כבר את האלבום, אז אמרתי שאני אשמח".
מירי בן יוסף, שעבדה כאשת יחסי ציבור עם בכירי המוסיקאים בישראל, הסכימה לקחת את שבן תחת חסותה והוא נהפך לאמן היחיד המנוהל על ידה. בן יוסף הלכה לעולמה ב-2005 וכיום מנהל אותו מיכאל תפוח. גם אצל תפוח, כמו אצל בן יוסף וכמו אצל הוריו, שבן הוא בן יחיד.

תלמודי נבחר לשמש כמפיק המוסיקלי של אלבום הבכורה. שבן זוכר שההקלטות ארכו זמן רב, שבמהלכו הספיק לגדל זקן. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא שר. "זה היה אלבום נורא יקר, מפוזר ופזרני. אבל היום, בניגוד לפעם, אני מחבב את התוצאה". בין האלבום הראשון לשני, המעריצים של שבן הדפיסו סטיקר: "פסנתר, אתה חסר". בראיון עם צאת האלבום השני הסביר שבן את ההפסקה הארוכה בכך שהיה צריך "לגייס את הספונטניות מחדש". גם את האלבום הזה, שהוקדש לבן יוסף, הפיק תלמודי.

"מגדל הפזמון", שקוטע את רצף האלבומים שהקליט שבן עם אן-אם-סי, הוא אלבום האולפן הראשון שמוציאה חברת המון ווליום, האחראית לרוב לניהול הופעותיו. את ההשקעה הכספית הוא חלק עם תפוח. "אני חייב להגיד שמאוד נהניתי מהתהליך הזה. גם במובן שזה הכסף שלי בחציו, וגם בגלל העבודה עם חברת הפצה קטנה ועצבנית שנלחמת על כל עותק ונמצאת מול הבית שלי. אני אוכל צהריים בחומוסייה ממול ויכול לבוא ולנדנד להם פיסית, מה שאני מאוד אוהב לעשות". על המעורבות הזאת מעיד גם מוכר לשעבר באוזן השלישית בתל אביב, שמספר כי שבן היה בא לחנות כדי לבדוק בעצמו את מצב המכירות של "עיר".

עם ההכשרה הקלאסית שלו, שהסתיימה כשהיה בן 21, מנהל שבן יחסים מורכבים. הוא מודע ליתרון היחסי שלו על מרבית מוסיקאי הרוק והפופ, אבל לפחות בתחילת דרכו במוזיקה הפופולרית, הוא ניסה להעלים את היתרון הזה. "כשהקלטתי את האלבום הראשון היה לי נורא חשוב להדחיק את הפסנתר ולברוח ממנו. הייתי נורא נבוך כשהיו מזכירים את העבר הקלאסי, כי תפסתי מעצמי איזה רוקר, מה שהתברר כפשוט לא נכון. אני לא מגדיר את עצמי ככה היום, אף שבהגדרה המאוד כללית אני בעסקי הרוק". את הפרק המוסיקלי הנוכחי בחייו הוא מכנה "החיים השניים שלי".

את שני אלבומיו הראשונים הקליט עם להקה, אבל רוב ההופעות שלו היו לבד, בין היתר מסיבות כלכליות. "גיליתי מחדש את הפסנתר ככלי ביטוי מרכזי ואין לזה תחליף מבחינתי. האלבום החדש מאוד פסנתרני ויש בו גם יצירה קלאסית אחת, חלקית אבל עדיין (נוקטורן של שופן עם מלים של דוד אבידן). העיבודים שואבים מהעולם הזה, ולא רק שאני לא בורח מזה, אני לחלוטין משתמש בזה ומבין שזה היה אקט מאוד ילדותי, ומבחינה אמנותית חסר טעם, להתעלם מהעבר שלי".

