סימני שלום

בבורסת מניות הנפט מכירים את האמרה כי בישראל לא מוצאים נפט. בישראל מוצאים רק סימני נפט. מציאת סימני הנפט מביאה להעלאת ערכן של מניות מסוימות, ויש מי שמפיק מכך רווח גם ללא מציאת נפט אמיתי. באותו אופן פועלת בורסת סימני השלום. יש מי שמניותיו עולות, או בעצם ניצלות מהתרסקות כתוצאה מהעיסוק בסימני השלום. ממש כשם שאין צורך שיפרוץ נפט, כך אין צורך שיפרוץ שלום. העיסוק בשאיפה לשלום, ב"התקדמות" לשלום, בדיונים על השלום וכך הלאה מספיקים בהחלט, כאשר המטרה אינה הבאת שלום אמיתי, אלא קידום המניות.

המניות של מי? זה ברור. לכל האישים השותפים בשל צרוף מקרים אומלל בהנהגת המדינה יש יותר מאי פעם אג'נדה משותפת - לשרוד. ראש הממשלה אולמרט גייס טונות של ציניות ובוז לדעת הקהל כדי לצלוח את התקופה הקשה של פרסום דוח הביניים של וינוגרד. שר הביטחון הקודם, כבר אינו מוטרד מתוצאות החקירה, אך שר הביטחון החדש עלול לגלות שהדוח המלא יפנה אליו במפורש או במרומז אצבע מאשימה בנטישת האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל בדרום לבנון, ודרדור כושר ההרתעה שלה. הוא גם מתפלל שאיש לא יחזור לבדוק את פרשת העמותות שנסגרה בשל שמירה על זכות השתיקה, או יחקור את החשדות בקניית קולות במגזר הערבי בפריימריז האחרונים (איפה היועץ המשפטי לממשלה כשצריך אותו). שניהם - גם אולמרט וגם ברק, הם האדריכלים הראשיים של מדיניות הוויתורים החד-צדדיים, אשר אחת מתוצאותיה האחרונות באה לידי ביטוי במתרחש ברצועת עזה.

לכאורה, ירי הקסאמים והשתלטות החמאס היו צריכים להפתיע את אולמרט וברק, אך ההפתעה אינה מרתיעה ואינה מבלבלת אותם. כל הפתעה היא הזדמנות לספין חדש. במקום לנתח ולהבין את מקור הטעות, ממשיכים בה ומחמירים אותה. כי אולמרט וברק, כמו גם נותני הגיבוי שלהם מש"ס ועד ליברמן, חייבים לקבוע את סדר היום התקשורתי. אחרת, התקשורת תחזור לעסוק בדיוני וינוגרד, ובחקירת החשדות הפליליים נגד אולמרט וחבר מרעיו. כולם קוראים את הסקרים, וכולם מבינים ששעתם קצרה. אם תתרחשנה בחירות, מחצית לפחות מערכם האלקטוראלי של מניותיהם ימחק. אם תוצאות וועדת וינוגרד, או חקירות המשטרה יכפו עליהם בחירות, אסור שנושא הבחירות יהיה הכישלונות שלהם, או השחיתויות שלהם. הם חייבים ליצר אג'נדה חדשה. העיסוק בשלום, כידוע לעולם לא יחשב להם ככישלון, גם אם לא יהיו לו שום תוצאות. אם הם ינסו לטפל בבעיית העוני, הם עלולים להיכשל וזה ייזקף לחובתם. אם הם ייכשלו בטיפול בבעיות הקיומיות של תושבי שדרות, לא יסלחו להם. אם לא ייתנו פתרון לקשישים ניצולי שואה שאינם יכולים לשלם עבור תרופות, ילכו הקשישים לעולמם בשקט ואיש לא יעלה על דעתו לקשור זאת אליהם. לכן בכל הנושאים האחרונים שמם אינו מוזכר כלל. הם ממוקדים בחתירה לשלום. הידד.