ספין הפתח של אולמרט

לבד מן ההנחה חסרת השחר, שלפתח יש מטרה כלשהי אחרת מאשר השמדת ישראל, יש כשל הגיוני בספין של אולמרט, כאלו מהעז של עזה יכול לצאת מתוק לישראל, אם רק תיטיב עם אבו מאזן. מפני שאפילו יקבלו ערביי יו"ש מדינה על מדף כפרס על תמיכתם בפתח - מה יאמר החמאס? מה יאמר הרחוב הערבי? שהשתלטות החמאס על עזה, היא בלבד חילצה מן היהודים את "מדינת המדף, כפי שרק הטרור של החמאס היה בכוחו לגרום ליהודים לגרש את עצמם מן הרצועה. ועל כן - למי תודה, למי ברכה? לחמאס!

התוצאה הצפויה בוודאות: המדינה תורד מן המדף ותיפול לידי החמאס, כפי ש"ממשלת" פלשתין נפלה לידיו של איסמעיל הנייה כמי שהצטייר שהטרור שלו השיג את ה"הינתקות".

עוד דרישה אבסורדית מבית מדרשה של קונדוליזה נשקלת על-ידי אולמרט, שהמחסומים ייפתחו, צה"ל יפנה את מרכזי הערים וישאיר את המלחמה בטרור לפתח. שוכחים חכמי חלם, שהגורם היחיד המבטיח שגם על רמאללה לא ישתלט החמאס, הוא – צה"ל, ובאופן פרדוקסאלי – היישובים היהודיים, שבלעדיהם צה"ל יהיה צבא כיבוש גרידא, ללא סיכוי לשרוד בשטח. ואם רק בגלל ההשתלטות-מחדש של צה"ל על ערי יו"ש מאז מבצע "חומת מגן" אבו-מאזן עדיין יושב ברמאללה, איזה הגיון יש בנטרולו ובשיתוקו של צהל מלנוע ולפעול בתוך השטח הערבי הבנוי, אפילו מבחינת טובתו של אבו-מאזן?

ועוד לא ירדנו לחקר כל האמת. כי זאת אשליה מסוכנת לדבר על אבו-מאזן ומרעיו כעל "חלשים" גרידא, כאלו נחש מוחלש אין לו שן-ארס וייצר להכיש.

שימו לב: החאמס חושף בימים אלה מסמכים שתפס במשרדי המנגנון המסכל הפלשתיני ובאחד מהם נתגלה שבידי הפת'ח, כלומר בידיו של אבו-מאזן, וגם בידי המצרים היה מיפוי מלא של 22 מינהרות-נשק פעילות – ציון מקומן המדוייק והבתים שבשני קצוות המנהרה, ולא גילו לישראל מאומה, למרות אלף הבטחות שנתנו ואלף תמורות שגבו.

ועדיין חסר העיקר – מה הוא המתוק שאנחנו היינו צריכים להוציא מהעז של עזה, מהתמוטטות מדיניות הפיוס בת כמעט 15 השנים, מאז מדריד ואוסלו?

התשובה היא: אדמה. המאבק בינינו לערבים זה 130 שנה הוא למי תהיה אדמת הארץ, כל ארץ ישראל ולא "השטחים", המצאה הזוייה של השמאל הישראלי. לכן, הצגת השאלה, כמה אדמה עלינו לתת לפלשתינים כדי לפייסם היא חסרת שחר וגם אנטי-ציונית, אנטי-יהודית ואנטי-ביטחונית. השאלה שצריכה להישאל היא, איך ניתן לנצל את האסון המדיני והביטחוני שקרה ברצועה, כדי להבטיח אכן אופק, אבל אופק יהודי! כיצד להעמיק את שורשינו ביהודה ובשומרון ובירושלים ואיך חוזרים וגואלים את אדמת הרצועה?

כל התהום הפעורה בתוך העם היהודי גלומה בגישות המנוגדות האלה. הלא עינינו הרואות, שגם אצל ממשלה חסרת ראש ולב – שרשראות הטנקים מוליכות אותנו מעצמן מתוך כורח ביטחוני אל חורבות ניסנית, אלי-סיני ודוגית, ועד לחורבות נווה דקלים הגיעו! כמה דם צריך עוד להישפך, חלילה, עד שצה"ל ישב קבע בתוחמת הצפונית ובגוש קטיף ויסגור מחדש את ציר פילדלפי? האם לא ההיגיון שהכתיב מלכתחילה את הקמת ההתיישבות היהודית במקומות האלה בדיוק, מכתיב לנו עכשיו לשוב ולשקמם, כפי ששבנו לגוש עציון?

שלטון שפוי היה מנצל את כיבוש עזה ע"י החמאס כדי להסיר את קיללת אוסלו וכבלי מפת הדרכים. הלא כל הסכמי אוסלו נעשו עם אש"ף, "הארגון לשחרור פלשתין", שהתייצג כ"נציג החוקי הבלעדי של העם הפלשתיני". אש"ף חתום על "הצהרת העקרונות" ועל הסכמי-הביניים, המהווים ביחד את "אוסלו". אש"ף, ולא הרשות הפלשתינית, שאינה אלא תוצר ההסכמים שבין אש"ף למדינת ישראל. והנה, היום אש"ף איננו עוד "הנציג הבלעדי". רוב הפלשתינים, בבחירות דמוקרטיות, העלו את החמאס לשלטון, וחמאס איננו חלק מאש"ף. להיפך, הוא מתנער מכל הסכמי אוסלו! ועכשיו, מחצית מן הפלשתינים, אלה שברצועה, נמצאים תחת שלטון אפקטיבי חמאסי - אנטי-אש"פי ואנטי-אוסלואי, ולכן אבו מאזן אינו יותר היורש הלגיטימי של התחייבויות ישראל כלפי אש"ף.