את המעבר למוזיקה הקלה, הוא נוזף בעצמו, היה יכול לעשות בצורה חכמה יותר. אבל המעבר היה חייב להתרחש. "אין לי ספק שלא הייתי נהפך לפסנתרן קונצרטים מוביל, כי אתה לא נהפך לכזה אם אין בך תשוקה בלתי נגמרת לזה. ותמיד הרגשתי בעייתיות עם האהבה שלי למוזיקה הזאת. אף פעם לא הייתי ממש מכור לזה".

בתיכון למד שבן תולדות המוזיקה אצל מבקר הארץ נעם בן זאב. "הוא היה מלא הומור, מבריק וביישן", הוא נזכר. "הכל אצלו נובע מהפסנתר. הוא אחד ויחיד, אין דומה לו. הוא חובק את הפסנתר, זה כלי ביטוי בלתי אמצעי בשבילו. זה כלי שהוא שולט בו בווירטואוזיות ובחופשיות גדולה מאוד. העיבודים שלו לשירים של אחרים מקבלים את הפרופיל שלו בדיוק כמו כשהוא מנגן מוצרט".

"יש בשלומי שילוב תכונות שקשה לעמוד בפניו", אומר מבקר הארץ בן שלו. "הוא בא מהעולם היוני-רכטרי הקלאסי, של אמנות גבוהה, מדויקת ואלגנטית עם גוון קלאסי וגבה מצח. מצד שני, בכל מה שקשור לפרפורמנס שלו ולחלק מהסגנון שלו, הוא בא מעולם הרוקנרול. יש בו יצריות, משהו פרוע. השילוב בין המדויק והאלגנטי לבין הרוקנרול והפרפורמנס הכריזמטי שלו נורא נדיר ודי נפיץ. בנוסף, יש לו חוש הומור, שזה דבר נורא נדיר בעסק, וזה סוגר את החבילה.

"בעיני, זה חלק גדול מהקסם שלו. הוא יודע לכתוב בצורה הכי מושחזת וגם לתת בראש, והוא גם מצחיק. בכל פעם שמגיע יצור כזה לעולם המוזיקה הישראלית נוצר מסביבו רעש ורוצים לשמוע ולראות אותו. נכון שעברו שבע שנים מהתקליט הראשון לשני אבל הוא לא הפסיק להופיע. אני לא חושב שהיה פסטיבל פסנתר שהוא לא כיכב בו. הוא הבן-יקיר-לי של הממסד, שרוצה לחבק אותו בגלל הרקע הקלאסי, והצעירים שמחפשים את הרוק מוצאים את זה אצלו והוא לא משעמם אותם".

דור המייסדים

אירוע התרמה שייערך בקרוב יפגיש את שבן עם שני גיבורי פסנתר מקומיים: שלמה גרוניך ויוני רכטר.

במרס יופיע שבן בהיכל התרבות בתל אביב, באירוע התרמה ל"בית נועם", ארגון המסייע לצעירים מעל גיל 21 בעלי נכות שכלית ופיסית. במופע יארח שבן את מארינה מקסימיליאן בלומין, שהופיעה עמו גם בבכורת "מגדל הפזמון", ואת יוני רכטר ושלמה גרוניך. גם עמם הוא כבר הופיע בעבר, אבל זו תהיה הפעם הראשונה שיארח את שניהם באותו המופע. לשניהם רקע קלאסי דומה לשלו, ואם מתאמצים לשייך אותו לשושלת אחת במוזיקה הישראלית - הם ודאי יהיו ממייסדיה.

"שלמה הוא כל מה שחשבתי, רק שהוא מאוד נחמד", אומר שבן. "הוא היה מאוד אדיב, התעניין במוזיקה שלי ואמר שהוא מכיר. הסתגרנו בחנות פסנתרים והתאמנו שם יום שלם. שנינו מעשנים כבדים אז החדר נראה כמו אחרי הפגזה. הוא אפילו אמר שאני מזכיר לו אותו כשהיה צעיר. ההשפעות שלנו משיקות, אבל קטונתי. לשלמה יש משיכה אל הפסיכדלי שאני פחות מרגיש, ולי יש משיכה לפולק שפחות קיימת אצלו. וכמובן שגדלתי עליו, בל נשכח". גם עם רכטר ניגן בעבר, והוא נהנה במיוחד משימת הלב שלו לפרטים. "רק בשביל קטע אחד של שלוש דקות נפגשים 15 פעם, ועובדים על זה ומדייקים וברור שאין חלטורה. אני מרגיש מאוד נוח בגלל הרקע הדומה. הם שני ענקים כאלה, שמאוד מרגש אותי שיצא לנו להופיע יחד על במה אחת".

