|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם עורכי המדיה נועדו להיות צנזורים של דעות, או שמא תפקידם לאפשר מגוון רחב של דעות גם אם הן לא תואמות את דעותיהם הפרטיות?
|
בשבוע שעבר, לאחר ששלחתי 36 מאמרים במשך חודשים רבים, הצלחתי לשוחח עם עורך מדור הדעות של העיתון הנכבד. למען האמת, הייתה זו משימה לא קלה כי האדון הנכבד לא משוחח עם הדיוטות. שלח מייל, נשמע קולה הערב אך הבלתי סובלני של עובדת בדסק. התעקשתי והסברתי לה שזו בדיוק הסיבה לפנייתי אליה, כי הרי ברוב מוחלט של המקרים לא קיבלתי אפילו תשובה. לא עזרו תחנוני וכל הכישורים הרטוריים שלי. העובדת עמדה על דעתה, אפילו נזפה בי. כנוע, בוש ונכלם, נשארתי המום כשאר שמעתי את הצליל המבשר שהשיחה הסתיימה.
לא ידעתי אם זהו חלום או שמא מציאות. התאוששתי מהר ופניתי לעורך הראשי, שכמובן, לא משוחח עם בני תמותה. כרגיל כתבתי לו מייל, ולמרבה הפתעתי קיבלתי תשובה ו...החזיקו מעמד, כן את מספר הטלפון הנייד של ראש מדור דעות. שוחחתי עמו קצרות. תשובתו הייתה מהירה וקולחת: אתה מכלה את זמנך לריק. המאמרים שאתה כותב בנושאי בביטחון מצביעים על קיבעון מחשבתי. חבל להמשיך לשלוח אלינו מאמרים כי לא נפרסם אותם!!!
אמרתי תודה וסגרתי את הטלפון. הרגשתי לא נוח, בלשון המעטה. התחלתי לפשפש בדעותיי וידיעותיי אותן רכשתי בעמל רב במשך שנים רבות. עד כדי כך? קיבעון?
באורח פלא נזכרתי במחזה "הרביזור" של גוגול. שאלתי את עצמי, האם יתכן שהפוסל במומו פוסל? האם מי שאינו מסוגל לקבל דעות אחרות, דווקא הוא הסובל מאידיאה - פיקס ? תשובתי הייתה חד - משמעית.
יושב לו בחור על כסא ה"רביזור" ומחליט מי לחסד ומי לשבט. יתכן שהמדובר בבחור פלא שהצליח להכיל כל - כך הרבה ידיעות וניסיון בחייו עד כדי שאלה הלא קולעים לדעתו נראים בעיניו מקובעים? נדמה לי, אך אינני בטוח כלל במה שאני הולך לקבוע, שהרי לגיל, השכלה וניסיון, יש בכל זאת איזשהו יתרון?!
האם עורכי המדיה נועדו להיות צנזורים של דעות, או שמא תפקידם לאפשר מגוון רחב של דעות גם אם הן לא תואמות את דעותיהם הפרטיות? לא ייתכן ש"קציני" דעות ו"רביזורים" מקומם יקירם בעיתונות המתיימרת להיות חופשית. ניתן ועוד איך למנוע פרסום במקרים מאוד מוגדרים: פגיעה בבטחון המדינה, הסתה, פגיעה בכבודו של אדם או שמו הטוב או אי - רלוונטיות.
יסלחו לי הקוראים וימחלו על היהירות, כביכול, אף מאמר או התבטאות שלי לא נכנסו לקטגוריות המוזכרות לעיל. חד - משמעית. וכאילו יד המקרה: בעת כתיבת שורות אלה, באותו העיתון אליו מכוונים דבריי, צוטטה הידיעה הבאה: "אלמונים בבירת הונגריה, בודפשט, הכו עיתונאית שפרסמה ספר אודות עסקות נפט לא חוקיות בשנות ה-90' ושחיתות במשטרה.העיתונאית, שנמצאה בידי דייג כשהיא כפותה וחבולה בסמוך לנהר הדנובה, אושפזה במצב קשה בבית חולים ונשקפת סכנה לחייה. המשטרה פתחה בחקירה". מי שפוסל דעות לגיטימיות וחוקיות, אינו טוב יותר מן ה"רביזורים" של הונגריה.