לאמתו של דבר, יכולנו להשתחרר מזמן מהסכמי אוסלו וגם ממפת הדרכים שאינה אלא קומה ב' על אוסלו, מפני שכל ההסכמים הופרו ע"י הפלשתינים שוב ושוב ושוב. אלא, כלל הוא בדיני חוזים שהפרת חוזה ע"י צד א' מעניקה לצד ב' רק את האופציה, את הזכות, לבחור להתייחס אל החוזה המופר כבטל. אולם הצד המקיים יכול גם להתעלם מן ההפרה ולהמשיך בחוזה, וזה מה שישראל עשתה מול אינתיפאדה וטרור והסתה וחתרנות ומתאבדים, שוב ושוב ושוב. האישה המוכה חזרה שוב ושוב אל הבעל המכה והמתעלל.

ממשלה ציונית, לאומית, אחראית ושפויה לא היתה מייפה את המפולת בעזה בספין שקרי, כאלו מן האסון הזה ייצא דבר טוב בצורת דמותו העלובה של אבו-מאזן. היא לא היתה מכסה על האמת המרה, להיפך - היא היתה מבליטה אותה כדי להיחלץ מן הפשעים, השגיאות והמחדלים של קודמותיה. את השתלטות החמאס ניתן היה לנצל כדי להיפטר מכבלי אזורי A ,B , C ומתכתיבי הקוורטט. אלא, שהאישה רצתה להיות מוכה, ולכן היא נסעה לשארם –א-שייך כמו לאינוס קבוצתי.

גם חיפוש צבאות זרים לתפוס את "השטח", כלומר את אדמת ארץ ישראל במקומנו– צבא בינלאומי, צבא נאט"ו, צבע בינערבי, חטיבה ירדנית, צבא חדש של אבו מאזן - הוא סימפטום של חולי עמוק, של רקב במרכז העצבים השלטוני והתקשורתי שלנו. שלטון נורמלי היה מגיע למסקנה המתבקשת מן המפולת בעזה, שצה"ל, רק צה"ל, חייב להיות אחראי לביטחון, כולל הביטחון של אבו-מאזן ברמאללה! ואל מול התחזקות הכוחות המיליטנטיים במחנה הפלשתיני היתה צריכה להינתן רק תשובה אחת: התחזקות המחנה הציוני הבונה, המיישב והמתנחל – הרחבת הבסיס הקרקעי שעליו יושבת הריבונות היהודית והעמקת השורשים היהודיים בתוכו.

מועצת יש'ע הוציאה חוברת נפלאה עם הכותרת "הם החליפו את הדיסק", ובה בין היתר ציטוט מדברי האלוף (מיל.) גיורא איילנד, מאדריכלי הגירוש – לא פחות! – ודווקא האיש הזה אומר היום כך:

"אני חושב שבין הים לנהר אין די מרחב כדי להכיל שתי מדינות.. קווי 67' ותוכנית קלינטון אינם מעניקים לישראל גבולות בני הגנה. ברגע שכביש 6 נשלט בטווחים של מטרים באש של מקלעים ואר.פי.ג'י, ישראל בבעייה. אם יש לך את המטוס המתקדם ביותר בעולם, אבל הוא לא יכול להמריא מכיוון ששדה התעופה נמצא בטווח יעיל של נשק מדויק – יש בעיה,

אני למשל חושב שאי אפשר להבטיח את ביטחון מדינת ישראל ללא רמת הגולן. אנחנו זקוקים לרוב המוחלט של שטח הרמה כדי שיהיה לנו מינימום המרחב להפעיל נשק מדויק, מטוסים, מזל'טים וטילים. קל וחומר אל מול יהודה ושומרון.

איננו יודעים מה יהיה בירדן בעוד חמש שנים. איננו יודעים מה יהיה בעירק. וגם כדי לשמור על היכולות שלנו מול אירן, אנחנו זקוקים למינימום שטח...

גם מדינה פלשתינית המשתרעת על 100 אחוז מרצועת עזה ו-97 אחוז מהגדה המערבית אינה בת קיימא. היא אינה “viable” . מדינה כזאת תהיה ענייה, קיצונית, חסרת נחת, שהלחץ הדמוגרפי בה בלתי נסבל. במקרה הטוב יחזור תרחיש הפדאיון של שנות החמשיים. במקרה הרע תהיה קריסה כוללת ועימות. על כן, הפרדיגמה הקלאסית של שתי מדינות לשני עמים בין הים לנהר אינה ישימה. כל העולם אולי מסכים לה, אבל בשטח היא לא ישימה.

ההתכנסות מעוררת שורה של דילמות המחייבות בירור.המקומות שמהם מתנתקים הם בעלי חשיבות ביטחונית גדולה יותר וזיקה היסטורית עמוקה יותר מגוש קטיף. עפרה, בית-אל וקרית ארבע הן חלק מהאתוס הישראלי. הן הלב של הלב של ארץ ישראל.

אם צה'ל ייצא מהשטח לחלוטין כפי שיצא מרצועת עזה, ייווצרו בעיות ביטחון שאיני יודע כיצד פותרים אותן: ירי קסאמים על ירושלים ועל נתניה מדי יום, רכבת אווירית מאירן לגדה, שישראל לא תוכל לעצור..."

אחרי הדברים האלה – כל המוסיף גורע.