להתחכך באנשים

הסינגל הראשון שיצא מ"מגדל הפזמון", "החיים שלי טובים", הוא תרגום של שבן לשיר של רנדי ניומן, אחד הסינגר-סונגרייטרים האהובים עליו. "לא ידעתי שאפשר לעשות כמה דברים שהוא עושה. למשל לספר סיפור עשיר בפורמט של דקה וחצי, שיש בו התרחשויות ורגשות ומעביר איזו דמות ברורה, או לא ברורה. כשהכרתי את המוזיקה שלו יותר לעומק, מה שהכה בי הייתה האפשרות לדבר דמויות שבכתיבת שירים מסורתית אולי הייתי מבקר אותן, או מדבר עליהן בגוף שלישי. אפשר לא לבקר אותן אלא לדבר מגרונן".

דמות אחת כזאת היא הרוקסטאר שמככב בטקסט העוקצני והמדויק של "החיים שלי טובים". "זה לא שיר ביקורתי", הוא אומר. "הוא מציג דמות מאוד אגוצנטרית, שלא מעוניינת לתת למציאות להפריע לה. לפעמים אתה לא חייב להיות רוקסטאר אמריקני כדי להרגיש את התחושה ש'החיים שלי טובים ואל תספרי לי שום דבר שישבור לי את התיאוריה הזו'".

התחושה הזו אמורה להיות מוכרת לו. עם צאת אלבומו הראשון, הביקורות השליליות (המעטות) שנכתבו עליו התייחסו לחוסר המחויבות הבורגני שלו ושייכו אותו לדור חדש ונרפה של כותבים. "תמיד מאשימים אותי בציניות ונורא מאוהבים בפועל ר-ג-ש", הוא מתפרץ. "הכל צריך להיות נורא מרגש. גם אני אוהב להתרגש משירים, ובכלל בחיים, אבל אני חושב שיש המון טכניקות להתרגש, לאו-דווקא שיר בסולם מינורי שמביע אהבה לבת זוג נכספת או נמצאת".

"מגדל הפזמון" נולד רשמית במופע שהוזמן ממנו לפסטיבל הג'ז של תל אביב לפני כשלוש שנים. מאז הוא הופיע עמו כ-15 פעם והחליט לתעד אותו באלבום שהעיקרון המנחה שלו היה "אלבום בהופעה באולפן בלי קהל". את השירה והנגינה הקליט במקביל. "אני לא יודע אם זה נשמע כמו הופעה, אולי יותר כמו מישהו שר ומנגן בחדר. וזה מה שרציתי, את הקריסטליות של הרגע".

חלק מהשירים באלבום כבר בוצעו בפרויקטים קודמים (כמו "קחי עוד ואלס" שביצע שבן בפסטיבל ישראל בערב שהוקדש ללאונרד כהן), שירים אחרים הוכנו במיוחד (כמו "החיים שלי טובים"), ושירים אחדים, כמו "אל תלכי עכשיו" של ז'ק ברל בתרגום דורי מנור, הוא פשוט לא האמין שיוכל לשיר. "זה שיר שתמיד הערצתי אבל לא חשבתי שיהיה לי האומץ לעמוד מאחוריו. ובאמת כמעט לא היה לי את האומץ", הוא מספר. "ביקשתי מדורי שיתרגם אותו אבל התרגום הנהדר שלו עוד יותר איים עלי". לבסוף הגיע הרגע המתאים באולפן והוא הקליט אותו.

