איש ספרא וסייפא

מאיר (מאירק'ה) פעיל (81), להלן מאירק'ה, נשוי לחסידה, אב לשתי בנות ושני בנים, סב לחמש נכדות וחמישה נכדים, נולד בירושלים, בשנת 1926. הוא למד במשך ארבע וחצי שנים בבית ספר עממי, ציוני-דתי "תחכמוני" - ראשי תיבות של המילים "תהיו חכמים כמו משה ואהרון, נביאי ישראל".

הסיבה שהוא, בן להורים חילונים לגמרי, למד בבית ספר דתי, היתה פשוטה: ביה"ס היה ממוקם ממש מעבר לכביש... לאחר מכן, עברו הוריו לשכונת קריית עבודה, לימים אחת משכונות העיר חולון. בגיל 13 סיים מאירק'ה את חוק לימודיו בבית הספר היסודי, אך לא היה אז, בחולון, בי"ס תיכוני. אמו, שסברה שבנה הוא גאון, רצתה שילמד בבי"ס תיכוני. בהיותה נטולת אמצעים, היא סבבה, יחד אתו, במשך שבועות, את כל הגימנסיות של תל אביב, אך איש לא ניאות לקבלו, ללא תשלום. בסופו של דבר, הבעלים של הגימנסיה הפרטית הריאלית ברחוב בלפור בת"א, קיבלו לשנת ניסיון ומאחר שמאירק'ה הצטיין מאד בלימודיו, הוא גם סיים את חוק לימודיו התיכוניים מבלי שהוריו שילמו על לימודיו.

בתום לימודיו התגייס, בשנת 1943, בגיל 17, לפלמ"ח, לפלוגה ד', התל אביבית, יחד עם עוד חמישה מבוגרי ביה"ס. מאז הוא החל במסלול הארוך, במשך 28 שנים, עד שנת 1971, את שירותו, בכוחות הביטחון של עמו. וזאת למגינת לבה של הגברת פילבסקי, אמו היקרה, שכמו כל ה"יידישע מאמע", רצתה את בנה שיהיה דוקטור לכל דבר ועניין.

אני מפסיק, לרגע, את שטף תיאורו האוטוביוגרפי המרתק של מאירק'ה ומבקשו, כהיסטוריון הצבאי החשוב ביותר במדינת ישראל, שיתייחס למלחמת לבנון השנייה, זו שהסתיימה ב-14 באוגוסט, אשתקד, וייתן, לקוראי העיתון האלקטרוני שלנו, הערכה קצרה על תוצאותיה.

מאירק'ה: "ממשלת ישראל צדקה בהחלט, כשהגיבה בעוצמה על תוקפנותו הנפשעת של החיזבאללה, ב-12 ביולי בשנה שעברה, וגם תוצאות המלחמה מוצלחות מאוד: החיזבאללה ספג מכה קשה, הורחק מגבולנו וההישג החשוב ביותר הוא ששלושת אלפים חיילים מהאו"ם שומרים על גבולנו, לבל יתקוף החיזבאללה שוב. המלחמה השיגה, אפוא, את כל מטרותיה ומצבה האסטרטגי של מדינת ישראל שופר מאוד".

במה שנוגע לאופן התפקוד של צה"ל ומפקדיו, את זה משאיר מאירק'ה לעבודתן של ועדות החקירה השונות. עד כאן נאום ההיסטוריון הצבאי ד"ר מאיר פעיל.

נחזור לביוגרפיה האישית של מאירק'ה, איש השמאל ואיש השלום, שהקדיש כה הרבה שנים מחייו לביטחונה של מדינת ישראל. במלחמת העצמאות היה מאירק'ה מ"פ, אחר כך סמג"ד של הגדוד השביעי של הפלמ"ח ולבסוף הוא שימש במלחמה מכוננת זו כקצין אג"ם של חטיבת הנגב של הפלמ"ח, החטיבה שבפיקודו של נחום שריג, מבית השיטה, ששחררה את אילת והניפה את "דגל הדיו" מעל בתי אום רשרש, שעל חוף אילת.

עם סיום מלחמת העצמאות, נשאר מאירק'ה בצה"ל, למרות שהוא סומן, כבר אז, כ"אדום", שכן דעותיו השמאליות ופנקס חבר מפם שבכיסו, היו ידועים כבר לכל.

במבצע קדש, באוקטובר שנת 1956, היה מאירק'ה המג"ד של גדוד 51 המפורסם של "גולני. גדודו נלחם נגד הצבא המצרי, בצפון סיני, וכבש את צומת רפיח ואת אל-עריש. מאירק'ה וגדודו נשארו שם עוד כחצי שנה, והיו האחרונים מצה"ל לפנות את סיני, במרס שנת 1957. מאירק'ה מאוד לא אהב, בלשון המעטה, את מבצע קדש, אבל, הוא אומר: "אף חייל שלי לא הרגיש בכך. לא הרגיש שיש לי בעיה עם המלחמה הזו". מאירק'ה תמך בעמדותיה של מפם, ששללה את מבצע סיני והזהירה מפני יצירת הקשר של מדינת ישראל עם האינטרסים הקולוניאליים של צרפת ושל בריטניה.

בתקופה שבין מבצע קדש לבין מלחמת ששת הימים, התקדם מאירק'ה, תוך מילוי מגוון רחב של תפקידים במסלולו הצבאי והגיע עד תפקיד של מח"ט, על חטיבת המילואים, חטיבה 11 (הערת המראיין: הייתי קצין ההנדסה של חטיבה זו והשתתפתי בכל התרגילים של מפקדת החטיבה לפני מלחמת ששת הימים, וכך יצרתי קשרים אישיים אמיצים עם מאירק'ה, על הבסיס של דעות פוליטיות שמאליות זהות. וכן, גם על הבסיס של החיבה הגדולה שחשתי למאירק'ה, לאיש כבן אדם, כמפקד, כמנהיג צבאי, כאיש אמיץ ובהיר בדעותיו ומעל הכל, כאיש בעל חוש הומור נדיר ומשעשע).