|
|
פטרוני הדעות קובעים מה יפורסם ומה לא
|
|
|
| לא התיימרתי ליטול את חלקם של מומחים גדולים ממני. לא באתי לצבוא אל פתחם של גבירי המדיה, לא כדי לקבל נדבות ולא כדי לזכות בתהילה. באתי מתוך שכנוע שבכוחותיי הדלים, אני מסוגל, אולי, לתרום לתקון המצב. הביקורת, כאשר היא לא קנטור לשמו, אלא למען שדוד המערכות ושיפורן, הכרחית וחיונית. | |
|
|
|
למען הגילוי הנאות, אני חייב להתוודות שאין זה מקרה יחיד בלבד. העיתונות הכתובה והאלקטרונית אוהבת לאפשר חופש ביטוי לכל מי שמבטא את דעתה, או לחילופין, כל מי שמקורב אליה. כתבתי על סוגייה זו פעמים מספר. אפילו כותרת אחת הרשימות שלי שהתפרסמה, כן , כן, הייתה "מסך הברזל". והמבין יבין.
פטרוני הדעות הם הקובעים מה יפורסם ומה לא. למזלי הרב, יש עורכים רבים שההגינות מאפיינת אותם, ומפרסמים את רשימותיי, ורחמנא לצלן, הרשימות זוכות לתהודה, לא פחות מאלה הנכתבות על – ידי מי ש"מותר" להם להביע את דעתם.
המדיום הטלוויזיוני שונה. הקאסטה הקובעת מצומצמת. רק מי שבעיניה ראוי להופיע ולהביע את דעותיו, אכן יופיע. לא יעזרו ידיעותיך, מומחיותך או כל כשרון אחר; רק הקרבה לקאסטה.
במהלך מלחמת לבנון השניה ניסיתי, בכל האמצעים, להשמיע את קולי ועמדתי לגבי המלחמה. 34 ימים בהם שהיתי עם משפחתי במקלט, והתחושה הסובייקטיבית שהכשרתי בכל זאת יכולה, אולי, לתרום משהו לדיון הציבורי, דחפו אותי לפנות אל ערוצי הטלוויזיה השונים. באותה הצורה הם הדפו אותי וזרקו אותי מכל מדרגות משרדיהם. כל אשר כתבתי, תוך כדי המלחמה וגם לאחריה, בעצם עד היום, התפרסם באותם עיתונים שמצאו לנכון "להסתכן" ולתת לי צ'אנס. לצערי הרב, באמת, צדקתי בכל אשר אמרתי. זאת תחושתי וזו הבנתי המוגבלת. הכל פרוס בפני הציבור והוא זה שיכול לשפוט.
ועוד אפיזודה קטנה , אך מייצגת. בשבוע השני למלחמת לבנון השניה , שוחחתי טלפונית עם אחד העיתונאים הבכירים , בעל מוניטין רב. אמרתי לו שלעניות דעתי, המדובר במחדל לא פחות גדול מזה של מלחמת יום הכיפורים, אולי אפילו יותר מכך. לא הסכים עמי, וזה לגיטימי לחלוטין. כאשר ביקשתיו לראיין אותי בתוכניתו המאוד נצפית, תשובתו הייתה נחרצת: איני יכול לעשות זאת.
לא התיימרתי ליטול את חלקם של מומחים גדולים ממני. לא באתי לצבוא אל פתחם של גבירי המדיה, לא כדי לקבל נדבות ולא כדי לזכות בתהילה. באתי מתוך שכנוע שבכוחותיי הדלים, אני מסוגל, אולי, לתרום לתקון המצב. הביקורת, כאשר היא לא קנטור לשמו, אלא למען שדוד המערכות ושיפורן, הכרחית וחיונית.
במשך שנים רבות הקמתי דורות של תלמידים שכל מבוקשי מהם היה לחשוב ולחשוב, לחקור ולסתור. אין דבר יותר משחרר ויותר תורם מאשר מחשבה חופשית, צלולה, המבוססת על למידה והתנסות, גם אם היא לא תואמת את דעתך. אני גאה במה שעשיתי וממשיך לעשות במרץ רב. אם לאחר כל אלה, מישהו רואה בכך קיבעון מחשבתי, שיבושם לו.
בסופו של דבר, מי שיקבע את הדיאגנוזה זהו הציבור ולא עורכים בכלי התקשורת. מי מה שאני מסוגל לקלוט, נדמה לי שהקיבעון המחשבתי נתגלה במלוא כיעורו דווקא בכלי תקשורת מסוימים, כולל באלה שהזכרתי לעיל. לא אני קובע זאת, אלא הועדות השונות אשר חקרו את התנהלות התקשורת בזמן מלחמת לבנון השנייה. הן קבעו שעיתונאים רבים התגלו כעיתונאי – חצר תוך מעילה בתפקידם. ישפוט הציבור מה יותר חמור!