כמה מהשירים שביצע בהופעות לא נכנסו לאלבום, כמו "אנס בחצרות בחושך" של ערן צור ו"רוזה מרציפן" של שלמה גרוניך. לעבודה עם שירים שלא הוא כתב יש כמה רבדים, ומבחינות מסוימות היא מזכירה שיתוף פעולה עם אמן אחר. "בתור מוסיקאי, אמן, בתור אדם, אני רוצה לחוות כמה שיותר חוויות דרך כמה שיותר אנשים. כשאתה עומד עם מישהו על במה, ועוד יותר כשאתה עובד עם מישהו על פרויקט, אתה אוסף התנהגויות. אפילו בסאונד צ'ק. איך מישהו עובד מול המוניטור שלו, איך הוא מתייחס לתאורה, דברים טכניים. אתה מגלה עוד ועוד אופציות ואתה סופג מה שטוב לך. זה דומה לשיתופי פעולה במובן של מפגש עם עולמות שאין דרך אחרת להבין אותם חוץ מלמשש אותם, לחוש אותם, ללטף אותם, להתחכך בהם... סתם".

האלבום החדש הוקלט באולפן שמתמחה בהקלטות פסנתר בשוודיה, שאליו הגיע בהמלצת החצוצרן אבישי כהן, שעמו ועם קרן אן הוא מופיע מדי כמה חודשים. הנסיעה לשוודיה ארכה שבוע וההקלטות הסתיימו בחמישה ימים. שבן רוצה לחזור להקליט שם. "זה כמו חופשה בסיני. ביומיים הראשונים אתה מסתגל, ואז יום אחד נהנה, ויום אחרי זה חוזרים כבר". הצטרפו אליו רק תלמודי, תפוח וטכנאי שוודי עם אנגלית מוגבלת. האולפן, מוקף יער וסמוך לבית חולים לסוסים תשושי נפש, שונה מהותית מהאולפן ברחוב שוקן התעשייתי בתל אביב שבו הקליט את "עיר". אבל שבן מתעקש שמה שמשנה זה איכות הפסנתר והחדר, ולאו-דווקא הסביבה. "עשיית תקליט יכולה להיות דבר מאוד מותח. הכל נורא סופי. כל הזמן צריך לבחור דברים שלכאורה או לא לכאורה יישארו לנצח, או לפחות לזמן מה".

פשוט רוצה לעשות

סגנון ההתבטאות מרובה הסייגים מאפיין את השיחה עם שבן. הנטייה המיידית שלו היא לפרק כל דבר לגורמים בצורה אנליטית. הוא משתדל לא לשחרר קביעות חד-משמעיות, ואם כבר נפלטת לו אחת הוא מתנסח מחדש, משמיט, מוסיף, חוזר אחורה ואחר כך מתקשר לוודא שהובן כראוי. במשך השיחה בסלון דירתו התל אביבית הוא מעשן סיגריה כשעל הקיר תלוי תצלום פנורמי של בריכת גורדון הישנה, ואלבום של "וילקו" שנקנה באותו היום מתנגן ברקע. בת זוגו השחקנית יובל שרף, כרזה גדולה של בוב דילן וכלבה קופצנית ושמה מאשה משלימות את התמונה הזעיר-בורגנית.

"מגדל הפזמון" הוא אלבום ראשון בסדרת אלבומים ששבן מתכנן תחת הכותרת "שלומי שבן והפסנתר". כשהוא מדבר על הפרויקט הבא שלו אור נשפך על פניו. "אני כותב בימים אלה, זה מאוד הפתיע אותי. הפרויקט הזה שיחרר אצלי משהו, כי היה משהו מאוד לא כבד בהחלטה לעשות אותו. זה עשה לי חשק להוציא אלבום עם שירים מקוריים וגם לא להיות כבד מדי לגבי החלטה של לעשות אותו. פתאום באים שירים. אני מצליח לכתוב ולהלחין ויש לי הרבה תשוקה לעשות את זה".