בתפקידיו האחרונים בצה"ל,היה מאירק'ה כאלוף משנה, מפקד מחלקת תורת הלחימה של צה"ל, במטכ"ל. הוא כתב את הפר "תורת הקרב של צה"ל" ואת ספר "תורת ההדרכה הצבאית של צה"ל", וכתב ספר בהוצאת "מערכות", בשם "המלחמה בעידן הגרעיני". את כל הדברים הללו הוא כתב, כאשר הכל ידעו, שבכיסו ישנו פנקס חבר של מפם, שמנהל התשלומים של צה"ל משלם בעבורו על העיתון "על המשמר", עיתונה של מפם, ושהוא מתבטא ומדבר, כציוני-סוציאליסט וכאיש של שלום ושל אחוות עמים. היה לו ברור, שהפיקוד העליון לא יאפשר לו, עם דעות שכאלה, להמשיך ולהתקדם בצה"ל.

במלחמת ששת הימים שימש בתפקיד של סגן מפקד אוגדתו של האלוף ישראל טל, האוגדה שפרצה את מערכי הצבא המצרי בצפון סיני, וזה היה תפקידו הקרבי האחרון בצה"ל. עוד שימש כמפקד בית הספר לקצינים, בבה"ד 1, וחולל מהפכה גדולה בכך שלימד את הקצינים הצעירים לחשוב. כן, לחשוב. בצבא, שנהג לומר לטירונים שלו, ש"רק סוסים חושבים", חולל מאירק'ה מהפכה תפיסתית ממש. יצחק רבין, שהיה הרמטכ"ל, הוא שמינה את מאירק'ה למפקד בה"ד 1, כי ידע שמאירק'ה ירפא את צה"ל מכמה מחלות ילדות שדבקו בו.

מאירק'ה הבין בעצמו, שעם דעות כמו שלו, מוטב שילך לתחומי פעולה חדשים. הוא נהג לומר על עצמו, שכציוני מובהק, עם עמדות ציוניות מוצקות, אין סכנה שיגלוש לשמאלנות ושאת הסוציאליזם שלו הוא לא למד ממאיר יערי, חזן או טבנקין, אלא מעצמו ומבית הוריו. בביתו היו ספריהם של קרל מרקס, של בר בורוכוב ושל הוגי דעות סוציאליסטיים אחרים והוא גיבש בעצמו ולעצמו את השקפת עולמו הלוחמת.

במלחמת יום הכיפורים היה כבר מאירק'ה נתון בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת, כאשר עמד בראש רשימת "תכלת אדום". אחר כך הוא היה בין מקימי של"י. מאירק'ה כיהן בכנסת, במשך שתי קדנציות בשנות השבעים, ובלט מאד בהופעותיו. את מאמציו הוא ריכז, ראשית כל, בהציגו את תוכנית השלום, הדרושה למדינת ישראל, תוכנית שבבסיסה עומדת התפיסה, של השמאל הציוני-סוציאליסטי הישראלי, שעל ישראל להפסיק, באופן מיידי, את ההתנחלות בשטחים. עליה להכריז, שמלחמת ששת הימים היתה מלחמה צודקת, אבל שהשטחים שישראל כבשה במלחמה זו צריכים לשמש כקרן, שהרווחים שלה יהיו בעשיית השלום.

זו היתה צריכה להיות,לדעת מאירק'ה, המדינאות הישראלית. אך היא לא היתה כזאת, כידוע, והנזקים הם גדולים ביותר ויש להמשיך במאבק, עד שתמומש דרכנו.

מאירק'ה מדבר על "מצעד האיוולת", על איוולתם של מנהיגי ישראל ועל מחיר הדמים ששני העמים משלמים. בהיותו בכנסת, הוא פעל גם רבות בתחומים החברתיים והאזרחיים והציג עמדות רדיקליות.

תוך כדי שירותו הצבאי ועיסוקיו האזרחיים, הוא למד, על חשבון צה"ל ועל-פי בקשתו, באוניברסיטת תל אביב, סיים תואר ראשון ושני בהיסטוריה כללית ובהיסטוריה של המזרח התיכון. את הדוקטורט שלו הוא עשה בנושא "מן ההגנה אל צה"ל", הספר המדעי הראשון בתחום זה, והוא הפך להיות בר סמכא בנושאים של ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל. הוא המשיך ללמוד וללמד באקדמיה, בחוג להיסטוריה ובחוג של המזרח התיכון, באוניברסיטת תל אביב.

ספר חשוב, שמאירק'ה פרסם, הוא הספר "מבחן התנועה הציונית 1931-1948". בספר זה הוא עסק בשאלת המרות של ההנהגה המדינית, של היישוב היהודי, בטרם קום המדינה, מול הפורשים.

מאירק'ה פעל רבות במפלגות השמאל הציוניות ובשנת 1992 הוא נמנה על מייסדי מרצ, שהיתה צירוף של מפם, רצ, חלק מ"שינוי" וחברים שבאו ממפלגות שמאל קטנות, שסיימו את תפקידן. מאז מאירק'ה פעיל הוא חבר פעיל במרצ. במסגרתה, הוא מקווה, שכולנו יחד נמשיך להיאבק על הגשמת המטרות המדיניות, החברתיות והאזרחיות שלנו, שמגולמות במרצ ובמצעה.