למען הגילוי הנאות, מעולם לא ביקשתי תמלוגים או כל אתנן אחר עבור רשימותי.
|
|
|
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי.
|
|
| תאריך:
|
24/06/2007
|
|
|
עודכן:
|
24/06/2007
|
|
ד"ר צ'לו רוזנברג
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יהוידע
|
24/06/07 15:54
|
|
|
|
2
|
|
חכם בוסקילה
|
24/06/07 16:46
|
|
|
|
3
|
|
נתין מדמנת ישראל
|
24/06/07 18:26
|
|
|
|
4
|
|
א מ רול
|
24/06/07 20:25
|
|
|
|
5
|
|
יהיר לפיד
|
24/06/07 20:44
|
|
|
|
6
|
|
חד גדיא
|
24/06/07 21:05
|
|
|
|
7
|
|
שליימלה
|
25/06/07 03:52
|
|
|
|
|
|
הכותב.
|
25/06/07 08:38
|
|
|
|
|
|
כחול,,,כתום.
|
25/06/07 11:51
|
|
|
|
8
|
|
מרק טווין
|
25/06/07 11:33
|
|
|
|
9
|
|
שליימלה
|
25/06/07 22:55
|
|
|
|
|
|
הכותב
|
26/06/07 09:14
|
|
|
|
|
|
הכותב
|
26/06/07 11:12
|
|
|
בבורסת מניות הנפט מכירים את האמרה כי בישראל לא מוצאים נפט. בישראל מוצאים רק סימני נפט. מציאת סימני הנפט מביאה להעלאת ערכן של מניות מסוימות, ויש מי שמפיק מכך רווח גם ללא מציאת נפט אמיתי. באותו אופן פועלת בורסת סימני השלום. יש מי שמניותיו עולות, או בעצם ניצלות מהתרסקות כתוצאה מהעיסוק בסימני השלום. ממש כשם שאין צורך שיפרוץ נפט, כך אין צורך שיפרוץ שלום. העיסוק בשאיפה לשלום, ב"התקדמות" לשלום, בדיונים על השלום וכך הלאה מספיקים בהחלט, כאשר המטרה אינה הבאת שלום אמיתי, אלא קידום המניות.
|
|
|
|
|
נראה כי התקריות בעזה מדאיגות את העולם הערבי לא פחות ממה שהן מדאיגות את ישראל. התחזקות החמאס והשתלטותו על הרצועה מהווה עוד מעוז של דמשק וטהרן לייצור טרור איסלאמי שיעי, ולערעור היציבות של הנהנים מאוצרות הנפט הערבי בחצי האי ערב המבולבל.
|
|
|
|
|
חופש העיסוק הוא אחת מזכויות האדם. משמעותו של חופש העיסוק היא שכל אדם זכאי לעסוק בכל משלח יד שיבחר, ואין להגבילו אלא בהתקיים נימוקים מוצדקים. חופש העיסוק הוכר כזכות על גם בישראל, והדבר בא לידי ביטוי בחוק יסוד: חופש העיסוק. החוק קובע שחוק של הכנסת שיפגע בחופש העיסוק שלא בצדק איננו תקף.
|
|
|
|
|
מה שקרה ברצועה הוא חולייה נוספת וצפויה מראש של התפתחות הגיונית והכרחית שהכתומים חזוה מראש. אך המדינה מנוהלת כאלו היא מצויה בעולם הפוך, עולם של פנטסמגוריה, דמיונות-שווא והלוצינציות, עולם של מוכי-ירח. זה עולם שאין טעם ותכלית להתווכח עימו, וכוונתי לאנשים שגורל המדינה וגורל כל אחד מאיתנו, הוא ומשפחתו, לצערנו ולאסוננו מסורים בידיהם.
|
|
|
|
|
תקנות התכנון והבנייה, כמו גם כל יתר חקיקת המשנה בתחום התכנון והבנייה, נועדו לשמירה על איכות הבנייה והמגורים ובכלל זה מניעת מפגעים ומטרדים ליחיד ולציבור. התוספת השנייה של התקנות כוללת הוראות הבאות להבטיח בנייה נאותה מבחינת איטום, ניקוז, אוורור, גודל החללים בדירה ובבניין, בטיחות, יציבות המבנים, מרווחים נאותים בין חלקי מבנה פנימיים בתוך דירה, אצירת אשפה, חנייה, מי שתייה ועוד כהנה וכהנה.
|
|
|
|
|