ההפסקה הארוכה בין האלבומים לא צילקה אותו. "אני אוהב את ‘עיר' ואני לא מצטער על האלבום שלא עשיתי. אני קצת מצטער על הזמן שעובר, באופן כללי בחיים ולאו-דווקא בקריירה שלי. אני כבר בן 33 ואני רוצה לבקר את עצמי על דברים שעשיתי ולא על דברים שלא עשיתי. אני פשוט רוצה לעשות. אני בונה עכשיו אתר ופתאום יש לי שלושה דיסקים בדיסקוגרפיה. אני רוצה ארבעה וחמישה ושישה ו-16. אני סקרן לראות לאן זה הולך".

פורסם במקור: אתר עכבר העיר
תאריך:  15/01/2010   |   עודכן:  15/01/2010
יואב בראל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אתם נכנסים לסניף של ארומה ומזמינים קפה הפוך. מיד מהבהב לכם על המסך קרואסון או מאפה אחר. הקופאית החביבה שואלת אם אתם רוצים גם מאפה במחיר "חבילה" יוצא מהכלל. החלטתם גם להזמין מיץ תפוזים, והופ, על המסך מוצגת תמונה של סלט עשיר נוטף רוטב וקרוטונים. התמונות המתחלפות הן לא מקריות. מאחורי כל סלט ומאפה עומד מנגנון שמנסה לבצע התאמה בין המוצרים לבין צורכי הלקוח. המטרה, כמובן, היא למקסם את ההכנסות. גם ברשת החנויות לטיפוח הגוף "ללין" ניצבים לצד הקופות מסכים דיגיטליים שמציעים מוצרים משלימים לרכישה, אפילו כשהקונה כבר עומד ליד הקופה עם המוצרים שבחר.
15/01/2010  |  גליה ימיני  |   חדשות

הכתבה הזו נכתבה מעט אחרי פתיחת עונת ה-NBA, ימים בודדים אחרי שבלייק גריפין נפצע. באותו הזמן כולנו היינו כל כך עסוקים בעמרי כספי (לא שעכשיו אנחנו לא), כך שלא נמצא הזמן והמקום לפרסם אותה. המחשבה הייתה להעלות גרסה שונה שלה אחרי שגריפין יחזור ויתמודד מול כספי, מתישהו בחודש פברואר. אבל גם זה לא היה יותר מווישפול ת'ינקינג. יחזור בפברואר? כן, בטח. עכשיו, אחרי שהתברר שהאתלט הצעיר והחזק לא החלים כראוי ויאלץ לנוח עד סוף העונה בגלל ניתוח נוסף, זה זמן טוב להוציא את הטקסט הזה מהמגירה. תבלו.


15/01/2010  |  ניצן פלד  |   חדשות
משרדי הבריאות, התמ"ת והמשפטים הסכימו באחרונה לשנות את חוק הפטנטים בישראל לטובות יצרניות תרופות המקור הבינלאומיות. ההסכמה אמורה לקדם את המגעים עם משרד הסחר האמריקאי על הוצאת ישראל מרשימת המדינות שאינן מגינות על קניין רוחני ואת המשא ומתן על צירוף ישראל לארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD).
15/01/2010  |  דן אבן, אורה קורן   |   חדשות
כל סטאז'ר באוצר יודע ששוק הרכב הוא "פרה חולבת", שתרומתה לקופת המדינה אסטרטגית. הציבור הישראלי מעדיף בד"כ להתעלם מהחליבה, אבל פעם בשנה אנחנו מקבלים תזכורת על היקפה בדוח השנתי של המדינה ממיסוי רכב. הדוח השנתי של 09' שפורסם השבוע מספק נתונים מרתקים במיוחד.
15/01/2010  |  דובי בן-גדליהו  |   חדשות
חברת כיל, שבשליטת משפחת עופר, סיכמה על עסקה עם יבואנית הדשנים הסינית CNOOC לשיווק 300- 350 אלף טון אשלג לסין, להערכת השבועון המקצועי Fertilizer Week.
15/01/2010  |  יורם גביזון  |   חדשות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il